The Secret

איך הגעתי לכאן?!

~~~~~~
שמעתי את השעון מעורר וקמתי מהמיטה.
,שטפתי פנים וחזרתי לחדר כדי להתלבש. לבשתי ג׳ינס חולצת בצפר שחורה ושמתי וואנס. פיזרתי את השיער התאפרתי בקטנה לקחתי את התיק וירדתי למטה. הכנתי לי סנדוויץ׳ ויצאתי מהבית. התקדמתי לבית ספר ונכנסתי לכיתה שלי. ״את חיה? זה כבר טוב״. אביב אמר לי וישב לידי. ״תפסיק להיות לחוץ״ ליז שכניראה הגיעה איתו אמרה וישבה על השולחן שלי. ״אני רוצה לשמוע פרטים״. היא אמרה.
״איזה פרטים?״ שאלתי בבילבול.
״מה קרה לגל כאילו?״ היא אמרה לי כאילו אני סתומה שלא הבנתי את זה. ״אני לא בטוח שאני רוצה לשמוע את זה״ אביב אמר וקם מהמקום. אני וליז צחקנו. היא עברה לשבת בכיסא לידיי. ״חברה שלו נפרדה ממנו ובגדה בו עם הילד ההוא״. הייתה לה הבעה מופתעת על הפרצוף. ״למה ציפית?״
שאלתי אותה. ״לא יודעת... כרגיל שמישהו עיצבן אותו או משו. מסכן...״ היא אמרה.
הנהנתי לה והמורה נכנסה לכיתה. ליז לא עברה למקום שלה כי לירון עוד לא הגיע. חיכיתי שהוא יבוא, היה לנו לילה מושלם אתמול (אחרי כל הקטע שהוא חשב שאני בוגדת בו) וזה רק השאיר לי טעם של עוד. השעה הראשונה עברה והוא עוד לא הגיע,עליתי לשיעור מתמטיקה לבד. כבר התרגלתי להיות איתו בשיעור הזה אז הוצאתי את הפלאפון ושלחתי לו הודעה.
-איפה אתה?-
אחרי כמה דקות הוא החזיר לי הודעה.
-אין לי כוח לבוא, בואי אליי אחרי בית ספר-
זה עיצבן אותי קצת אבל לא יכלתי לשלוט עליו מפה אז החזרתי לו סמיילי מבואס. עד שהשיעור נגמר הרגשתי כאילו עבר נצח וברגע ששמעתי את הצלצול עפתי מהכיתה. יצאתי מהדלת במהירות כל כך גדולה עד שלא יכלתי לבלום את עצמי כשראיתי את גל מחוץ לדלת ונתקעתי בו. מה יהיה איתי תגידו לי מה. גל החזיק אותי וזה היה נראה כאילו זה לא הזיז לו. ״תיזהרי חיים שלי מה יש לך?״. הוא אמר.
״וואי סליחה פשוט היה שיעור משעמם לא יכלתי להישאר שם עוד שניה״. אמרתי ואז רק שמתי לב שהוא כאן, באיזור של הכיתות שלנו ״מה אתה עושה כאן?״.
״חיפשתי אותך״. הוא אמר ושתינו התחלנו להתקדם ליציאה מהבניין.״באתי להגיד לך תודה על אתמול, אפילו חברים שלי לא דאגו לי ככה״ החזרתי לו חיוך ספקני. ״מה...? עשיתי משהו לא בסדר?״ הוא שאל בזהירות.
״לא,אני פשוט מופתעת שאתה זוכר משהו. היית מחוק.״
״כן אני יודע... אני לא זוכר הכל רק חלקים ובכל החלקים היית שם. אני מקווה שלא עשיתי משהו שאני יתחרט עליו״. הוא יותר שאל מאמר. ״לא עשית כלום״ חייכתי אליו. הוא התקרב אליי וחיבק אותי.״תודה חיים שלי״ הוא אמר לי תוך כדי החיבוק. ״בכיף תבוא כל יום״ אמרתי לו.
״את בטוחה?״ הוא התנתק מהחיבוק.
״את האמת שלא,הספיק לי״ אמרתי וצחקנו. נפרדנו והוא חזר לבניין שלו. ״לא נחה״שמעתי קול אומר לידי. הסתובבתי וראיתי את זוהר. גלגלתי עיניים ויצאתי מהבניין. ״מה קרה לירון לא מספיק לך? את צריכה מישהו מהצד?״ לא היה לי כוח לריב איתה אז החלטתי לזרום איתה. הפסקתי ללכת והסתובבתי אליה. ״בבקשה אל תספרי ללירון הוא יפרד ממני״ אמרתי ושיחקתי פרצוף עצוב. היא הרגישה שיש לה שליטה עכשיו ודיברה אליי בהתנשאות. ״אולי... אם תיהי ילדה טובה״. המשכתי לשחק איתה.
״אני יעשה כל מה שתגידי לי רק אל תספרי לו״.
״אל תדאגי אני כבר יחשוב על משהו״ היא חייכה חיוך מסופק והתקדמה משם עם החברות שלה. ״נהיה בקשר״. היא זרקה לי. ברגע שהיא יצאה מטווח השמיעה שלי לא יכלתי להחזיק יותר ופרצתי בצחוק. ״זונה..״ מלמלתי לעצמי ופתאום שמעתי צחוק לידי ראיתי את אביב וליז עומדים בצד ומוחאים כפיים. ״אחותי את מלכה״ ליז אמרה והמשיכה לצחוק. צחקתי גם אני ויצאנו מהבניין. ישבנו בהפסקה עם כל החברים שלי אבל משום מה רק חיכיתי שהיום הזה יסתיים. ההפסקה נגמרה וחזרנו לכיתה, המורה הודיעה לנו שיש משחק באולם,השיכבה שלנו מול יב׳. את האמת לא היה לנו סיכוי,התוצאות היו צפויות ולירון לא היה שם כדי לשחק ככה שלא היה לי על מי להסתכל אז החלטתי להבריז וללכת ללירון. שלחתי לו הודעה שאני באה ושהשיעור התבטל והוא אמר לי להתקשר אליו אם אני יסתבך בדרך. אולי זאת הייתה העיר שלי אבל לא היה לי מושג איך הולכים בדרך קיצור הזאת לשכונה של לירון אז תכננתי להתקשר אליו כשאני אגיע לשם. ליז ואביב החליטו להבריז איתי ובאו איתי את הדרך עד הקטע שצריך להתפצל. ״אולי כדאי שתגידי ללירון על כל הקטע עם גל וזוהר״ אביב אמר לי. הוא הכיר כל כך טוב את לירון שהוא כבר ידע שאם זה יגיע אליו הוא יתהפך עליי. ״צודק... תודה שהזכרת לי אני לא צריכה עוד דרמות עם לירון״. אמרתי. ״יש לך דרמות? עם לירון? לא הייתי מאמינה״ ליז אמרה לי בציניות ושלושתינו צחקנו. הגענו לקטע שאביב וליז ממשיכים לשכונה של אביב ואני זכרתי את הקטע הזה מהיום שהייתי פה עם לירון. נפרדתי מהם ונכנסתי לתוך השביל קיצור לשכונה של לירון. ההתחלה הייתה מוכרת לי אז הנחתי שאני פשוט יכנס לשם ויכוון את עצמי, אבל מהר מאוד הבנתי שעשיתי טעות. השביל הוביל לשכונה שלא זיהיתי והיא הייתה מפחידה בטירוף.ראיתי מלא ערסים יושבים כמה מטרים לא רחוקים ממני והשכונה בכללי הייתה ניראת כמו שכונת פשע. נמלאתי פחד ששיתק אותי והיד שלי התחילה לרעוד קצת. -זה לא יעזור לך אם תלחצי עכשיו- שמעתי קול במוח שלי אומר וניסיתי להשתלט על הפחד ולעשות משהו. הפנתי לכל הערסים את הגב שלי והתקשרתי ללירון. חיכיתי עד הצלצול האחרון עד שהגעתי למענה הקולי. ניתקתי את השיחה והתקשרתי אליו שוב. ושוב,היא הגיע למענה הקולי יאוש תקף אותי והרגשתי דמעות ממלאות את העיניים שלי. במקום שבאתי ממנו מקודם היו כמה אנשים שהעדפתי לא לעבור לידם והערסים התחילו לשרוק ולקרוא לי. ניסיתי להתעלם אבל הרגשתי חסרת אונים. לא ידעתי מה לעשות,לירון לא ענה לי והמוח שלי לא פעל טוב במצבי לחץ. כל מה שחשבתי עליו זה לירון ועל שהרגשתי מופקרת-למרות שלא היה לו מושג איפה אני ושאני צריכה אותו באותו רגע.
ואז עלה לי רעיון אחר. אלדר,אח של לירון הוא בטוח ידע להסביר לי. הוצאתי את הפלאפון מהר והתקשרתי אליו. עצמתי עיניים חזק מקווה שהוא יענה לי.
״שלום לילדה הכי יפה בנתניה״ פתאום שמעתי אותו. העיניים שלי נפערו כששמעתי את הקול המתנשא שלו. ״אלדר!!״ צעקתי לו בהפתעה. ״אחח דניאל את לא צריכה להוריד לי את האוזן״. התפרצתי לו לתוך הדברים. ״אלדר! תקשיב אני בשכונה פה ואין לי מושג איך להגיע לבית שלכם, ומלא בנים מנסים לדבר איתי אני פוחדת...״ אמרתי בקול מהיר ומתנשף בלי קשר בין משפט למשפט. אלדר שמע את הפחד בקול שלי ודיבר רציני יותר. ״דניאל דברי לאט. איפה את?״ נשפתי נשיפה גדולה ודיברתי רגוע יותר. ״הייתי בדרך לבית שלכם והלכתי בדרך קיצור שלירון הראה לי, ועכשיו אני במין שכונת פשע כזאת ו...״ הוא לא נתן לי לסיים את המשפט,כניראה כדי שאני לא ילחיץ את עצמי. ״חכי שם דניאל, 5 דקות אני בא אלייך אל תדברי עם אף אחד בינתיים טוב?״. הנהתי. ״אני לא שומע״.
״כן. טוב. אני לא אדבר.״ אמרתי קצת בהלם. הייתי מסתפקת בהסבר בפלאפון אבל זה שידעתי שהוא בדרך אליי הרבה יותר הרגיע אותי. תוך כמה דקות כבר הייתי באוטו שלו. ״מה עשית שם?״ הוא שאל אותי. ״לירון לקח אותי משם כשבאתי איתו אז...״ התחלתי להסביר אבל הוא קטע אותי.
״היית עם לירון, מה היה קורה אם מישהו מהם היה עושה לך משהו״ הוא אמר והסתכל עליי. ״את מטר שישים ושוקלת 45 בלחץ״. שמעתי את הקול שלו הולך ונהיה יותר ויותר רציני. ״הייתי בועטת לו בביצים״. אמרתי וקרצתי לו. ניסיתי לשנות אווירה. ״אני לא צוחק דניאל״ הוא המשיך להסתכל על הכביש ואני מחקתי את החיוך מהפנים. ״אני יודעת... לא היה לי מושג לאן זה מוביל, ולא זכרתי שום שכונת פשע מאותו יום עם לירון״. בדיוק הגענו לפניה לשכונה שלהם אבל הוא לא פנה, הוא המשיך ליסוע ישר. ״לאן אתה הולך?״שאלתי אותו.
״יש לי כמה סידורים לעשות, אחרי זה אני אקח אותך לבית״. זה לא מצא חן בעיניי אבל לא התכוונתי להתלונן למי שעזר לי לפני 2 דקות, אז סתמתי את הפה והתנמכתי במושב שלי. הפאלפון היה לידי ושמעתי אותו מצלצל. זה היה לירון. לפני שהספקתי להרים אותו אלדר לקח אותו וענה. ״טוב שניזכרת לענות, אם היינו תלויים בך דניאל ממזמן לא הייתה פה ואני לא הייתי צריך לדאוג לחברות שלך״. נעלבתי ממה שהוא אמר, מי בכלל ביקש ממנו לבוא?! ״איפה דניאל??״ שמעתי את לירון בפלאפון היה לו קול מודאג. חטפתי לאלדר את הפלאפון מהיד ועניתי. ״אני כאן לירון״.
״איפה את? מה את עושה עם אלדר?״.
הוא שאל. ״למה לא ענית לי?״ שאלתי אותו במקום לענות.
״הייתי במקלחת,לא שמעתי אותו מצלצל,מה קרה?״ הסברתי לו שהלכתי לאיבוד והייתי צריכה שהוא יבוא, אבל במקום זה אלדר בא ושהכל בסדר. הוא לא היה נשמע מרוצה וניתקנו את השיחה.
״את רעבה?״ אלדר שאל אותי. היה לי מבט כועס והמשכתי להסתכל מחוץ לחלון. ״אה, את לא מדברת איתי עכשיו? מה עשיתי?״
״לא עשית כלום, מצטערת שהיתקשרתי אלייך פעם הבאה אני לא אפריע״. לא יכולתי להסתיר את זה שניפגעתי. ״את לא בסדר אה?״. הוא אמר ולא הבנתי מה הוא רוצה אז הרמתי לו גבות. ״באמת דאגתי לך, לא הייתי בא לפה סתם, לירון עיצבן אותי אז הוצאתי עליו את העצבים לא התכוונתי להעליב אותך,וחוץ מזה, אני מכיר אותך עוד מלפני שלירון רצה אותך, אז זה לא מכניס אותך לרשימה של הבנות המציקות שלו״.
״מציקות?״ צחקתי.
״נו את יודעת, מציקות, כאלה שלא מבינות שמסננים אותם אז הם ממשיכות לנסות ולא מפסיקות להציק.״ צחקתי שוב וזה הוריד את המתח שהיה בנינו. אחרי 5 דקות של נסיעה אלדר עצר ליד מקדונלס. ״הסידורים שלך זה לאכול?״. שאלתי בזילזול.
הוא משך כתפיים ואני הלכתי אחריו.
נכנסנו למקדולנדס ואחת המלצריות ראתה את אלדר וישר התקדמה אלינו. היא באה מהר מידיי וקפצה על אלדר בחיבוק. ״מה איתך חיים שלי?״ הוא אמר לה והיה ניראה שמח ליראות אותה. גלגלתי עיניים, כניראה זה עובר במשפחה. הרגשתי מטומטמת לעמוד שם לידם אז הלכתי לשולחן ליד הקיר וישבתי שם. השתעממתי שם כמה דקות ואז ראיתי מגש על השולחן. הרמתי את הראש וראיתי את אלדר, הוא התיישב מולי. ״אני מקווה שאת לא מהבנות המכוערות האלה שלא אוכלות ליד בנים״. הוא אמר. הסתכלתי על האוכל ורק אז קלטתי שלא אכלתי כלום מהבוקר והרגשתי את הבטן שלי מקרקרת. ״תהיה בטוח שלא״. אמרתי לו ואכלתי את ההמבורגר. המלצרית ממקודם הביאה כיסא לשולחן שלנו וישבה. ״תגיד רגע אלדר... מה עם לירון? שנים לא ראיתי אותו״.
הוא לא נתן לה תשומת לב מיוחדת והמשיך להתרכז בהמבורגר שלו. ״תשאלי את דניאל היא חברה שלו לא אני״ הוא אמר ועשה תנועה שמכוונת אליי. ״אה...״ היא אמרה בשיעמום. ״טוב אני צריכה לחזור לעבודה שלי״ היא אמרה והלכה. איבדתי את התאבון אחרי שהיא הלכה והנחתי את ההמבורגר שלי. אלדר הפסיק לאכול והסתכל עליי. ״עוד לא התרגלת?״ הוא שאל בהבנה. ״כניראה שלא...״ אמרתי.
״מה את דואגת? את יותר שווה ממנה״. הוא קרץ לי. צחקתי וזרקתי עליו חסה ״ מטומטם״ הוא צחק גם. ״יאלה בואי״. הוא קם והלכתי אחריו בחזרה לאוטו. הוא התחיל ליסוע ונכנס לשכונה שלא הכרתי. אחרי כמה שניות הוא עצר ליד בית שלא הכרתי. ״לאן עכשיו?״. הוא ירד מהאוטו ולא ענה לי. ״את באה?״ הוא לא הסתובב ונעל את האוטו ששמע אותי סוגרת את הדלת. אלוהים הוא כל כך הזכיר לי את לירון. אלדר תקתק פעמיים ומישהו פתח לנו את הדלת