The Secret

את שונה...

התעוררתי כשמשהו פגע בי. הרמתי את הראש וראיתי את דור מתקדם אליי ולוקח לי את השמיכה אחרי שהוא זרק עליי משהו.
"דור דיי!!" צעקתי לי וניסיתי לחזור לישון. 
זה גרם לן לצחוק. "לא רוצה קומי כבר" הוא ענה לי.
גררתי את עצמי מהמיטה למקלחת באיטיות, וכשהייתי כבר ליד הדלת הוא דחף אותי לבפנים "מהר צריך לאסוף גם את זוהר".לא היה לי כוח ליום הזה עוד לפני שהוא התחיל. לא היה לי כוח לדבר עם לידור ולא עם לירון ולא לפרצופים של אף אחד מהם.
שטפתי פנים והלכתי לחדר. הוצאתי מהארון ג'ינס כהה חולצת בית ספר צמודה בצבע אפור נעלתי נעלי בובה וירדתי למטבח. לקחתי את הסנדוויץ' שאמא הכינה לי פלאפון מטען והייתי מוכנה.
"דור אני מוכנה" צעקתי לו.
"בואי אני בחוץ" הוא אמר לי ויצאתי אליו.
הוא בדיוק סיים סיגריה.הוא זרק אותה ועלינו לאוטו. בדרך הוא עצר וזוהר עלתה לאוטו.
"בוקר טוב חיים שליי" היא אמרה ונתנה לדור נשיקה קצרה בפה. "אחח הצביעות" מלמלתי."דניאל אמרת משהו?" היא שאלה אותי."לא, לא אמרתי כלום"אמרתי בתמימות מזוייפת.
דור הסתכל עליי מהמראה וסימן לי לשתוק. שילבתי ידיים בעצבים ובדיוק דור חנה בבית ספר. פתחתי את הדלת במהירות ויצאתי מהאוטו. "ביי דור תודה"
לא רציתי לדבר עם זוהר. לא היה לי כוח אליה אחרי מה שדור סיפר לי, לא חשבתי שהיא תעזוב אותו ואת האמת דיי פחדתי לראות את דור בלעדיה, לא היה בא לי לראות לאן זה ייקח אותו.
הגעתי לכיתה והלכתי לשבת ליד ליז אחרי שביקשתי מאביב שישב ליד לידור היום. המורה נכנסה לכיתה.
"כמו שאתם יודעים ביום רביעי נצא לטיול השנתי, הוא יהיה לילה אחד ו..."
הפסקתי להקשיב ונתתי לליז מבט מופתע.
"הטיול השנתי עוד יומים?!" שאלתי אותה בהפתעה גמורה. "כן... מה לא ידעת? היא ענתה לי.
"הייתי אמורה?" שאלתי מבולבלת.
"כןן המורה חפרה על זה 100 פעם בערך, לא משנה בקיצור זה רק לילה אחד תארזי מחר, ובמלא ניראה לי שהבנים לא יבואו אז יהיה משעמם."היא ענתה.
השיעור נגמר ויצאנו להפסקה, הלכנו לשבת  במקום שלנו, מרחוק ראיתי את לירון ואביב כבר שם. כמובן שליז רצה לאביב ודיי התעלמה ממני אחרי זה.
"אז מה רואים אותך בטיול?" לירון אמר ופנה אליי.
"כאילו שתבוא" עניתי לו והמשכתי לבהות ברצפה. "למה לא? הוא שאל בפשטות.
הרמתי אליו את הראש. כשראיתי שהוא רציני. "לא יודעת... לא מתאים לך"
פתאום הוא קיבל הודעה, הוא פתח את הפלאפון והפרצוף שלו נהיה מודאג.  הוא סגר את הפלאפון והתחיל ללכת.
"לאן?" שאלתי אותו."יש לי דברים לעשות" הוא אמר וקרץ לי.
"לירון תפסיק עם המשחקים שלך זה לא עובד עליי יותר. מה קרה?" שאלתי בדאגה.
"דניאל, זה שאת יודעת לא אומר שאני הולך לספר לך על כל הבעיות שלי בחיים" הוא אמר ויצא מבית ספר.
לפני שהוא נעלם לי מהעין הלכתי אחריו תוך כדי שאני אומרת לליז שתמציא תירוץ למורה עד שאני יחזור.
הוא כניראה שמע את הצעדים שלי מאחורי והסתובב אליי. "אמרו לך פעם שאת עקשנית?" הוא אמר לי תוך כדי שהוא מחייך. "האמת שכן" חייכתי אליו בחזרה.
עלינו לאוטובוס, לא היה לנו כוח ללכת ברגל... הגענו לתחנה של לירון וירדנו שם, לירון לא זז. "נו בוא לירון מה יש לך?"אמרתי בלחץ שקרה משהו לאמא שלו.
"אני מצטער.." הוא אמר.
"מה? מה יש לך על מה אתה מדבר?" שאלתי אותו. "לא קרה כלום לאמא שלי"הוא ענה. "מה..? אז מה זה היה כל זה? אני באמת דאגתי לה מה אתה דפוק?" צעקתי עליו."לא יודע כבר חשבת אז זרמתי עם זה, כי לא רציתי לעשות את זה ליד לידור."
"לעשות את מה?" עוד לא הספקתי לשאול אותו והוא כבר הצמיד אותי אליו לנשיקה. רציתי לצעוק עליו, להעיף אותו ממני, אבל לא יכלתי לעשות את זה, זה הרגיש כל כך טוב.שמתי יד על החזה שלו כדי שיפסיק להפתעתי הוא באמת הפסיק. הוא נשאר קרוב אליי והיד שלו עדיין הייתה מסובכת בתוך השיער שלי.
"את שונה..." הוא לחש לי.