The Secret

פרק 62- כל העיר יודעת

״מה?! אני לא מאמינה לך״. ליז צעקה בזמן שהיא ישבה על המיטה שלי. ״את בטוחה שזה אותו לירון שסיפרת לי עליו לפני חודש?״. עדי שאלה מהכיסא שהיא ישבה עליו.
״אני אומרת לכם, הם דיברו, ואני אפילו חושבת שראיתי אותם מחייכים״. אמרתי והסתובבתי לארון.
״רגע, אז לאן הוא לוקח אותך עכשיו?״. ליז שאלה בסקרנות.
״אין לי מושג. זאת הפתעה״. העברתי את המבט שלי בינה לבין עדי. ״איך אני אוהבת הפתעות...״. עדי אמרה בחולמניות. ״אני לא״. אמרתי. ״איך לעזאזל אני אמורה לדעת מה ללבוש? אין לי כיוון אפילו״.
״אני אומרת לכי על בטוח, לא שמלה או חצאית״. ליז אמרה. בסוף הוצאתי מהארון ג׳ינס שחור וג׳קט צבאי. וכדי להשלים את ההופעה שמתי נעל עם עקב פנימי. ליז שמה לי איילנר, אני יודעת לשים לעצמי אבל היא התעקשה שהיא רוצה לעזור.
שלוש דפיקות נשמעו על הדלת שלי ואז היא נפתחה.
״מוכנה?״. לירון נכנס לחדר שלי. הוא לבש ג׳ינס כהה, ג׳קט אפור, נעלי אדידס ושם שעון. ״פאק״. הוא אמר בשקט. ״את מושלמת״. הוא אמר מתעלם מהעובדה שאנחנו לא לבד. המילים שלו הביכו אותי וגרמו לי להסמיק. ״בואי, מחכים לנו״. הוא אמר והושיט לי את ידו. ״מה?״. שאלתי מבולבלת.
״לכו זה בסדר אנחנו מסתדרות מצוין״. ליז אמרה ודחפה אותי ללירון. זה גרם לו לחייך. כשיצאתי הסתובבתי אחורה כדי להסתכל על ליז ועדי.
זה לירון? ליז הזיזה את השפתיים אבל לא הוציאה קול כדי שהוא לא ישמע.
ירדנו במדרגות ויצאנו מהבית. בחוץ חיכתה לנו מונית. ״חשבתי שתבוא באופנוע״. אמרתי מבולבלת. ״מה זה שווה אם אני לא יכול להסתכל עלייך?״. הוא אמר ופתח לי את הדלת. חייכתי ונכנסתי למכונית. לירון הקיף את המונית ובא לשבת לידי מהצד השני.
״אתה יכול לספר לי כבר לאן הולכים?״. שאלתי בציפייה כשהנהג התחיל ליסוע. ״תתאפקי עוד קצת״. הוא חייך וזה הבליט לו את הקמטים ליד הפה. ״אוף אז לפחות תתן לי רמז״. אמרתי בתסכול.
״עוד חמש דקות ואת תראי״. הוא אמר ונישק אותי במצח. הוא היה מוזר. מה זה הפרץ אהבה הזה פתאום? אבל מי אני שאתווכח. אחרי כמה דקות הנהג עצר ולירון פתח את הדלת. ירדתי מהאוטו ופי נפער. בנתניה יש חומה שמותר לצייר עליה בגרפיטי, כל הקירות מלאים בהקדשות, איחולים וציורים. כשירדתי מהמונית ראיתי את הגרפיטי האחרון שצויר. מזל טוב דניאל, אני אוהב אותך
הכיתוב היה בצבע ורוד ומסביב היו פרחים עדינים.
״לירון...״. אמרתי בקול מופתע. ״היום הולדת שלי רק עוד שבוע...״. אמרתי מבולבלת. הוא חייך.
״אבל אם הייתי עושה לך את זה ביום הולדת שלך לא היה לך את הפרצוף הזה״.
״לירון זה... זה מושלם!!״. אמרתי לבסוף וקפצתי עליו בחיבוק. ״את אוהבת את זה?״. הוא אמר תוך כדי החיבוק. ״אני מתה על זה״. אמרתי והסתכלתי עליו. זה שהוא עשה את זה מראה שהוא חשב על הרעיון הזה לפני ואהבתי לחשוב שלירון תכנן בשבילי דברים. ״בואי״. הוא אמר ושמתי לב שהמונית עוד מחכה לנו. ״לאן עכשיו?״. שאלתי למרות שידעתי שאני לא הולכת לקבל על זה תשובה. נכנסנו למונית והנהג נסע. כנראה לירון דיבר איתו לפני כי הוא לא אמר לו לאן ליסוע. ״תודה חיים שלי״. אמרתי והרמתי את הראש אל לירון.
הוא התקרב אליי ונישק אותי באיטיות. רטט מהכיס של לירון גרם לנו להפסיק. הוא הוציא את הפלאפון מהכיס, הסתכל על הצג וניתק את השיחה. לא אמרתי כלום, לא רציתי להרוס את המצב רוח שלו.
כשהגענו לחוף הנהג עצר והסתובב אלינו.
״תהנו״. הוא אמר והיה לו חיוך גדול. ״תודה״. חייכתי אליו חזרה. ״ביי יוסי תודה״. לירון אמר בקול העמוק שלו. ירדנו מהמונית והתחלנו ללכת. לא היה לי מושג לאן הולכים, לירון לקח לי את היד והוביל את הדרך. התקרבנו אל הים ומרחוק ראיתי אור מבצבץ.
כשהתקרבנו ראיתי שהוא פרש מחצלת, ומעל הייתה גם סוג של שמיכה שעמדה בעזרת במבוקים ונתנה למקום מראה של אוהל. על המחצלת היו נרות דולקים, דלי קטן עם שמפניה ו2 כוסות וצלחת עם פירות. למעלה היו מפוזרים בלוני הליום, שהשמיכה מנעה מהם לעוף למעלה. זה היה נראה כמו חלום. הלב שלי דפק במהירות והתחלתי להתרגש. ״לירון, מתי הספקת לתכנן את זה?״. שאלתי בהלם.
״אני חושב עלייך הרבה יותר ממה שנראה לך״. הוא אמר בחיוך. ״אני לא מאמינה. זה מושלם״. אמרתי בהתרגשות. נכנסנו אל האוהל המאולתר וחלצנו נעליים. לירון נשען על הסלע הגדול ששימש כקיר ופתח את הבקבוק שמפניה. החזקתי בידיי את שתי הכוסות והוא מילא כל אחת בחצי והחזיר את הבקבוק לדלי שהיה מלא בקרח. הושטתי לו כוס אחת והוא הרים אותה גבוה. ״אני מאחל לך שכל יום תיהי מאושרת כמו שראיתי אותך היום״. לירון אמר, שתה לגימה והתקרב לנשק אותי. ״אני אוהבת אותך. לא יכולתי לבקש מישהו יותר טוב ממך״. אמרתי.
״גם אני יפה שלי״. הוא ענה. ״גם אתה מה?״. שאלתי. רוצה לשמוע אותו אומר את זה. ״אוהב אותך. ועכשיו גם כל העיר יודעת״. הוא אמר והצמיד את שפתיו לשלי. הוא לקח לי את הכוס מהיד והניח אותה בצד. הוא שם את ידו מסביב למותן שלי ומשך אותי אליו. שמתי את הידיים שלי מסביב לצוואר שלו והוא המשיך לנשק אותי בלהיטות. הוא קירב אותי אליו כמה שהוא הצליח וידיו עלו וירדו בגבי. העברתי את היד שלי בשערו וקירבתי את הפרצוף שלו עוד יותר. פתאום הרגשתי את היד של לירון מתחת לחולצה שלי בהתחלה היא נחה על הגב התחתון שלי אבל אז הרגשתי אותה עולה ומטפסת בגבי. התנתקתי מלירון והסתכלתי עליו.
״לירון אני לא מוכנה...״. אמרתי והשפלתי את מבטי. ״אני יודע, אני מצטער. נסחפתי.״. הוא אמר וחיפש את המבט שלי. התרחקתי ממנו וסובבתי את מבטי, מסתכלת על הים. הרגשתי דמעה משתחררת ונופלת על הלחי שלי. ״היי מה קרה?״. לירון תפס לי את הסנטר וגרם לי להסתכל עליו. ״אני מצטער, לא התכוונתי לעשות שום דבר שאת לא רוצה״. הוא אמר. נענעתי בראשי. ״זה לא זה...״ אמרתי. ״אני מרגישה שאני מאכזבת אותך. אתה אירגנת את כל זה בשבילי ואני לא מסוגלת להשתחרר מזה. כל מישהי אחרת כבר הייתה קופצת על ההזדמנות ושוכבת איתך בלי לחשוב פעמיים״.
״דניאל יש לך מושג בכלל כמה אני גאה בך? את לא נותנת לרצונות של אף אחד להחליט בשבילך. אפילו לא לשלי. את לא מאכזבת אותי, את גורמת לי לרצות אותך יותר". הוא אמר והפנים שלו היו ממש קרובות לשלי. ״אני פוחדת שימאס לך ממני״. אמרתי והסתכלתי לתןך עיניו. הוא חייך והניד את ראשו. ״אני לא חושב שזה יכול לקרות״.
הוא קרב אותי אליו וקברתי את הפרצוף שלי בתוך החזה שלו, שואפת את הריח שלו אליי. נשארנו ככה, כשהוא נשען על הסלע ואני נשענת על החזה שלו עם הגב אליו, בין רגליו. אכלנו את הפירות שהיו בצלחת ושתינו את היין, היה מושלם. הרגשתי שלירון מתרומם טיפה ואז חוזר לשבת. ואז הוא הניח קופסה על הרגל שלי. ״מה זה?״. אמרתי וסובבתי אליו את הראש שלי. ״תפתחי״. הוא חייך. פתחתי את הקופסה במהירות ולעיני נגלתה שרשרת עדינה שבמרכזה יהלום קטן. ״לירון! זה מוגזם״. אמרתי בפה פעור.
״לא זה לא. זה בשבילך״. הוא אמר ולקח לי אותה מהיד. הוא שם אותה על צווארי וסגר אותה.
״איך אני אוכל להחזיר לך על כל זה? אני לא עד כדי כך יצירתית״. צחקתי. ״את לא צריכה להחזיר לי״. הוא לקח את סנטרי והדביק נשיקה קטנה לפי.
פתאום הפלאפון שלו צלצל ושנינו הסתכלנו על הצג. המספר לא היה שמור אז לא יכולתי לדעת מי זה. שוב השיחות האלה. ״אתה יכול לענות״. אמרתי.
הוא המשיך להסתכל על הצג כמה רגעים ואז ניתק את השיחה. הוא נענע בראשו. ״לא, הלילה זה רק אנחנו״.