The Secret

גלים

ישבנו בסלון וכל אחד החזיק כוס תה בידו. הסתכלתי על לירון והוא היה ניראה מרוחק. ״טוב, אני הולך לישון,אני לא צעיר כמוכם״. אבא של לירון אמר וצחק מהבדיחה של עצמו.״אה ותודה לך דניאל, בלעדייך הארוחה הזאת לא הייתה קורת״   חייכתי אליו והוא עלה למעלה, לחדר שעכשיו היה רק שלו.
״נראה לי שאני גם אלך...״ אמרתי ללירון באוזן.לירון הנהן בראשו וקם. הלכתי לחדר שלו ולקחתי את התיק שלי. ״מתקפלים מוקדם?״ אלדר אמר כשחזרתי. ״כן... אני גמורה ״ עניתי. לירון פתח את הדלת וחיכה שאני אצא. אסף קם אליי וחיבק אותי. ״תודה על הכל דניאל״   הוא אמר ושיחרר אותי. ״בכיף, לילה טוב תנסו לא להרוג אחד את השני״ אמרתי וחייכתי.  אלדר ואסף חייכו אליי בתגובה, ולירון עדיין חיכה לי ליד הדלת עם אותו פרצוף מרוחק כמו מקודם. נפרדתי מהם ויצאתי, לירון היה בעיקבותיי וסגר את הדלת. לירון הכניס את המפתחות לסוויץ׳ של האופנוע וסובב. ״בוא נלך ברגל״ אמרתי וזה גרם לו להסתכל עליי. הוא הנהן והוציא את המפתחות. הלכנו כמה רגעים בשקט ואז כרכתי את ידי מסביב לזרוע שלו. רציתי לשפר לו את ההרגשה למרות שלא היה לי מושג מה עובר עליו פתאום. המשכנו ללכת והסתבכו לי הרגליים וזה גרם לי למעוד. לירון תפס אותי והחזיר אותי לעמידה יציבה. ״מה עובר עלייך זאת הפעם השלישית שזה קורה לך״.
הסתכלתי עליו וצחקתי. ״אתה כזה תמים אתה לא רואה שאני עושה את זה בכוונה?״. אמרתי וחיבקתי את היד שלו.

עצרנו ליד הבית שלי ולירון הסתכל עליי. ״באמת חשבת שאני יעלה איתך לאופנוע?״. שאלתי אותו בקול רציני. ״למה לא? לא הייתה לך בעיה כשבאנו״. הוא אמר מבולבל.
״לירון, מכשחזרת אני מריחה עליך את האלכוהול, אני לא מאמינה שבכלל חשבת על ליסוע בו״. אמרתי בקול מודאג. לירון בהה כמה רגעים באויר וכיווץ את הגבות
שלו.
״למה לא אמרת כלום? לא חשבתי ששמת לב...״. הוא אמר יותר לעצמו מאשר לי.
״לא רציתי להגיד כלום ליד המשפחה שלך, והאמת שנעלמת לשעה בכלל לא חשדתי, אבל אתה גרוע בלטשטש ראיות״. עניתי לו. ״מה עובר עליך? אתה יכול לספר לי״. אמרתי והנחתי את היד שלי על הלחי שלו. ״כלום״ הוא הרים את היד שלו והוריד את היד שלי ממנו באגרסיביות. הוא הסתובב והתחיל ללכת. ״לירון לך הביתה טוב?״. אמרתי בדאגה.
״את לא אמא שלי״. הוא סינן בארסיות והמשיך ללכת. עצמתי את עיני בחוזקה והרגשתי שהראש שלי מתחיל לכאוב.הלכתי לבית בצעדים איטיים ונכנסתי. אמרתי שלום להורים שלי וראיתי שאמא שלי עוד מנקה את השולחן. באמת שרציתי לעזור לה אבל לא היו לי כוחות. עליתי לחדר שלי וכשפתחתי אותו ראיתי שיש מישהו במיטה שלי. ״אהההה״. צרחתי והתיק נשמט לי מהיד. ״תרגעי חולת נפש! כמעט עשית לי התקף לב״. עדי, בת דודה שלי אמרה. ״אני כמעט עשיתי לך התקף לב?! את יודעת מה זה לחזור הביתה ולמצוא לך מישהו במיטה?״. אמרתי. ״טוב טוב דרמה קווין עכשיו שנרגענו אפשר חיבוק?״. היא אמרה ופתחה את ידיה. עדיין הייתי בהלם אבל רצתי אליה וחיבקתי אותה חזק. עדי ואני באותו גיל, והאמת שהיא גרה בקצה השני של העיר, פשוט לא יוצא לנו להתראות הרבה. ״מה זה צריך להיות? עד שאני באה את מבריזה?״ היא אמרה בקול מאשים.
״זה סיפור ארוך...״. אמרתי והתיישבתי ליד הרגליים שלה. כל כך התגעגעתי אליה.
היא הרימה את השמיכה וסימנה לי להיכנס. יפה שהיא מרגישה בבית. ״אני נשארת פה אז ככה שיש לי זמן.״. היא אמרה וחיכתה שאני אתחיל לדבר. דיברנו עד שעה 3 בלילה, סיפרתי לה הכל, את כל הסיפור, על לירון על אלדר על טופז, על אמא שלהם, כולם. בסוף עדי הייתה די המומה הכל נפל עליה בבת אחת.
״אני חושבת שאנחנו צריכות לחזור לדבר יותר״. היא הצליחה להגיד לבסוף. הסתכלנו אחת על השניה והתחלנו להתגלגל מצחוק. ״התגעגעתי אלייך״. אמרתי. ״גם אני אלייך״. היא אמרה. התחבקנו בצורת כפיות והלכנו לישון.
קמתי מוקדם בבוקר בלי שום סיבה. ראיתי שעדי עדין ישנה ולא רציתי להעיר אותה. יצאתי בשקט מהמיטה והלכתי למקלחת. הורדתי את הבגדים מאתמול ונכנסתי למים החמים. עצמתי עיניים ודמותו של לירון עלתה לי במוח. איך הוא הכניס אותי מתחת לזרם וקירב אותי אליו... אני נשבעת שאפשר להשתגע מהידיים הגבריות האלה והשפתיים המושלמות שלו.
פתאום שמעתי שלוש נקישות על הדלת. ״דניאל תצאי כבר את מתקלחת כבר שעה!!״. אושר אמרה בחצי קול ישנוני חצי בכייני, למרות שהייתי במקלחת רק 10 דקות. ״אני יוצאת״. נאנחתי. אי אפשר להילחם עם הפינוק שלה. שמתי מסביבי מגבת ויצאתי אל החדר שלי. כשפתחתי את הדלת ראיתי שעדי כבר התעוררה. ״הערתי אותך?״. שאלתי.
״לא נורא״. היא צחקה. חייכתי גם והוצאתי לי בגדים. ״אז... מה את רוצה לעשות?״. שאלתי.
״הגיע הזמן שאני אכיר את לירון״. היא חייכה ואני הסתובבתי אליה וחייכתי גם.
הפרידה מלירון אתמול לא הייתה הכי נעימה אז לא רציתי לשלוח לו הודעה. במקום זה שלחתי הודעה בקבוצה שלנו בוואטצאפ.
מי מתנדב להעביר לנו שיעור בגלישה?
בגלל שהים זמין לנו רוב הבנים מחזיקים גלשנים בבית או שאנחנו הולכים לחוף ושוכרים אחד לכמה שעות. הבנים מתים על זה אבל אני וליז בקושי מצליחות להכניס את הגלשן למים, אז תמיד היינו נשארות בחוף להשתזף. רובם ענו מיד שמתאים להם אז קבענו שכולם יגיעו ב11 לשם. לירון לא ענה אבל קיוויתי שהוא פשוט יופיע שם. עדי נכנסה למקלחת וליז הופיעה לי בחדר עם 700 בגדי ים שונים. ״איזה הכי מחמיא לי?״. היא שאלה אחרי שהיא מדדה לפחות 3 מהם. ״רק תחליטי כבר שאני אדע מה אני לובשת״. אמרתי בחוסר עניין. היא זרקה עליי כרית וצחקתי. ״הלבן״. עניתי לבסוף. ״כן, גם אני חשבתי״. היא ענתה.
״ הטורקיז שלי!!״. רצתי ולקחתי לה אותו מהיד. ״אני לא מאמינה שנפלתי לפסיכולוגיה ההפוכה שלך״. היא אמרה בהלם.
״תתחילי להאמין״. צחקתי בזמן שלבשתי על עצמי את הבגד ים. עדי נכנסה וגם היא שאלה מליז בגד ים בצבע ורוד. לבשתי שמלה קצרה ושמתי כפכפים. סיימנו להתארגן ולקחנו מונית שירות לים. כשהגענו ראיתי את הבנים יושבים מתחת לשמשיה עם כמה בירות ובוקסה. הם היו אחראים לשתיה, חטיפים, שירים ואנחנו היינו אחראיות על להגיע. ״זה רק אני או שנהיה פה חם?״ אביב אמר ועזב באמצע משחק מטקות ורץ לליז. אני ועדי חייכנו גם. ״מי זאת?״. גיא סימן לי עם הראש. ״תכירו, זאת עדי בת דודה שלי״. אמרתי. הבנים קמו ואמרו לה שלום. הורדנו לבגדי ים ושמנו שירים על פול ווליום. הבנים קרעו אותי מצחוק, אבל בכל פעם שצחקתי חיפשתי את לירון בעיניים. ״כל המפגש הזה היה אמור להיות כדי שאני אראה את לירון״. עדי לחשה לי באוזן.
״אני יודעת״. נאנחתי. ״פעם אחרת...״. אמרתי.
פתאום כמה מהבנים התחילו לשרוק. הסתובבנו וראיתי את לירון מגיע עם שישיית בירות, אחת בכל יד. הוא חייך והניח את הבירות על המחצלת. ״מי בא לסיבוב?״. הוא הניח את היד שלו על גלשן שהיה תקוע בחול בלי לשאול של מי הוא והרים אותו. הוא הוריד את החולצה שלו וזרק אותה לחול. כמה מהבנים הלכו איתו ונכנסו למים. ״מי זה?״. עדי שאלה בקול מתגרה. ״תכירי... זה לירון״. אמרתי.
״וואו״. עדי אמרה והמשיכה לבהות בו. הוא והבנים כבר נעמדו על הגלשנים ותפסו גלים.
״למה הוא לא התייחס אלייך?״. עדי הפסיקה לבהות בו ועברה להסתכל עליי. ״כבר הפסקתי לעקוב אחרי הריבים שלנו״ גלגלתי עיניים. הסתכלתי הצידה וראיתי את אביב וליז מנסים להתמסר במטקות יותר מפעמיים אבל ליז תמיד פספסה ואביב איבד סבלנות. הם היו חמודים.
הבנים יצאו מהמים ותקעו את הגלשנים שלהם בחול והגיעו לשבת לידנו. לירון ישב קצת רחוק ממני והדליק סיגריה. הוא עיצבן אותי אבל לא רציתי להראות לו את זה. הוצאתי את הפלאפון שלי והצטלמתי עם עדי וגיא לסנאפצאט. גיא עשה פרצופים מוזרים שגרמו לנו לצחוק. ״מישהו אמר משהו על שיעור?״. הוא אמר והסתכל על עדי. הוא קם וסימן לה לבוא איתו. היא הסתכלה עליי והנהנתי לה עם הראש. הוא לקח את הגלשן איתו והם הלכו למים. שתיתי בריזר בטעם אבטיח ונשענתי על העמוד של השמשיה. ״תביאי שלוק״. לירון אמר פתאום. ״קח״. דחפתי לו עם הרגל את הארגז עם כל הבריזרים. ״אני רוצה משלך״. הוא אמר.
״קח. במלא לא בא לי כבר״. עניתי והמשכתי לבהות בעדי וגיא במים. הוא משך בכתפיו ולקח את הבקבוק ושתה חצי ממנו בלגימה אחת. ״לבריאות״. אמרתי והחקנתי צחוק.
״מה את רוצה הייתי צמא״. הוא אמר וזרק את הבקבוק שהיה כבר ריק על החול. לקחתי חטיף דובונים שהיה ליידי ופתחתי אותו. ״אולי תפסיקי כבר להיות שמנה. בואי נתחיל את השיעור״. הוא אמר. ״לה, אין לי חשק״. עניתי לו עדיין עצבנית. הוא קם וידעתי שזה לא סימן טוב. הוא הרים אותי וגרם לחטיף להתפזר. הייתי על הכתף שלו מצד אחד ומהצד השני הוא החזיק את הגלשן. ״דיי לירון תוריד אותי!!״. צעקתי. הוא הוריד אותי רק כשהגענו לים.
הוא התכופף וקשר לי את הרצועה לרגל. הוא הסתכל אליי מלמטה והשמש נתנתה לי לראות את הירוק של העיניים שלו בבהירות. ״כדי שאם תפלי את לא תתרחקי מהגלשן״. הוא אמר וקם. הוא הכניס את הגלשן למים והושיב אותי ככה שכל רגל שלי מצידו האחר של הגלשן, והוא ישב כמוני מאחוריי. ״אתה מודע לזה שאני לא מעוניינת לגלוש עכשיו?״.
״את מודעת לזה שאני לוקח 50 לשעה״. הוא אמר קרוב לאוזן שלי וחיבק אותי מאחורה. כבר לא יכולתי להמשיך להיות רצינית והתחלתי לצחוק וגם הוא צחק אחריי. הסתובבתי לכיוון שלו והתזתי עליו מים.
״זה לא היה חכם...״. הוא אמר בקול רציני שגרם לי להתחרט על זה. זה היה בצחוק.
״זה לא היה חכם בכלל״. הוא אמר ולפני שהוא סיים את המשפט הוא הפיל אותי לתוך המים. ״לירון!!״. צרחתי מנסה להוציא את המלח מהפה שלי תוך כדי שהשתעלתי.
לירון היה שפוך מצחוק רק מלהסתכל עליי.
״סליחה, בואי״. הוא אמר ושלח יד כדי להחזיר אותי לגלשן. לקחתי את היד שלו ומשכתי אותו לתוך המים. ועכשיו אני צחקתי כמו משוגעת.
״זה מצחיק אותך?״. הוא אמר וקירב אותי אליו. צרחתי וצחקתי וניסיתי להתרחק ממנו אבל לא הצלחתי. היינו ממש קרובים וכרכתי את הרגלים והידיים שלי מסביבו כדי שהגלים לא ירחיקו בנינו. הוא לקח אחורה שיער שנשאר לי על הפנים והסתכל עליי. ״התגעגעתי אלייך״. הוא אמר ברצינות. ״ראית אותי אתמול". עניתי כדי שיבין שאני לא מאמינה לו.
״רציתי שתישארי...״ הוא אמר והרגשתי את היד שלו על הקשירה של הבגד ים שלי.
״לירון...״. אמרתי מובכת. הוא החזיק בסנטר שלי וגרם לי להסתכל עליו. ״לא הייתי עושה כלום״. הוא אמר ואני הסתכלתי הצידה.
״הייתי מחבק אותך כל הלילה וגורם לך לחשוב שאני לא דפוק״. הוא אמר בתסכול.
״אני אוהבת אותך״. אמרתי והתקרבתי אליו. הוא התקרב אליי גם ונישק אותי באגרסיביות הוא הצמיד אותי אליו כמה שיכל ואני בתגובה התקרבתי יותר. הרגשתי את הלשון שלו בתוך הפה שלי והבטן שלי התמלאה בפרפרים. הוא הפסיק ונתן לי עוד נשיקה יבשה על השפתיים שבערו לי. ״בואי נחזור, מתחילים גלים גדולים״. הוא אמר והחזיר אותי לקרקע. לרגע שכחתי שיש עוד אנשים חוץ ממני ומלירון.
פרק לכבוד פסח שמתקרב ובא :)
מקווה שנהנתן!!