The Secret

לא היינו צריכים לבוא לכאן

ישבנו מסביב לשולחן של יעל ואסף ואכלתי את הקורנפלקס שלי בשקט, לא מרימה את ראשי מהצלחת.
״היה סוער אתמול״. לירון אמר לפתע בקול גבוה וחייך.
״מה?״. הסתכלתי עליו ועיניי נפערו.
״בחוץ.. הייתה סערה״ הוא הוסיף.
נשפתי בהקלה וחזרתי לאכול. ״על מה אתה מדבר לא הייתה שום סערה יצאתי לעשן באמצע הלילה״. אביב אמר בלי יותר מדיי התיחסות. ״באמת? זה לא מה שאני שמעתי״. לירון המשיך.
הוא יודע.
״לירון תאכל בשקט״. אלדר אמר והתעסק בפלאפון שלו.
״אני לא מקבל הוראות בבית שלי״. הוא אמר.
״איזה הוראות? שיגעת אותי על הבוקר". אלדר אמר.
קיוויתי שהשיחה הזאת לא תדרדר ואביב וליז המשיכו לאכול לא מבינים על מה מדובר.
״אני מצטער, אתה בטח עייף״. לירון המשיך להתחכם.
נמאס לי לשמוע את זה אז קמתי בגסות מהשולחן והלכתי אל החדר של לירון. אספתי את הדברים שלי בעצבים והכנסתי אותם לתוך התיק.
הדלת נפתחה פתאום, לירון נכנס וסגר אחריו.
״אני מצטער דניאל. לא התכוונתי להביך אותך״
״לא לירון. אתה לא מצטער, זה בדיוק מה שניסית לעשות". אמרתי בקול טעון.
״אני לא כזה רע כמו שאת חושבת״. הוא אמר וניסה לתפוס את המבט שלי. ״אתה יודע מה?״. אמרתי ושמתי את התיק על גבי. ״חשבתי על זה ואתה צודק. אולי אני ואלדר זה באמת מה שהיה צריך להיות מההתחלה. תודה שעזרת לי להבין את זה״. אמרתי ועברתי אותו פותחת את הדלת. ״אני באוטו״. סיננתי לאלדר כשעברתי את המטבח ויצאתי מהבית.
חיכיתי באוטו כמה דקות ואז ראיתי את ליז ואביב מגיעים. הם התיישבו בספסל האחורי בשקט.
כל דקה שהייתי עם ליז באותו מקום נראתה לי נצח וכבר איבדתי סבלנות אז יצאתי מהרכב עולה אל הקומה של לירון. פתחתי את הדלת בלי לתקתק אבל לא מצאתי אף אחד אז המשכתי לעבר החדר של לירון, היה נדמה לי ששמעתי צעקות.
כשהתקרבתי שמעתי בבירור את קולו של אלדר.
״אתה לא יכול לשגע אותי ככה!״ הוא צעק.
״אתה ביקשת ממני להיות איתה, אתה! או שאני צריך להזכיר לך?!״. הוא המשיך ואני התקרבתי עוד יותר כדי לשמוע בבירור. ״ביקשתי ממך לשמור עליה כשאני לא שם לא להזדיין איתה על המיטה שלי״. הקול של לירון היה יותר מתון ובוטח. הנשימה שלי נעתקה כשהבנתי שהם מדברים עליי. אלדר איתי כי מישהו אמר לו?
״היא אוהבת אותי לירון, ואני אוהב אותה זה כבר יותר ממה שאתה נתת לה אז תמשיך לא להתערב, כמו שאני לא מתערב בעניינים שלך״ אלדר המשיך לצעוק.
שמעתי את לירון מגחך. ״איזה עניינים?״. לירון השיב באותו הטון של אלדר. ״ההימורים״. אלדר אמר בתוכחה. ״מה? חשבת שאני לא יודע? אתה לא כל כך טוב בלשמור על פרופיל נמוך, אתה אוהב שכולם מכירים אותך. אני יודע על תחרויות האיגרוף, אפילו הייתי בחלק מהם. ככה גיליתי אצל מי מהמרים אבל... אני לא צריך להגיד לך נכון?״.
-״כל אחד עושה מה שהוא טוב בו״. שמעתי את לירון מסופק.
״אני מעלים עין כי אתה חולה ומותר לך הכל, רק אל תתקשר אליי שתצטרך שחרור בערבות״. אלדר אמר  ולאחר מכן שמעתי משהו נחבט בקיר.
״זה העניין״. לירון אמר והבנתי שמה שנחבט בקיר זה בעצם אלדר. ״מותר לי הכל גם בלי להיות חולה. ורק תזכור שהיא איתך עכשיו כי אני עזבתי, אחרת...״ לירון אמר אך אלדר קטע אותו. ״אחרת מה?!״. הוא צעק.
״אחרת היית מכניס אותה להריון ובורח? רק להרוס אתה יודע. תעשה טובה לכולנו ותישאר פה״. אלדר אמר ושמעתי אותו מתקרב אל הדלת. רציתי ללכת משם, שלא יראה אותי אבל לא הצלחתי לזוז. הדמעות הציפו את עיניי וכיסיתי את פי בידיי. לא עיכלתי את מה ששמעתי עכשיו. הדלת נפתחה והוא הופיע לפניי. הוא היה המום לראות אותי ואני הסתכלתי לתוך עיניו, דומעת. ״דניאל״.  הוא אמר בהלם. ״כמה זמן את פה?״. הוא שאל בפחד גלוי. לירון הגיע ועמד לצידו וגם הוא הסתכל עליי בסוג של חמלה. ״מספיק זמן כדי להבין שבסך הכל הייתי כלי משחק בהצגה של משפחת פרץ״. אמרתי והלכתי אחורה. ״דניאל זה לא מה שאת חושבת, תשבי רגע ונדבר על זה״ אלדר אמר תוך כדי שהוא מתקרב אליי. ״תתרחק ממני״. צרחתי עליו. לא הצלחתי לעצור את הדמעות הרגשתי כל כך מושפלת.
״עשיתם מספיק. שתיכם״. אמרתי והעברתי את המבט שלי ביניהם. ״תסלחו לי שאני לא צוחקת מהבדיחה החולנית שלכם. בטח אתם מרגישים ״גברים״. אמרתי בקול שבור.  ״אף אחד לא צוחק דניאל, תשבי רגע״. לירון אמר באדישות מורטת עצבים. ״אתה!״ צרחתי והצבעתי עליו. ״ הכל מתחיל ונגמר בך!!״. המשכתי לצרוח לא עניין אותי איך אני נראית מבחוץ. התקרבתי אליו וחבטתי על חזהו באגרופים שלי.  הוא עמד כמו אבן, לא מנסה לעצור אותי. ״תעזוב אותי, פשוט תעזוב! תפסיק להרוס לי את החיים״. אמרתי מפסיקה להרביץ לו והדמעות זרמו כמו נהר. ״אני מתחרטת על היום שהכרתי אותך״. אמרתי בשקט.
״אל תגידי את זה״ הוא אמר ולקח נשימה עמוקה תוך כדי שהוא בוהה במשהו, אפילו לא מסתכל עליי.
״אני. שונאת. אותך״. אמרתי מתנשפת מכעס ובכי.
לירון עצם את עיניו בכאב, כאילו ממש הכאבתי לו.
״דניאל...״. אלדר אמר וראיתי שעיניו מבריקות מדמעות. ״שום דבר לא השתנה זה עדיין אני, אני אוהב אותך. לא היינו צריכים לבוא לכאן״. הוא אמר בקול שבור. ״זה המילים שלך? או שמישהו אמר לך להגיד לי אותם?״. אמרתי בכאב. הרגשתי שהכל היה שקר, כל מה שהיה בינינו פשוט היה שקר אחד גדול. הוא היה איתי כי לירון ביקש ממנו, כאילו אני איזה חפץ בלי רגשות שצריך לשמור עליו. ״שאף אחד מכם לא יצור איתי קשר יותר, אני סיימתי איתכם״ אמרתי והתסתובבתי כדי ללכת. אלדר התכוון ללכת אחריי אבל לירון שם יד על החזה שלו ועצר אותו, נותן לי ללכת.