The Secret

תן לי להסביר

ראיתי את גל,חבר של דור. הוא היה ניראה שיכור מהתחת ונתן אגרופים מכל הלב. העיניים שלי נפערו כשראיתי אותו עומד שם באמצע הכל. לא רציתי שיקרה לו משהו.
״גל!!״ צעקתי לכיוון שלו. ״את מכירה אותו?״ אביב שאל אותי. ״כן הוא חבר של דור״ יצא לי קול מודאג. ״גל!! תפסיק,מה אתה עושה?״ המשכתי.
אביב ראה את הדאגה בעיניים שלי והלך לכיוון של גל, לנסות לעצור אותו.
״גל!!״ צעקתי שוב והפעם הוא עצר לרגע כדי לראות מי קורא לו. ניצלתי את ההזדמנות וקראתי לו שוב. ״גל!״ הפעם הוא קלט מאיפה הקול מגיע והסתכל ישר עליי. הילד השני שרב איתו ניצל את ההזדמנות שהוא לא מסתכל והביא לו אגרוף ישר ללחי.
״לאא״ צעקתי והלכתי לעברו. פתאום הרגשתי מישהו תופס אותי. ״ מה ניראה לך שאת עושה?!״ הסתובבתי וראיתי את גיא תופס אותי.
״עזוב אותי גיא הוא לא יקשיב לאף אחד״
הכרתי את גל ואם הוא מתעצבן על משהו הוא נכנס לזה חזק ולא מעניין אותו כלום. הילד השני שגל רב איתו צעק וגיא הרים את הראש כדי להסתכל עליו. ראיתי שדעתו של גיא מוסחת אז השתחררתי ממנו מהר לפני שהוא ישים לב אליי ורצתי למקום שגל היה בו. נעצרתי כמה מטרים ממנו כדי שאני לא יחטוף איזה אגרוף בטעות. באותו רגע גל היה מעל הילד ונתן לו כמה אגרופים. ״גל חיים שלי תפסיק״. גל שמע אותי והסתובב כדי להסתכל עליי. הוא השפיל את הראש כאילו הוא התעורר מהאטרף שהוא היה בו והבין איפה הוא נמצא. הוא קם ועמד על הרגליים. התקדמתי אליו ושמתי את היד שלי על הלחי שלו. ״מה קרה?״ שאלתי אותו מנסה להבין מה עובר עליו. הפנים שלו היה מלאות בדם.
״מה את עושה פה דניאל? את לא צריכה להיות פה״. הוא אמר.
״אני לא צריכה להיות פה? אולי אתה. בוא״. אמרתי לו ומשכתי אותו מהיד אחריי. ״לאן?״. הוא אמר תוך כדי שהוא נגרר אחרי. הוא לא היה הכי יציב וזה איפשר לי לקחת אותו איתי אחרת לא הייתי מצליחה להזיז אותו מילימטר. ״הביתה״ עניתי לו.
הוא עצר בבת אחת ומעדתי קצת אחורה מהפתאומיות. ״מה הביתה? דור יהרוג אותי, ואני לא רוצה שהוא יחשוב שהיית איתי...״ הוא אמר קצת במהירות.
״הולכים לבית שלך״ קטעתי אותו והמשכתי להתקדם. הוא הפסיק להתלונן ולשאול שאלות והלך אחרי. ״בזמנך הפנוי אתה יכול להסביר לי מה קרה״ אמרתי לו קצת בעצבים כי דאגתי לו. ״שום דבר לא קרה. הוא בן זונה זה הגיע לו״
״מי זה היה בכלל?״ שאלתי.
״אוריאל אלמקייס. עוזר לך?״ עיצבן אותי איך שהוא דיבר אליי אבל לא אמרתי לו כלום, בכל זאת הוא היה מסטול ומשהו עבר עליו.
השם שהוא אמר לא אמר לי כלום.
״והרבצת לו כי...״
״אמרו לך פעם שאת עקשנית?״ הוא נאנח.
״אמרו לי פה ושם״ אמרתי בציניות. אם יש תכונה אחת שאפשר להגיד עליי זה שאני עקשנית.
״אני מחכה״ אמרתי.
״עזבי חיים שלי. תאמיני לי אני לא יודע מה את קשורה לעיר הזאת, כל הבנות שאני מכיר פה שרמוטות ועד שחשבתי שמצאתי מישהי אחת שהיא לא, היא דאגה להזכיר לי שאין דבר כזה ובגדה בי. את לא כמוהם״. נעצרתי כששמעתי את הדברים שלו, ודמעות התחילו להציף את העיניים שלי.
המשכתי ללכת טיפה לפניו כדי שהוא לא ישים לב למבט שעל הפנים שלי.
המשכתי ללכת איתו בשתיקה. האשמה הציפה אותי. ״אני לא כזאת צדיקה כמו שאתה חושב אתה יודע״. אמרתי בקול מלא חרטה.
״על מה את מדברת דניאל, אני מכיר אותך את לא תעשי דבר כזה״. המילים שלו הגבירו אפילו עוד יותר את רגשות האשם שלי. הגענו לשכונה שלו, לא הייתי בבית שלו מלא זמן כניראה בגלל זה לא זכרתי שהשכונה שלו ליד זו של לירון. כשנכנסנו לשכונה גל איבד שיווי משקל ונפל הצידה. ברגע האחרון החזקתי אותו ועזרתי לו להתייצב. המשכנו ללכת כשיד אחת שלו על הכתף שלי. ראיתי את הבית שלו, היינו ממש קרובים אליו כשהוא אמר ״דניאל תעצרי״.
״למה לעצור? הגענו. וצריך לחטא את כל החתכים האלה לפני שיזדהמו״.
״זה בסדר,תודה חיים שלי אני מסתדר מפה״
״אני לא מתכוונת ללכת עד שתסביר לי למה״. אמרתי לו קצת פגועה.
״זה שטויות,באמת אני פשוט לא רוצה להעיר את ההורים שלי אני חוזר ככה בערך כל יום בחודש האחרון.רק חסר שאמא שלי תיראה אותי עם כל הדם הזה. אני יתקלח וילך לישון״. הוא הבטיח.
״זה לא בעיה״ אמרתי והלכתי לעבר ספסל עם מנורה מעל,כדי שאני אוכל לראות מה אני עושה. ״המפתח״ אמרתי לו והושטתי את היד שלי אליו פתוחה.
״דניאל,אם את מנצלת את זה שאני מסטול כדי לפרוץ לי לבית את צריכה להיזהר, אני עדיין יותר חזק ממך״. הוא צחק צחוק מתוסכל ונשען אחורה. ״המפתח״ חזרתי שוב על המילה. גל נאנח והוציא את המפתח מהכיס. חטפתי לו אותו מהיד והלכתי לבית שלו. ״אל תזוז״ הסתובבתי כדי להגיד לו והמשכתי לעבר הבית שלו.
פתחתי את הדלת בשקט וסגרתי אחריי. הוצאתי בקבוק של מים מהמקרר ופתחתי כמה ארונות כדי לחפש תחבושות ומשחות. מצאתי ערכה של עזרה ראשונה בדקתי שיש בפנים כל מה שאני צריכה, לקחתי צמר גפן ויצאתי מהבית. קצת דאגתי שגל יעשה עוד משהו מטומטם אבל מצאתי אותו יושב שם. מחכה לי. שמתי את הדברים על הספסל, לידו. לקחתי צמר גפן הרטבתי אותו במים והתחלתי לנקות לו את הפנים מכל הדם. לידינו היה מגרש כדורגל ומישהו שם גול, נבהלתי כשהכדור פגע בגדר וקפצתי ברגע ממש לא מתאים כשהיד שלי מעל החתך של גל. הוא החניק כמה אנחות של כאב. מרחוק שמעתי מישהו מקלל, כניראה את זה ששם גול, הקול היה מוכר לי אבל לא התעסקתי בזה יותר מדי.״את יודעת שאת יפה?״. גל אמר והסתכל עליי. הסתכלתי לו בעיניים בהפתעה. המשכתי לנקות לו את כל הדם מתחמקת מהעיניים שלו. ״אתה שיכור״. תמיד רציתי לדעת מה גל חושב עליי, במיוחד בתקופה שהייתי מאוהבת בו, אבל כל זה נראה לי לא מתאים עכשיו שאני עם לירון. ״תקשיב גל, היא מטומטמת אם היא לא רצתה אותך. אתה אחד מהאנשים הכי חמודים, יפים ומתחשבים שאני מכירה ושתינו יודעים שאתה יכול למצוא מישהי אחרת עוד מחר״. אמרתי לו את מה שאני חושבת באמת וניסיתי לעודד אותו. ״את לא מבינה דניאל, זה קרה באשמתי״. הוא אמר וראיתי דמעה על הלחי שלו. ״אל תאשים את עצמך,היא בגדה בך, היא יכלה להיפרד ממך קודם,זאת לא אשמתך״. לקחתי משחה ומרחתי לו על על כל חתך בפנים שלו. כניראה שזה ממש שרף לו כי השרירים בפנים שלו נמתחו. ״אני באמת אוהב אותה את מבינה דניאל? עמדתי בכל הפיתויים של כל בת שניסתה להתחיל איתי, באמת שעמדתי. אבל באותו יום הייתי שיכור, אבל ממש שיכור, לא שמתי לב לכלום. אני בקושי זוכר את זה״ ראיתי שהמילים שהוא אומר מכאיבות לו, ולא הייתי בטוחה שאני רוצה לשמוע את ההמשך. ״גל חיים שלי תעצור רגע, זה בסדר...״
״זה לא בסדר״ הוא הרים את הקול שלו.
״זה לא בסדר כי זה אשמתי שהיא בגדה בי, אני בגדתי בה קודם. היא לא ילדה כזאת, היא ילדה טובה אז כנראה ממש פגעתי בה אם היא נקמה בי ככה.״ את האמת לא ראיתי את זה בא. ״גל אני מכירה אותך, אני יודעת שלא היית עושה כלום אם היית פיכח. זאת אשמתה של הילדה השניה היא בטח רק חיכתה להזדמנות כזאת״
״את צודקת, אולי היא חיכתה אבל לא הייתי צריך לתת לה אותה״. הוא אמר בעצב.
פתאום שמעתי את הפאלפון שלי מצלצל. זאת הייתה ליז. ״דניאל איפה את??״ שמעתי את אביב מדבר מהפלאפון שלה. ״אני עם גל למה?״
״משוגעת למה לא אמרת לי?! את לא מבינה איך דאגתי לך״ ברקע שמעתי את ליז מרגיעה אותו היא הכירה את גל והייתה יותר רגועה בקשר לכל העניין, אבל אביב עדיין נשאר עצבני. חייכתי קצת עשה לי טוב לדעת שיש לי חברים שדואגים לי. ״אני בסדר אביב, אל תדאג לי״ הרגעתי אותו.
״לא יכול, טוב אם לא יהיה לך עם מי לחזור תתקשרי אליי אני יבוא ללוות אותך״.
״סגור, לילה טוב״. אמרתי לו בלי שום כוונה להתקשר אליו.אני לא רוצה להפריע לו באמצע הלילה כדי שיבוא להחזיר אותי הבייתה. ניתקתי את השיחה וחזרתי להסתכל על גל. הוא היה עם הראש בין הידיים. הלכתי לשבת לידו ושמתי לו יד על הגב. הוא הזדקף וחיבק אותי. הוא היה צריך את זה. חיבקתי אותו בחזרה והוא הידק את האחיזה שלו. בקושי יכולתי לנשום אבל ניסיתי לעזור לו כמה שאני יכולה אז סתמתי את הפה.
״דניאל?" שמעתי מישהו אומר והתנתקתי מהחיבוק של גל. הסתובבתי כדי לראות מי זה. ראיתי את לירון. הייתי מופתעת לראות אותו. ״לירון? מה אתה עושה פה?״
״מוזר, זה בדיוק מה שבאתי לשאול אותך״ משהו בקול שלו לא מצא חן בעיני.
״אבל עזבי אני לא אפריע״
״לירון אל תהיה מטומטם״ שמעתי את גל אומר לו.
ראיתי שהיה לו כדור ביד והבנתי שהוא היה הקול המוכר ששמעתי מהמגרש. ״חשבתי שהיה לך משהו חשוב לעשות, אבל רק העדפת לשחק כדורגל במקום לראות אותי ולשבת איתנו״. אמרתי בעצב.
״גם לך כנראה היה משהו חשוב לעשות במקום לשבת איתם״ הוא אפילו לא עצר רגע כדי לחשוב, או שאל אותי מה אני עושה. ישר קפץ למסקנה שאני עם מישהו אחר. ״עזבי דניאל״. הוא אמר והתקדם חזרה לשכונה שלו. ראיתי שגל קם והתכוון ללכת אחריו. שמתי לו יד על החזה כדי לעצור אותו. ״עזוב גל, הוא לא חשב אפילו לרגע שזה לא יכול להיות שאני עם מישהו אחר,ישר האשים אותי. שילך״. גל היה מותש ולא התווכח איתי ליוויתי אותו עד לבית שלו והלכנו לחדר שלו. ״אתה צריך להתקלח״ הוא לא התווכח איתי והוריד חולצה. בינתיים הסתובבתי כדי להוציא לו בגדים נקיים וכשהסתובבתי חזרה ראיתי אותו על המיטה,רדום כשיש עליו רק בוקסר. כיסיתי אותו ויצאתי מהבית שלו. כל הכעס על לירון חזר לי ברגע שעזבתי את הבית של גל. ולמרות שרציתי ללכת לבית הרגליים והמוח שלי משכו אותי לכיוון הבית של לירון. הבתים שלהם היו ממש קרובים, 5 דקות הליכה בערך. הגעתי לדלת כניסה של הבית של לירון ועמדתי מולה. לא רציתי להעיר את ההורים שלו עם הדפיקות אבל אני כבר פה ואני לא מתכוונת ללכת עד שאני ידבר עם לירון. לקחתי נשימה עמוקה ודפקתי על הדלת 3 פעמים. כעבור כמה שניות שמעתי מישהו מתקרב והדלת נפתחה. לירון עמד מולי ולא היה מופתע לראות אותי. הוא הסתכל עליי כמה שניות וחזר לאיפה שהוא בא ממנו משאיר את הדלת פתוחה. נכנסתי אחריו וסגרתי את הדלת. הוא היה במטבח ומזג לעצמו סוג של משקה שלא זיהיתי שתה בלגימה אחת ומזג שוב. ״את מתכוונת לדבר? אני רוצה ללכת לישון״. הוא אמר באדישות.
״תפסיק לדבר אליי ככה״. אמרתי.
״באת לעשות לי שיעור בחינוך? כי ניראה לי שאת צריכה אותו יותר ממני״ הוא אמר ושתה שוב את המשקה מהכוס.
״אתה מתכוון לשאול אותי מתישהו מה עשיתי איתו?״ שאלתי בעצבים.
״את השאר אני יכול לדמיין בעצמי, אני לא צריך לשמוע פרטים״. הוא המשיך עם מה שהוא חשב ולא נתן לי הזדמנות להסביר.
״זה שאני איתך ולא עם לידור לא אומר שאני קופצת מגבר לגבר כשמשעמם לי״ כמעט צעקתי ונזכרתי שכבר מאוחר וכולם ישנים. ״אבל עזוב אתה תמיד צודק לא? אז לפחות לא נעיר את ההורים שלך״. אמרתי והסתובבתי לכיוון הדלת. "את לא הולכת לשום מקום. אני מקשיב״ המשכתי להתקדם אל הדלת ופתחתי אותה. ״אמרתי שאני מקשיב. כדאי לך לנצל את זה עכשיו״ הוא אמר בקול כל כך בטוח בעצמו. והכי עיצבן אותי שידעתי שהוא צודק. אם אני ילך עכשיו הסיפור שלנו יסתיים פה. לא תהיה לי עוד הזדמנות להסביר לו. הוא לא יהיה מוכן להקשיב. עצרתי וסגרתי את הדלת הסתובבתי אליו ונשענתי על הדלת. דמעה ירדה אל הלחי שלי. ניגבתי אותה מהר. ״אתה מכיר את גל, הוא בשיכבה של דור הם חברים ממש טובים הוא חצי גדל אצלנו. הוא רב עם מישהו שם והוא היה מסטול לגמרי לא רציתי להשאיר אותו שם. אתה יכול לחשוב עכשיו מה שאתה רוצה. מצידי תחשוב שאני משקרת לך״. אמרתי ופתחתי את הדלת שוב. ״דניאל אל תעצבני אותי תסגרי את הדלת״. הוא אמר.
עמדתי ליד הדלת מתלבטת מה לעשות. לא רציתי להקשיב לו מצד אחד ומצד שני לא רציתי ללכת. ״תסגרי את הדלת״ הוא אמר שוב. סגרתי את הדלת ונישארתי עם הפנים אליה. שמעתי את לירון מתקדם אליי, הוא סובב אותי אליו וכרך את הידיים שלו מסביב למותניים שלי. הרגשתי את הידיים שלו יורדות לרגליים שלי והוא הרים אותי ככה שהרגליים שלי מסביב למתניים שלו. הוא לקח אותי לחדר שלו והצמיד אותי אל הדלת כדי לסגור אותה.
הורדתי את הראש כדי לנשק אותו. אחרי כמה שניות הרמתי את הראש בחזרה. ״רגע זה אומר שאתה מאמין לי?״שאלתי. הוא חייך.
כשראיתי אותך הייתי עצבני ולא חשבתי על כלום אבל שהגעתי לבית קפץ לי לראש משהו כזה שהוא חבר של דור״ הוא אמר בפשטות.
״והמשכת לכעוס עלי?!״ שאלתי בהלם.
״מה אני יעשה? קינאתי בו. לא רוצה שהאישה שלי תחבק ככה עוד מישהו חוץ ממני״. אלוהים אני כל כך שונאת אותו!! איך הוא יודע בדיוק מה להגיד כדי להשכיח ממני כל כעס עליו?!

טוב תשכחו מה שאמרתי. אני מאוהבת בו...