The Secret

דור וזוהר

״אבל אמא!!״ התלוננתי לתוך הפלאפון אחרי שסיפרתי לה על החתונה של דודה של לירון.
״דניאל, אמרתי לך כבר אין לי בעיה שתלכי, פשוט אם נלך לסבא וסבתא את באה איתנו״. היא אמרה.
״ניסע שבוע הבא״. אמרתי מקווה שהיא תקשיב לי.
״לא בטוח ששבוע הבא אני ואבא יכולים. נדבר על זה שתגיעי הביתה״.
ניתקתי את הפלאפון ויצאה לי פליטת אנחה.
״מי עצבן אותך?״. שמעתי את הקול של לירון והרגשתי את הידיים שלו נכרכות מסביב לבטן שלי. התקדמנו לכיתה.
״אמא שלי, סיפרתי לה על החתונה מחר והיא לא יודעת אם אני יכולה״.
״לא נורא..״ שמעתי אותו אומר אבל הקול שלו היה מבואס.
״אבל אני רוצה לבוא!״. אמרתי והסתובבתי אליו בחדות. הוא עזב את האחיזה בי כי הוא נבהל אבל אז הוא החזיר את הידיים שלו על המתניים שלי. רק אז ראיתי מה המכות השאירו לו על הפנים. היה לו חתך גבוה בלחי ופנס בעין. ״איך תלך ככה?״. שאלתי ונגעתי בפנים שלו. הוא צחק.
״זה בסדר המשפחה שלי רגילה״.
״יאלה זוג יונים. המורה כבר בכיתה״ ליז בדיוק נכנסה לשער של בית ספר והגבירה את המהירות שלה.
לירון עשה לי פרצוף מצחיק והתקדמנו אחריה לכיתה. ישבנו במקום שלנו וליז התיישבה בשלה.
״לירון!, מה קרה?״ המורה שאלה בהפתעה אחרי שהיא הסתובבה מהלוח.
כולנו צחקנו. ״כלום המורה,נפלתי במדרגות״. בדיוק לידור נכנס לכיתה וגם לו היו סימנים על הפנים. הרבה יותר משל לירון. ״מדרגות יפות״ המורה אמרה וצחקנו יותר. ״לידור שב במקום״. לידור רק הסתכל במבט עצבני על לירון וישב במקום. פתאום הרגשתי רטט בכיס הוצאתי את הפלאפון זאת הייתה הודעה מדור.
״בואי לכיתה שלי בהפסקה שכחת לקחת כסף״וואלה באמת התחלתי להיות רעבה.
כשהפעמון צילצל לקחתי איתי את ליז והלכנו לחטיבה העליונה נכנסנו לכיתה של דור, לא היה שם אף אחד חוץ מגל ועוד מישהי. הם התנשקו. הם הפסיקו להתנשק כשהגענו והסתכלו עלינו. ״דניאל מה את עושה פה?״. הוא שאל בהפתעה. הסתכלתי על הבחורה שהייתה איתו. זאת הייתה הילדה שהוא דיבר עליה אותו יום בבית שלו. הם חזרו! כל כך שמחתי בשבילו. ״מחפשת את דור, אתה יודע איפה הוא?״
״כן הוא בחוץ בספסלים״.
״אהה טוב אנחנו נלך״. אמרתי שאני מדגישה את המילה ״נלך״ חייכתי וקרצתי לו כשיצאנו. שמעתי אותו צוחק.
כשיצאנו לבחוץ ישר זיהיתי את דור. זוהר ישבה עליו והם גם התנשקו. מה נסגר עם הפגנת אהבה היום?!
״שלא יבלעו אחד את השני״. ליז אמרה לי ושתינו צחקנו. התקרבנו אליהם.
״אהממ דור״ אמרתי בקול כדי שישימו לב שאני פה. שתיהם הרימו אליי את המבטים רק שבמקום זוהר ראיתי מישהי אחרת. עדן,ילדה מהשיכבה של דור. העיניים שלי נפערו והסתכלתי על דור במבט מאשים. אחרי כל כך הרבה זמן שהתרגלתי לראות אותו עם זוהר.. זה היה מוזר לראות מישהי אחרת. ומתי הם הספיקו להיפרד בכלל. ליז שלחה אליי מבט מודאג כאילו היא ידעה מה עובר לי בראש. ״דניאל...״ דור אמר מוריד ממנו בזהירות את הילדה.
״לא משנה דור אני כבר לא רעבה״. אמרתי עדיין בהלם והתחלתי להתקדם לכיוון הבניין. ליז באה איתי. נכנסתי לבניין ושמעתי את הקול של דור.
״דניאל חכי רגע!״.עצרתי והוא נעמד מולי.
״אני ישאיר אתכם לבד. דניאל תתקשרי אליי אחרי זה״. ליז אמרה לי והנהנתי אליה.
הוא הוציא את הארנק מהכיס והושיט לי 20 שקל. ״קחי״.
לקחתי את הכסף והישרתי מבט לריצפה.
״אני לא בגדתי בה אם זה מה שאת חושבת...״.
הסתכלתי עליו במבט מופתע. המחשבה הזאת אפילו לא עברה לי בראש. שדור יבגוד בזוהר ועוד באמצע בית ספר. בחיים לא. הוא אוהב אותה יותר מדיי.
״מה? דור אל תדבר שטויות״.
״אז מה קרה?״. הוא שאל מבולבל.
״סתם... אתה לא אמרת לי שנפרדתם וזה מוזר לי לראות אותך ככה עם מישהי אחרת. עד שסוף סוף התרגלתי לראות אותך עם מישהי אחת״. אמרתי בעצב.
״אני יודע חיים שלי אבל אל תדאגי אני מודע לכל מה שאני עושה. פשוט מאז כל העניין של השנת שירות המזדיינת הזאת המצב ביני לבין זוהר על הפנים. אנחנו כל היום רבים. אבל כל היום. לא טוב לנו ביחד. אני עדיין אוהב אותה,רק אלוהים יודע כמה, אבל הייתי חייב לסיים את זה״.
לא התאפקתי נתתי לו חיבוק חזק ברגע שהוא סיים לדבר. הוא היה כזה חמוד! הלוואי שמישהו היה מדבר עליי ככה.
״טוב... רק תשמור על עצמך. אני לא רוצה שוב כל יום מישהי חדשה״.
הוא שם יד אחת על הלב ויד אחת הרים.
״אני נשבע״. הוא אמר.
״מה אתה עושה יפאדחן שלא יחשבו שאנחנו מכירים״ אמרתי בצחוק. כולם יודעים שאנחנו אחים.
״אחח איזה חוםם״ שמעתי מישהו אומר כשהוא נכנס לבניין. הסתובבנו וראיתי את אלדר. הוא היה בלי חולצה וקצת הזיע.
הוא קלט אותי ואת דור והתקדם אלינו.
״אה אחי מה קורה״. דור אמר לו והם התחבקו. ״מה העניינם״. אלדר שאלה אותו חזרה. הוא התקרב אליי. ״אני אוותר על החיבוק״.
שתיהם צחקו.
״איך שאת רוצה, אבל את מפסידה״.
את האמת שבאמת הפסדתי. לא ידעתי שאלדר מתאמן היה לו גוף פצצה! חזה מפותח וקוביות.
״אני אתמודד״. החזרתי לו מקווה שהוא לא קלט את המבט שלי.
״טוב אני הולך. דניאל אני אדבר איתך יותר מאוחר. ביי אח שלי״ דור נפרד ממני ומאלדר והלך. אלדר המשיך להסתכל עליי.
״איך זכינו בכבוד?״. שאלתי אותו.
״איזה כבוד?״ הוא שאל אותי מבולבל.
״בכל זאת, זאת הפעם הראשונה שלך בבית ספר״. הוא צחק.
״נראה לי שהשנייה״ הוא תיקן אותי. ״והיה לי בגרות בספורט. את יודעת מה זה בגרות נכון?״. הוא צחק עליי בגלל שאני קטנה ממנו. ״אההא מצחיק מאוד״. דחפתי אותו בקטנה והסתובבתי כדי ללכת לחטיבה.
״מה נעלבת?״ הוא תפס לי את היד.
״אל תחמיא לעצמך יותר מדיי לא נעלבתי יש לי דברים יותר חשובים על הראש״.
פתאום איזה מישהי התקדמה אל אלדר. היא חיבקה אותו והביאה לו נשיקה בלחי.
״אני כבר מחכה למחר!״. היא אמרה לו בהתרגשות גלויה.
״מה יש מחר?״. הוא החזיר לה באדישות.
״החתונה... אמרת לי לבוא איתך, אתה לא זוכר?״.
״אה... כן. דניאל את באה?״. הייתי בהלם מאיך שהוא דיבר אליה.
״אממ לא בטוח עדיין״.
״טוב אני אדבר איתך מחר אלדר״. הילדה נפרדה ממנו ולא זכתה לשום עניין מצידו. מגעיל.
״מה זה לא בטוח?״. הוא המשיך בשיחה כרגיל.
״יכול להיות שאני לא יהיה פה״.
״אהה טוב חבל את תפסידי את לירון בחליפה״ הוא קרץ לי.
״אתם לובשים חליפות?!״שאלתי בהתרגשות. לא יודעת מה יש לי מחליפות אבל איכשהו זה גורם לבנים שלובשים אותה להיראות גבריים יותר.
״כן לירון לא אמר לך?״.
״לא...אבל עכשיו גם אם אני לא באה לחתונה אני יבוא לבית שלכם לפני שתלכו. אין מצב אני מפספסת את זה!״
בוקר אורר