הארי pov:
"כן אמרתי את זה.
אני אוהב אותך ואין לך שום דבר שאת יכולה לעשות חוץ מלהגיד לי שאת לא אוהבת אותי כמובן" אמרתי והיא חייכה.
"הארי אני באמת מרגישה אליך משהו אבל אני לא רוצה שתיפגע ממני.
אני לא רוצה שיבר לך הלב בגללי" היא אמרה
"זה יהיה כבוד גדול בשבילי שהלב שלי ישבר בגללך" אמרתי והיא הסתכלה עלי
"אני לא יודעת הארי אתה לא יכו-"
רסקתי את השפתיים שלי על שלה.
אני לא מוכן שתדבר יותר מילה על זה אם כבר לי לא מגיע להיות איתה והיא פשוט לא מבינה שאנשים רוצים להיות בחברתה והיא לא יכולה להרחיק אותם יותר.
לפחות אותי היא לא תוכל להרחיק יותר. אני לא אתן לה.
נישקתי אותה בהתחלה היא דחפה אותי בעזרת הידיים הקטנות שלה על החזה שלי אבל לאחר מכן היא תפסה בשיערי ומשכה אותו ליטפתי אותה והצמדתי אותה אלי הכי קרוב שאפשר.
התנתקנו ופשוט בהיתי בה היא הייתה סמוקה.
"על מה אתה מתסכל?"
היא שאלה
"את יפיפיה" אמרתי והיא נישקה אותי שוב.
"את רואה ביאטריס את לא יכולה להתרחק ממני גם אם תרצי." אמרתי והיא צחקה ודחפה אותי ממנה.
"אני חושב שאני יכול ללכת עכשיו" אמרתי והיא מיד הסתכלה עלי.
"לא! בבקשה תישאר איתי" היא אמרה ומי אני שיגיד לה לא.
"איך נסביר את זה לאמא שלך בבוקר?" שאלתי והיא גלגלה עיניים
"היא תתמודד" היא אמרה חייכתי נעלתי את הדלת הורדתי חולצה ונשכבתי במיטה
טריס נכנסה למיטה מיד אחרי וישר עטפתי אותה בזרועותי ויכלתי להרגיש את השרירים שלה רפויים מהמגע איתי.
היא כל כך מושלמת למה היא צריכה לעבור את כל השיט הזה.
בגיל הזה ובכל גיל.
זה פשוט לא מקובל עלי המחלה הזאת. למה יש אותה?! למה אנשים צריכים למות בייסורים ולהיפרד מכל האוהבים שלהם בגללה?
זה פשוט לא הגיוני.
אבל מי אני שיחליט על איך העולם אמור להתנהל.
אבל טריס היא מלאך ולא מגיע לה לעבור את זה לא לה ולא לאף אחד אחר.
"הארי!" קולה של טריס נשמע
"מה?" שאלתי
"לא ענית לי" היא אמרה
"סליחה, אני חשבתי. מה אמרת?" שאלתי
"אמרתי שאני שמחה שלא ויתרת לי"היא אמרה
וחייכתי מקרב אותה אלי יותר כך שהיא צמודה לחזה שלי נשקתי לה על הראש וליפפתי את הרגליים שלי סביבה לא נותן לה לברוח לשום מקום.
עד שמצאתי אותה אני לא הולך לוותר עליה כל כך בקלות.
אני מרגיש שאני מכיר אותה כל כך טוב ושאני יכול לקרוא אותה כמו ספר, ולהבין אותה אני יכול להיות כל מה שהיא צריכה.
אני מאמין בגורל ואני סתם בן אדם עם לב ונשמה אבל היא הפכה אותי ליותר מסתם בן אדם.
אני יכול להיות הגיבור שלה או כל מה שהיא רוצה שאהיה.
אני מאמין שנועדנו להיות ביחד ואני הולך לעשות הכל אבל הכל כדי שהיא תחלים.
******
הבוקר הגיע אני לא הצלחתי לישון כל הלילה אני לא מאין שזה אמיתי ושהיא כאן לידי מחובקת בין זרועותי.
הלוואי והייתי יכול להקפיא את הרגע הזה ולנמשיך לנגן אותו לתמיד.
"הארי אתה בוהה בי" קולה של טריס נשמע הקול שאני כל כך אוהב.
"אני לא בוהה אני בוחן" אמרתי והיא חייכה.
"זה מפחיד" היא אמרה מצחקקת.
"זה רומנטי" אמרתי והיא העיפה לי כרית לפנים.
"הו את התחלת עכשיו מלחמה!"אמרתי והיא צחקה קפצתי עליה והתחלתי לדגדג אותה
"דיי הארי מדגדג לי!" היא בכתב מצחוק עד שירדה לה דמעה.
ניגבתי אותה מהלחי שלה ורכנתי לנשק אותה אך הדלת נפתחה.
זה מביך.
"גברת מתיוס מה את חושבת שאת עושה?!" אמא של ביאטריס עמדה בדלת עם ידיים משולבות.
טריס הייתה אדומה היא כחכחה בגרונה ונעמדה.
"רציתי להגיד לך שהארי נשאר לישון כאן אבל לא רציתי להעיר אותך" טריס אמרה מובכת לגמרי.
"את כל כך הולכת להענש על זה ביאטריס" אמא שלה אמרה הנידה בראשה ואז הסתכלה על טריס וקרצה לה.
"סליחה שהפרעתי מתוקה תמשיכו במה שאתם עושים" היא לחשה לה אבל בכל זאת שמעתי. חייכתי לעצמי איזו מן אמא מקסימה היא?!
"ושזה לא יקרה שוב!" אמא שלה אמרה ושוב קרצה לטריס והלכה משם מצחקקת.
"מה זה היה?!" שאל י וטריס צחקה
"אמא שלי אוהבת אותך" היא סיכמה את זה
"כן אני יכול לראות את זה כנראה שלא רק אני רוצה שניהיה ביחד" אמרתי וטריס חייכה
והתקרבה אלי
"היי גם אני רוצה שניהיה ביחד!" היא אמרה והסתכלה עלי ונשכה את שפתיה.
"אני שמח" אמרתי והעברתי את האגודל שלי על שפתיה
"אתה מתכוון לנשק אותי או מה?!" היא שאלה
"וואו את לא אישה של בוקר" אמרתי והיא צחקה נישקתי אותה נשיקה ארוכה.
"אוקיי עכשיו אני הולכת לצחצח שיניים" היא אמרה וחייכתי אליה.
אני באמת הולך להפעיל אנשים אני יעשה הכל. הכל כדי שהיא תחלים. וכשאני אומר הכל אני מתכוון לזה.
ESTÁS LEYENDO
הציוץ - פאנפיק על ליאם
Fanfic"היא רק לחשה לי סליחה קמה ועזבה את המסעדה, ואת החיים שלי, זהו סופיאם נגמרו רישמית." כשסופיאם נפרדים ליאם פונה לטוויטר לעזרה "עבר עליי זמן קשה השבוע,אני רק קוצה שהסיוט הזה ייגמר." מעריצה בשם אשלי הייתה חייבת להגיב ולהביע את ההזדהות שלה עם ליאם אך היא...
