The Secret

נגמר

השעון מעורר צלצל לי בתוך המוח והקמתי את עצמי בכוח מהמיטה. היום של אתמול חזר אליי בבת אחת, לירון. הוא היה פה, והרגל שלי זאת ההוכחה לכך כי אין מצב שהיא חבשה את עצמה.

קמתי במהירות והתפתלתי כשהרגל שלי  פגעה ברצפה. הכאב היה נורא אבל איכשהו עדיין חייכתי. כבר חשבתי שלירון לא יחזור לעצמו, אבל אתמול ראיתי אותו היה לו מבט בהיר בעיניים ואחרי הרבה זמן באמת זיהיתי אותו הוא היה עצמו.

שטפתי פנים, התלבשתי ושמתי נעליים גבוהות כדי שהנקע שלי יזוז כמה שפחות. על הפנים נשארו לי שאריות איפור עדינות אז מחקתי רק את מה שנמרח אבל השארתי את הרוב. ירדתי למטה ויצאתי לכיוון בית הספר.
״קופה״. שמעתי מישהו ליידי כשהגעתי לשער. סובבתי את הראש וראיתי את אביב. ״חתיך״. אמרתי וגילגלתי עיניים. צחקנו ביחד והלכנו לכיתה. הגענו דיי באיחור והמורה נכנסה בדיוק איתנו, ישבתי במקום שלי ובלי ששמתי לב בהיתי בדלת. כעבור כמה דקות הוא נכנס, החיוך עלה אוטומטית על הפנים שלי ועקבתי אחרי צעדיו. הוא התקדם, עבר אותי והתיישב במקומו. אאוץ׳.  לא נורא דניאל, זה לא שאתם ביחד או משהו.הסתכלתי מסביבי כדי לוודא שאף אחד לא קלט את זה וראיתי את כולם עסוקים בעיניינים שלהם. ברור, אנחנו לא ביחד כבר חודשיים, כלום לא השתנה בשבילם, אף אחד לא יודע מה היה אתמול.
כשהצלצול נשמע כולם קמו במהירות ואני אספתי את הדברים שלי באיטיות. הכיתה התרוקנה ואני קמתי ממקומי. הלכתי לספסל שאנחנו תמיד יושבים בו וכולם כבר היו שם. נעמדתי ליד כולם וניסיתי להבין על מה הם דיברו, השיחה שיעממה אותי במהירות וחזרתי להתרכז בלירון שעמד קרוב אליי. ״תודה״. אמרתי ככה שרק הוא יכל לשמוע. לירון התנער רגע מהשיחה של כולם והסתכל עליי בפרצוף מוזר. ״תודה על מה?״. הוא אמר במהירות וחזר להקשיב לשיחה השניה. ״על אתמול...״. אמרתי והרמתי קצת את הרגל שלי. ״כבר אמרת לי תודה״. הוא חזר להסתכל עליי. ״אני יודעת, אבל רציתי להגיד לך שוב. לא יודעת מה הייתי עושה אם לא היית שם״. חייכתי אליו. ״אם לא הייתי שם לא היית מגיעה למצב הזה״. הוא הסתכל עליי והעביר ממני שוב את המבט. ״לירון... זאת לא אשמתך״. התחלתי להגיד אבל בדיוק לירון קיבל שיחה וזה קטע אותי. ״תיראי דניאל, כבר אמרתי לך, אין בעד מה, את לא צריכה להודות לי״. הוא אמר וענה לשיחה והתרחק ממנו.
הרגשתי איך העצבים זורמים לי בגוף ומשתלטים עליי. אני לא אתן לאף אחד, אפילו לא ללירון, להתייחס אליי ככה. אם הוא חושב שהוא יכול להתייחס אליי מתי שבא לו ורגע אחר כך לשכוח שאני קיימת, הוא חי בסרט.
הפסקתי ללכת למסיבות? אני אלך. הפסקתי לחשוב על בנים? אני אחשוב שוב.  הסיפור שלנו הסתיים. אולי לקח לי הרבה זמן להבין את זה, אבל זהו.
״דניאל? הכל בסדר?״. ליז הסתכלה עליי בפנים מודאגות. ״הכל מעולה״. חייכתי אליה את החיוך הכי גדול שלי.
~~~~~
״בואי כבר דניאל!!״. אושר צעקה עליי מלמטה
״אני באה!!״. צעקתי לה חזרה תוך כדי שאני מנסה להשתחל לתוך הנעל שלי. הבטחתי לה שאני אקח אותה לקנות בגדים ואני מתחילה להתחרט על זה עוד לפני שיצאנו. לקחתי את התיק שלי וירדתי במדרגות.
״אוףף סוף סוף אני מחכה לך שעה!״. אושר נאנחה כמו פרינססה אמיתית. ״תזכירי לי מי פינק אותך ככה?״. גילגלתי עיניים. ״אני לא מפונקת!״. היא התלוננה וזה גרם לי לצחוק. ״ברור שלא״. אמרתי ופרעתי את שערה. יצאנו מהבית ולקחנו את האוטובוס שמגיע לקניון. כשהגענו אושר לא פסחה על אף חנות, אבל בתור האחראית על התקציב, הצלחתי לשכנע אותה לקנות רק מה שהיא צריכה. היא דילגה מחנות לחנות ואני השתרכתי מאחוריה בגלל הנקע שלי.   ״אוקיי אושר סטופ!!״. צעקתי לה כשהרגל כבר ממש התחילה לכאוב לי. ״קנינו מספיק בגדים, בואי נלך לאכול״. קבעתי. ״לאא אבל עוד לא נכנסנו לכל החנויות״. היא נאנחה. ״אני חושבת שנכנסנו למספיק״. אמרתי והרמתי את הידיים שלי שהיו מלאות בשקיות. רק של אושר. ״טוב...״ היא נכנעה ובאה אחריי בלי חשק. הלכנו למקדונלדס ובדיוק התכוונתי למסור לקופאי את ההזמנות שלנו אבל פתאום ראיתי את אלדר עומד ממש קרוב אלינו. הופתעתי לראות אותו והמילים הסתבכו לי. העברתי את השיער הצידה בתקווה שהוא מסתיר את הפנים שלי. ״אפשר לקחת ממך את ההזמנה?״. ראיתי שהקופאי ניסה להיות נחמד. 
״מנת ילדים עם הצעצוע הכי חמוד שיש לך, ומק רויאל.״. שמעתי קול גברי מאחוריי ואני והקופאי היינו קצת בהלם. ״אממ עוד משהו?״. הוא שאל כשהתעשת. ״כן, בלי חמוצים ותעשה 2 כאלה״. אלדר הוסיף. אני לא יודעת אם זה שהוא ידע בדיוק מה אני רוצה אמור להחמיא לי או להלחיץ אותי.
״לא באמת חשבת שאני לא אראה אותך, נכון?״. הוא לחש לי כשהקופאי התרחק. משכתי את כתפי ולא יצרתי איתו קשר עין. ״אלדר!!״. אושר קראה בהתלהבות כמו בכל פעם שהיא רואה אותו. אלדר צחק והרים אותה. הם התקדמו לעבר שולחן פנוי ואלדר הוריד אותה על הכיסא. כן תשאירו לי את כל העבודה. הלכתי בעקבותיהם וכשהגעתי הנחתי את כל השקיות על הריצפה.
״מה יש לך?״. אלדר הפסיק את השיחה שלו עם אושר. ״לי? כלום...״. אמרתי והתעסקתי עם הפלאפון שלי. ״היא נקעה את הרגל״. אושר הסבירה לו. כמובן. ״איך?״. הוא שאל בקול עבה. ״כמו איך שכולם נוקעים את הרגל, נפלתי״. אמרתי.
״אושר את רוצה בלון?״. אלדר חייך אליה. היא הנהנה והלכה לבחור בלון של מקדונלדס. באמת אלדר?
״את עדיין כועסת עליי?״. הוא שאל בעצבנות כשאושר התרחקה.
״לא״. עניתי. ״אולי תדברי כבר כמו בוגרת ולא כמו ילדה״. הוא התעצבן יותר. מי הוא חושב שהוא? 
״חשבתי שאין לך זמן, אני לא רוצה להפריע לך״. אמרתי בקול מוכיח. הוא נשם עמוק כאילו הוא מנסה לרסן את עצמו. ״אמרתי שאין לי זמן כמו פעם, לא שאין לי זמן בכלל״. 
הוא קם להביא לנו את האוכל וחזר לשולחן עם אושר. התחלנו לאכול ואושר ניסתה לעשות הכל כדי לזכות בתשומת הלב שלו, החל מלבקש ממנו שימרח לה את הרטבים ועד מלהראות לו את כל הבגדים שהיא קנתה. אלדר עשה עבודה טובה בלשחק כאילו זה באמת מעניין אותו. מרחוק ראיתי מישהי שהייתה מוכרת לי מתקדמת לעברנו. אחרי כמה שניות נזכרתי מאיפה. ״ו....נגמר לך הזמן״.  אמרתי. אלדר הרים אליי את הראש במבט שואל. היא שמה על הכתף שלו את ידה והוא הסתובב אליה. ״אנחנו צריכות ללכת״. אמרתי כדי להרחיק מהם את אושר. אני לא רוצה שישבר לאחותי הלב בגיל 7. 
היא התקדמה כדי לנשק אותו והוא סובב את הראש. ״מיתר, זאת אושר שסיפרתי לך עליה״. הוא אמר וזה גרם לאושר לחייך. רגע, הוא סיפר לה על אושר?
״וזאת אחותה דניאל״. הוא אמר והסתכל עליי. הנהנתי עם הראש ונעמדתי כדי ללכת משם.
״אני אחזיר אתכן״. הוא אמר. ידעתי שאני לא יכולה להתווכח עם זה כי אין מצב שאושר תסכים לבוא איתי עכשיו. הלכתי אחריהם בלי חשק לאוטו והתיישבתי מאחורה. כל הדרך אלדר התעלם מהפלירטוטים של מיתר והקדיש לאושר את תשומת הלב שלו. ידעתי שאלדר יודע שאושר דלוקה עליו, אבל לא ידעתי שעד כדי כך אכפת לו. הוא באמת נזהר לידה. זה היה.... נחמד מיצידו.
כן, רק נחמד. זהו.

יפות שליי מצטערת שלקח לי מלא זמן להעלות תודה שלא התייאשתן ממני חחח
חנוכה שמחח