״ראית את אלדר אולי?״ שאלתי את דור. היה כבר סוף היום וביקשתי מליז לבוא איתי לכיתה של דור. ״כן, הוא הלך הביתה אחרי השעתיים הראשונות. מה את צריכה ממנו?״. הוא שאל בחשדנות. ״הוא הבטיח שיבוא לעזור לאושר בשיעורים היום, בתור מחויבות אישית״. נאנחתי.
״אולי לא התאפשר לו היום״. דור היה רגיש בגלל המצב. ״אולי...״. מלמלתי.
״לירון 2 מישהו?״. ליז צחקה ואני אחריה.
דור הסיע אותנו הביתה והורדנו את ליז בבית שלה. כשהגענו הביתה נכנסתי ישר למקלחת. לא התקלחתי אתמול והרגשתי מסריחה ברמה מטורפת. קרצפתי את עצמי חזק ושטפתי ממני את הסבון. יצאתי לחדר ומרחתי קרם גוף. פתאום שמעתי צלצול בדלת. הוצאתי מהארון שורט וגופיה והתלבשתי במהירות. ״רגעע״ צעקתי לפני שהגעתי לדלת. דור בחיים לא יקום לפתוח את הדלת, לא משנה מה. ואושר קטנה מידיי אז אנחנו לא מסכימים לה, ככה שנישאר רק אני. כיף נכון? פתחתי את הדלת וראיתי את אלדר עומד והמפתחות של הרכב ביד שלו. חייכתי כשראיתי אותו. ״חשבתי שהברזת כבר״. אמרתי.
הוא חייך. ״ככה את מכירה אותי?״.
״בוא תיכנס״. פתחתי את הדלת יותר והוא נכנס וסגר אחריו. הוא העיף מבט על הבית אבל לא הצלחתי לפרש מה הוא חושב בגלל שהעיניים שלו היו עייפות וריקות. פתאום ראינו את דור יוצא מהמטבח. הוא התקדם אל אלדר וחיבק אותו. ״יהיה בסדר אחי, כל מה שאתה צריך אתה יכול להתקשר אליי, באמת״. הוא אמר והסתכל על אלדר. אלדר הנהן. ״תודה״. הוא אמר.
״בוא, אני אכיר לך את אושר אתה תמות עליה!״ אמרתי והתקדמתי לכיוון המדרגות. אלדר מלמל משהו שלא הבנתי. ״מה?״. שאלתי אותו. ״כלום״. הוא אמר והוא ודור חייכו.
״פשוט ילדים זה לא האהבה הכי גדולה של אלדר״. דור אמר. ״טוב... אז זה הולך להשתנות״. אמרתי והמשכתי ללכת, אלדר בא אחריי. פתחתי את הדלת של אושר וראיתי שהיא רואה טלוויזה. ״אחותיי״.
״דניאלל״׳היא קמה אליי וחיבקה אותי. ״אושר תכירי, זה אלדר״. אמרתי והסתכלתי עליו. רק עכשיו היא שמה לב שאני לא לבד. ״הוא יעזור לך בחשבון, גם בשיעורי בית וגם ילמד אותך״. אמרתי לה וראיתי שהיא קצת התביישה ממנו. ״זה הדדי כל הקטע הזה עם הילדים, הם גם לא מתים עליי״. אלדר לחש לי באוזן. מה הוא ציפה? הוא מגיע לפה עם הלבוש השחור הזה והקופסא של הסיגריות בולטת לו מהג׳ינס. הייתי אומרת שזה מרתיע ילדים. ״פשוט תהיה נחמד״. לחשתי לו חזרה ונכנסתי עוד יותר לחדר מתיישבת על המיטה. אלדר גם התקדם אבל נשאר לעמוד. ״תביאי את השיעורים״ חייכתי לאושר. היא התקדמה לתיק שלה והוציאה משם את הדפים.
היא התקדמה לאלדר ונתנה לו. ״אתה מבין משהו? כי אני ודניאל לא מצליחות״ היא אמרה והרימה אליו את עיניה. פתחתי את העיניים שלי והסתכלתי עליה במבט מאשים. אלדר הסתכל עליי וצחק. ״אושר, יש דברים שלא מספרים״. אמרתי. היא הסתכלה עלינו בעיניים תמימות. ״אז הסיבה האמיתית שאני פה היא כי את לא הצלחת״. אלדר חייך חיוך מסופק וישב ליידי על המיטה. ״כן כן מה שתגיד. יאלה תתחיל לעבוד״. אמרתי וקמתי מהמיטה, רציתי שיישארו קצת לבד שיכירו. ״בהצלחה״. אמרתי לשתיהם ויצאתי מהחדר.
הלכתי לחדד ולקחתי את הפלאפון. לא הייתה שום הודעה מלירון. באתי לשלוח לו הודעה.
-בוא אליי!!!-
כמעט לחצתי על ״שלח״ אבל בשניה האחרונה נזכרתי שאני עדיין כועסת עליו, ועל כל הקטע עם טופז.
כל היום והוא לא התקשר אליי, זה גרם לי להרגיש רע וזה עיצבן אותי. ירדתי למטבח ושמתי בצלחת עוגיות. לקחתי איתי בקבוק קולה וכוסות ועליתי למעלה. פתחתי את הדלת בחדר של אושר וראיתי את אלדר בדיוק מסביר לה משהו. זה היה חמוד כל כך לראות את זה. אלדר כולו חסר סבלנות אבל הוא ניסה לשבת ולהסביר לה. נכנסתי לחדר בלי להגיד כלום ושמתי את הצלחת על השידה לידם. הייתי בלי חשק ופשוט עזבתי את הצלחת והיא נחתה על השידה, לא ניסיתי לעדן את ההגשה. אלדר הרים את הראש והסתכל עליי. ״מישהי עצבנית״.
״אני לא עצבנית״. אמרתי בעצבים.
״תמיד שהיא אומרת את זה, היא עצבנית״. אושר אמרה לאלדר.
״תודה אושר. שוב״. אמרתי לה. אלדר צחק מהתשובה התמימה של אושר.
אחרי שהוא הפסיק לצחוק הוא נהיה רציני. ״מה הוא עשה?״ הוא שאל אותי. הורדתי את הראש. ״כלום״. עניתי. ״דניאל״. הוא אמר. הקול שלו היה תקיף ואושר נבהלה קצת. ״כלום, באמת שכלום, הוא פשוט לא התייחס אליי כל היום״. אמרתי בקול עצוב.
״טוב, בזה אני לא יכול לטפל״. הוא אמר. ״לא ביקשתי״. עניתי. אלדר התקרב קצת לאושר ופינה לי מקום לידו על המיטה. ישבתי לידו וככה העברתי את השעתיים האלה, תוך כדי שאני מסתכלת על אלדר
מסביר לאושר והיא פותרת כמו גדולה.
לפני דקה העלתי את הפרק הבא בטעותת איך הספקתם לקרוא?! חחח לא נורא