The Secret

נק מבט לירון

נקודת המבט של לירון  - יומיים לפני.
הכל קרה כל כך מהר. הגענו הביתה מהחתונה והכל מסביבי הסתובב. כמה שתיתי? אני לא בטוח, אבל אני יודע שהרבה. הייתי מת כבר להיזרק על המיטה שלי ושאף אחד לא ידבר איתי ל12 שעות הקרובות, אבל פתאום שמעתי משהו נחבט בריצפה. הסתובבתי במהירות וראיתי את אמא שלי על הריצפה. דחפתי את אלדר לכיוון הדלת ואמרתי לו להתניע את האוטו. אבא שלי הרים את אמא שלי והושיב אותה עליו מאחורה. נכנסתי למושב שליד הנהג ואלדר נסע. היינו על 140 כל הדרך וזה עדיין הרגיש לי כאילו אנחנו זוחלים על פאקינג  20 קמ״ש. כשהגענו לבית חולים הכניסו אותה ישר לטיפול נמרץ ואנחנו חיכינו. כוסעמק איפה כולם כשצריך אותם?! כשהוציאו אוצתה הסבירו לנו מה המצב שלה, הוא לא היה בשמיים. היא הייתה מורדמת ומונשמת והרופאים אמרו שצריך לקוות לנס. עלק רופאים. גם אני יכול לשים חלוק לבן ולהגיד לאנשים להמשיך לקוות, רק שאני לא מאמין בחרא הזה. הרמתי את הפלאפון והתקשרתי לבן אדם הראשון שחשבתי עליו,דניאל. היא ענתה לי בקול העדין הזה שלה ואני כעסתי. לא יודע למה,אני לא מצפה ממנה שתדע מה קרה,אני בקושי יודע,אבל עדיין עיצבן אותי שהיא לא פה לידיי. ״איפה את?״. שאלתי בתקיפות שלא שלטתי עליה. היא ענתה משהו, סבא וסבתא שלה, לא הקשבתי.
היא אמרה שהיא תבוא מחר. ״מה מחר?! אני צריך אותך עכשיו״. אמרתי ובעטתי בכיסא שהיה לידי. ״שמעת? מחר על הבוקר״. היא אמרה וניסתה לדבר בקול רגיל למרות שראיתי שהיא הייתה מתה לבכות. ניתקתי את השיחה מתעלם מאיך שזה יגרום לה להרגיש. לא עניין אותי פאקינג כלום. אני צריך אותה, והיא לא פה. פתאום הדלת נפתחה וראיתי אותה. כשהיא נכנסה זה היה כאילו האור נכנס איתה ואני נשבע שהזמן קפא. המלאך שלי,היא פה. היא התקרבה אליי וחיבקה אותי חזק,כאילו היא קראה את המחשבות שלי. התנתקנו מהחיבוק והסתכלו אחד על השני. היא הייתה כל כך יפה. העיניים החומות האלה...
רגע, חומות?  שיט. טופז.
כנראה ששתיתי ממש הרבה. ניערתי את הראש והיא עדיין הייתה כאן, לידי.
״באתי ברגע ששמעתי״. היא אמרה בקול נסער
״מ..מה את עושה פה?״. שאלתי עדיין לא קולט שהיא פה לידי. ״מה זאת אומרת מה אני עושה פה?״. היא שאלה בהפתעה. ״באתי לראות שאביגיל בסדר,שאתה בסדר״. היא אמרה והניחה את היד שלה על הלחי שלי. אני נשבע שאני מכור למגע הזה. תזכירו לי איך הייתי כל כך הרבה זמן בלי? לא הורדתי את העיניים שלי ממנה והיא התקרבה אליי. הפה שלה המשיך להתקרב אל שלי והמוח שלי שלח לי מליון סימני אזהרה. לא הבנתי למה. כשהפיות שלנו כמעט נגעו זה חזר אליי וסובבתי את הראש מהר לצד. פאק. דניאל.
לקחתי את היד שלה מהלחי שלי והורדתי אותה. היא הסתכלה עליי במבט לא מבין. ״יש לי חברה״. אמרתי. היא הסתכלה עליי וצחקה. ״אני יודעת לירון, יש לך הרבה חברות״. היא אמרה בפשטות והניחה את היד שלה על הרגל שלי. סעמק מה היא עושה. ״לא טופז. יש לי חברה אחת״. אמרתי והסתכלתי עליה. ״אה״. היא אמרה והחיוך המפתה הזה ירד לה מהפנים.
״אז אני רואה שהמשכת״. היא אמרה והיא הייתה קצת עצובה. כן כוסעמק, המשכתי אז מה לעזאזל היא עושה פה? אסור לה לגעת בי, כי אני לא אחראי על מה שיקרה משם, אני מאבד כל מחשבה הגיונית. ״זה טוב״. היא המשיכה. הנהנתי. לא היו בי הרבה כוחות להגיב הייתי גמור מעייפות, האלכוהול עדיין זרם בדם שלי והייתי מופתע לראות פה את טופז. כשמשלבים את כל זה ביחד... לא מקבלים את הגירסה הכי מוצלחת שלי. טופז המשיכה לדבר והדבר היחיד שידעתי באותו רגע זה שלא רציתי שהיא תלך.

טוב אז לא בדיוק המשך אבל מעניין לא פחות