The Secret

ימים כאלה

״דין דיי חמוד את יודעת״. ליז אמרה.
״כן...״. עניתי בחוסר עיניין תוך כדי זפזופ בטלוויזיה שלה, לא באמת מתעניינת. עברו כמה ימים מאותה ישיבה והבנתי כבר שהוא דלוק עליי. כן, אחרי 10 הודעות בפייסבוק גם אתן הייתן מבינות. הוא באמת חמוד, אולי אפילו הטעם שלי, אבל אני לא מסוגלת לחשוב על אף אחד עכשיו. ״ו...?״. ליז שאלה בהתרגשות. ״ו..?״. עניתי ביובש.
״אתם תהיו יפים ביחד״. היא אמרה ומחאה כפיים.
״ליז, בפעם האלף: אני. לא. רוצה. חבר.״ גלגלתי עיניים וחזרתי להתמקד בטלוויזיה. ליז המשיכה בהרצאה שלה שאני צריכה להמשיך, ולשים זין על מי שפוגע בי. אני שומעת את ההרצאה הזאת בכל יום בשבוע האחרון בערך אז לא התאמצתי להקשיב. לקחתי את הפלאפון ושלחתי לאלדר הודעה. עם כמה שזה מוזר, משאני ולירון נפרדנו אני ואלדר דווקא התקרבנו. הוא אצלנו דיי הרבה בגלל אושר אבל הוא גם דואג לעודד אותי שאני בדאון.
מקדונלדס וזה?
שלחתי לו. אחרי 2 דקות הוא החזיר הודעה.
תלמדי כבר לדבר. תיהי מוכנה עוד חמש דקות בחוץ.
הוא החזיר וחייכתי.
״תתארגני, אלדר אוסף אותנו למקדונלדס״. קטעתי אותה. ״סליחה? אני משעממת אותך?״. היא אמרה ועשתה פרצוף נעלב. ״האמת שכן״. צחקתי.
״לכי תזדייני״. היא אמרה וזרקה עליי כרית, מה שגרם לי לצחוק יותר.
ליז התלבשה כי היא הייתה עם פיג׳מה ואני כבר הייתי לבושה מלפני שבאתי אליה אז רק שמתי על עצמי ג׳קט. התחיל להיות ממש קר בערבים.
אלדר צפר מבחוץ ויצאנו אליו. כשעלינו לאוטו ראיתי שגם בן ועוז באוטו. ״טיול משפחתי?״. צחקתי. ״אם היית גרה עם יעל באותו בית גם את היית מנסה לברוח״. אלדר אמר וגרם לכולנו לצחוק. ״הם עדיין אצלכם? בטח לירון מתפוצץ״. אמרתי בלי כוונה ובשניה אחת הפסקתי לצחוק. התנאי היחיד של אלדר לידידות שלנו הוא שלא מדברים על לירון. הוא אמר שהוא בן אדם בפני עצמו ושחוץ מזה שיש להם אותה אמא הוא לא יודע מה הולך איתו.
אלדר עצר פתאום ועוז ובן ירדו מהאוטו. ״תודה אלדר, ודניאל אל תעלמי לנו שוב אה?״. הם צחקו וסגרו את הדלת.
אלדר המשיך ליסוע ופתאום הוא קיבל הודעה בפלאפון. הוא הסתכל עליו והבעתו השתנה. ״שיט.״
הוא אמר. ״מה קרה?״. שאלתי. ״מצטער דניאל, מחפשים אותי אני חייב ללכת״. הוא אמר והסתכל עליי. ״אני אפצה אתכן״. הוא צחק אבל יכולתי לראות שהוא במתח. הוא עשה סיבוב פרסה והחזיר אותנו הביתה.
למחרת בבוקר דור הסיע אותי לבית ספר. הוא שם שירים בפול ווליום והתחיל להשתגע באוטו תוך כדי שהוא מסמן לי לשיר איתו. ״תתבגר כבר דור״. גלגלתי עיניים. ״היא רק רוצה לרקודדד״. הוא צעק.״נו את אוהבת את השיר הזה! תקח הלוואה...״. הוא המשיך לשיר. ״אחרי הנסיעה הזאת אני כבר לא״. צחקתי.
בדרך כלל אני זורמת איתו והשטויות שלנו עושות לי מצב רוח, אבל בזמן האחרון אין לי כוח לשטויות, או למשהו בכלל. ״אוף איתך מבאסת״. הוא אמר וכיבה את השירים. ״סליחה שלא בא לי לשיר איתך באמת״. אמרתי בזלזול. ״ידעתי שהוא לא טוב בשבילך״. הוא אמר וראיתי שהוא עצבני. גם אני התחלתי להתעצבן. ״באמת דור? אמרתי לך?״.
״כן דניאל, באמת אמרתי לך!! אני הכרתי אותו וידעתי שהוא בן זונה״. הוא צעק.
״אתה לא הכרת אותו כשהוא היה איתי, הוא לא היה כזה״. אולי זה תמים מצידי, אבל זה נכון.
״כן אני רואה״. הוא אמר בזלזול. ״לך תזדיין״. אמרתי ויצאתי מהאוטו.
מכולם, את דור אני הכי צריכה בצד שלי, שיתמוך בי ולא יוכיח אותי על טעויות.
ניגבתי את הדמעות הקטנות שהשתחררו ונכנסתי לכיתה.
ישבתי במקום שלי ואחרי כמה דקות אביב, ליז ולידור נכנסנו ביחד. הייתה להם הבעה שמחה על הפנים, תחושת הקלה שלא ידעתי מה מקורה.
״דניאל!!״ ליז צעקה והתקדמה אליי. ״שמעת את החדשות?״ היא אמרה מתלהבת. ״איזה חדשות?״. שאלתי בבילבול והרגשתי כאב ראש מתחיל להיבנות. ״אמא של לירון! אביגיל, היא התעוררה״. היא אמרה. לא יודעת איך להסביר את זה, הרגשתי מועקה משתחררת. עם כמה שלירון פגע בי, לא מגיע לו לאבד אמא, לא מגיע לו לסבול ככה. ובאמת שהייתי מאושרת בשבילו. ״איזה יופי״. אמרתי וחיוך
אמיתי הופיע על השפתיים שלי.