אלינור pov:
עד שהמשטרה הגיעה זה הרגיש כמו נצח אני לא יכלתי לעמוד בזה להחזיר את זאין המדמם בידיי ולקוות שיהיה בסדר.
האמבולנס הגיע כולם הסכימו עם זה שאני צריכה לנסוע איתו,עליתי לאמבולנס הגדול והמלחיץ מאוד מבפנים והתיישבתי על הכיסא ליד המיטה שזאין שכב עליה ובינתיים הפרמדיקים מחברים לו כל מיני צינורות לפרצוף ומלא תחבושות כדי לנסות לעצור את הדם שזרם מהחזה שלו בקצב.
אחרי נסיעה של עשר דקות או יותר לא ממש ספרתי אני כל כך מבוהלת שאני לא בפוקוס וכל זה קרה בגללי אני בחיים לא אשכח את זה אם יקרה לו משהו בגללי.
הפרמדיק קשר את זאין על המיטה ופתח את הדלתות היינו מאחורי בית החולים המוכר באותו מקום שבו מצאנו את ג'סטין עם דרק יותר מידי זכרונות עברו בראשי. הרופאים שחיכו בחוץ לבואו של זאין רצו אל האמבולנס
"זאין מאליק עם פגיעת יריה בחזה חיברנו לו צינורות הנשמה וניסינו לעצור את הדם" הפרמדיק אמר מסביר לרופאים הם הנהנו והתחילו לרוץ עם המיטה של זאין כשאני מאחוריהם רצה לאן שהם מובילים אותנו
"את לא יכולה להיכנס לפה אנחנו צריכים להיכנס לניתוח מיד" אחת הרופאות אמרה
"אני חייבת! זה בגללי אני חייבת להיכנס!" צעקתי והתחלתי לבכות היא הסתכלה עלי וליטפה לי את הכתף מנסה להרגיע אותי
"אני מבטיחה לך שאני יעשה את כל מה שאני יכולה כדי שהוא יצא חי אליך מהניתוח" היא אמרה והנהנתי
"תודה לך דוקטור.." אמרתי והסתכלתי על תגית השם שלה "דוקטור יאנג" קראתי והיא חייכה
"אני יצא לעדכן אותך אל תדאגי!" היא צעקה ורצה לחדר ניתוח
"איפה הוא?!" שמעתי קול מוכר מאחורי זאת הייתה אשלי וכל השאר מאחוריה
"ה-הם הכניסו אותו לחדר ניתוח ע-עכשיו" גמגמתי מגהקת מהכי שלי
"אלינור בואי תשבי את כל היום לא נחת" הארי אמר והתיישב על כיסאות ההמתנה
"אני לא יכולה! אני חייבת לדעת מה איתו! הכל בגללי" צעקתי והתחלתי לבכות שוב
"אלינור זאת לא אשמתך זה אשמת ג'ייקוב ועכשןו מטפלים בו אל תדאגי זאין יהיה בסדר" ג'סטין אמרה וחיבקה אותי
"מאיפה את יודעת שהכל יהיה בסדר מה אם לא?!" צעקתי עדיין בוכה
"אל תדאגי את צריכה לנוח לא ישנת היום בכלל" ג'סטין אמרה
"אוקיי אני מניחה שאני יכולה לשבת כמה דקות אבל רק כמה דקות" אמרתי והתיישבתי ליד הארי בכיסאות ההמתנה שהיו כרגע הדבר הכי נוח שיש
"את רואה זה לא כזה נורא" הארי אמר וחיבק אותי
ככה ישבנו כולם חמש שעות עד שדוקטור יאנג יצאה מחדר ניתוח עם מבט חסר רגש
קמתי מהר מהכיסא שלי ועמדתי מולה
"מה איתו?! הוא בסדר?!" צעקתי מחכה שתגיב
"נוו למה את לא מדברת!" צעקתי שוב ואשלי באה והרגיעה אותי מאחור
"אלינור.. עשיתי את כל מה שאני יכולה-" היא אמרה אך קטעתי אותה
"לא! זה לא יכול ליהיות! לא!" צעקתי ונפלתי על הרצפה בוכה השאר התחילו לבכות גם אבל לא כמוני
"הכדור היה קרוב מידי ללב שלו ופגע באבי העורקים הוא בא יותר מידי מאוחר אני מצטערת" דוקטוק יאנג אמרה
"לא! את הבטחת לי! תחזירי לי את זאין!" צעקתי והיא הסתכלה עלי במבט מצטער עם דמעה שנפלה מעיניה
"אני מצטערת אלינור זאין איננו אני לא יכולה להחזיר אותו." דוקטור יאנג אמרה והלכה משאירה טותי חסרת אונים בוכה על הרצפה וכולם מסביבי בוכים גם אך מנסים להרגיע אותי.
רציתי לתת קרדיט ל 1D stories שמהסיפור שלה לקחתי את הרעיון של הפרק ממליצה לקרוא את הסיפורים שלה מאוד (זה בפייסבוק)
YOU ARE READING
הציוץ - פאנפיק על ליאם
Fanfiction"היא רק לחשה לי סליחה קמה ועזבה את המסעדה, ואת החיים שלי, זהו סופיאם נגמרו רישמית." כשסופיאם נפרדים ליאם פונה לטוויטר לעזרה "עבר עליי זמן קשה השבוע,אני רק קוצה שהסיוט הזה ייגמר." מעריצה בשם אשלי הייתה חייבת להגיב ולהביע את ההזדהות שלה עם ליאם אך היא...
