The Secret

אהבה מגיעה בהרבה צורות

שלוש דפיקות נשמעו על הדלת שלי.
״כן?״. אמרתי והזזתי את המחשב נייד מהרגליים שלי. הדלת נפתחה ודור נכנס. ״היי. אני יכול להיכנס?״. הוא שאל ועדיין עמד בכניסה. ״ברור״. אמרתי את זה כמובן מאליו. הוא נכנס והתיישב על המיטה שלי. ״אני יודע שעבר זמן מאז אבל עוד לא אמרתי לך שאני מצטער ואני מרגיש דיי חרא עם זה״. הוא צחק.
משכתי את כתפיי וחייכתי אליו. ״אני מצטער על איך שהתפרצתי עליך במכונית,זה היה מדאגה אני לא התכוונתי שזה ייצא ככה. מה אני יודע על אהבה בכלל? אהבה מגיעה במלא צורות ואם את עדיין אוהבת אותו, תלחמי עליו אני לא אעצור אותך, לעזאזל, אני יודע שאני אוהב את זוהר למרות הכל״. הוא אמר והרים את הראש אליי. חייכתי אליו את החיוך הכי גדול שהיה לי. אני לא מאמינה שדור מדבר ככה, הוא היה נשמע קצת עצוב אבל הרבה יותר בוגר מהפעם האחרונה שדיברתי איתו.
״אתה מודע לזה שכבר סלחתי לך נכוו?״. אמרתי ושנינו צחקנו. התקרבתי אליו וחיבקתי אותו חזק.
״איך לירון?״. הוא שאל ואני השפלתי את המבט. ״אממ אני לא יודעת״. אמרתי במבוכה. עברו כבר ארבעה ימים, השבעה עומדת להסתיים ולא הייתי שם פעם אחת. כל הימים האחרונים פשוט הדחקתי את זה. ״לא ראיתי אותו מאז״. המשכתי. דור הסתכל עליי במבט מופתע, הוא היה קצת בהלם. ״טוב... אני הולך לשם עכשיו, רוצה לבוא איתי?״. הוא שאל.
רציתי, ואני יודעת שאני אצטרך ללכת מתישהו, אני פשוט לא רוצה להסתכל על לירון ולראות שהוא מאוכזב ממני. ״כן״. עניתי לבסוף, אחרי התחבטויות עם עצמי. ״תרדי כשתיהי מוכנה״. הוא אמר ואני הנהנתי. כשדור יצא שמתי על עצמי ג׳ינס וחולצת בייסיק ארוכה שקיפלתי כדי שתיהיי שלושת רבעי. נעלתי את הפלדיום שלי וירדתי למטה. דור ואני נכנסנו למכונית והוא התחיל ליסוע. כשירדנו הוא ראה את חבר שלו והלך איתו כניראה לאלדר. בבית היו מלא אנשים ובקושי ראיתי מטר קדימה. נכנסתי לסלון ומצאתי שם את אביב וליז ועוד ילדים מהשכונה אז הלכתי אליהם. סקרתי את החדר אבל לא מצאתי את לירון ומשום מה הוקל לי. ״איפה הוא?״. שאלתי. כולם היו מופתעים לראות אותי ולקח להם רגע לצאת מההלם. ״הוא בחדר״. ליז ענתה לי.
״הוא לא אוכל, לא שותה, לא ישן, לא מדבר עם אף אחד. גם לא עם טופז, בחיים לא ראיתי אותו ככה״. אביב אמר אחרי שהפסיק לבהות. הנהנתי והלכתי לעבר המטבח. לקחתי כוס מים והתקדמתי לכיוון החדר של לירון. כל הדרך החזקתי את הנשימה בלי ששמתי לב. ואם הוא כועס עליי? הוא בטח לא רוצה אפילו לראות אותי. הייתי שקועה במחשבות ופתאום הדלת של אלדר, שהייתה קצת לפני הדלת של לירון, נפתחה. ״דניאל״. הוא אמר והסתכל ישירות אליי. לא הצלחתי להוציא מילים מהפה, נזכרתי איך כעסתי עליו, ואיך דיברתי אליו. ״באמת כבר התחלתי לתהות מה צריך לקרות כדי להביא אותך לפה״. הוא אמר וחייך חיוך מתוסכל.
״אני מצטערת אלדר״. יריתי את המילים לעברו.
״על מה את מצטערת?״. הוא שאל בפרצוף מבולבל.
״לא יודעת... על הכל. אני מצטערת שכעסתי עליך, ואני מצטערת שכל זה קרה, ואני מצטערת שלא באתי קודם״. אמרתי והבכי התפרץ לי תוך כדי. ״שש... הכל בסדר דניאל, אני לא כועס״. הוא אמר וחיבק אותי, חיבקתי אותו חזק בחזרה. ״אני אמורה לנחם אותך, לא הפוך״. אמרתי כשהתנתקנו מהחיבוק. זה גרם לו לצחוק. ״זה בסדר, את מצחיקה אותי זה מספיק״. הוא אמר וזה גרם לי לחייך. ״הבאתי לך מים״. שיקרתי. המפגש עם אלדר בלבל אותי וגרם לי לשכוח את כל ההכנות שעשיתי לפגישה עם לירון. ״תודה״. הוא אמר ולקח ממני את הכוס. ״איך אתה?״. שאלתי. ״לא משהו, אבל אני דואג לקטנים יותר״. הוא אמר והסתכל לנקודה רחוקה. ״אני בטוחה שאתם תהיו אחים טובים ותגדלו אותם כמו שצריך״. אמרתי וקיוויתי שבאמת כך יהיה. הוא גיחך. ״זה בולשיט ואת יודעת את זה, תני לספר לך מה יהיה מפה, לירון יעשה את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב, להסתבך, ילך מכות, או יעשן סמים או שניהם ביחד אני לא יודע, אני מסיים את השנה הזאת ועף לצבא, אסף,
אסף יחזור בחזרה לבית שלו בפתח תקווה ואבא שלי יצטרך להתמודד איתם לבד למרות שהוא בקושי מחזיק את עצמו״. הוא אמר וכמה שרירים בצוואר שלו נהיו בולטים יותר ממקודם. נענעתי את ראשי והסתכלתי עליו בעיניים מלאות דמעות. ״אני חושבת שאתה טועה, הוא יתבגר ויבין שהוא חייב לעשות את זה, ואתה תעשה מה שתוכל, אני בטוחה. יהיה בסדר אלדר״. אני לא יודעת אם באמת האמנתי לזה או שרק רציתי להאמין שככה באמת יהיה.