הציוץ - פאנפיק על ליאם

עונה 2 פרק 68

טריס pov:
ברגע ששמעתי את כל השנאה הזאת יוצאת מהפה של הבנות אני פשוט התחלתי לרעוד ונפלתי. ראיתי שחור.
זה לא יכול להיות. למה כל השנאה הזאת יוצאת מהפה של הבנות שנראות כל כך תמימות וחמודות.
עשיתי משהו רע?
אני רוצה להבין איזה עוד צרות חסר לי בחיים בנוסף למה שיש לי שאני צריכה עכשיו גם את השבט דיירקשניות ששונאות אותי.
למה זה צריך להיות ככה?.
אני לא הייתי כל כך בהכרה אבל אני שמעתי את הכל.
"תזמינו אמבולנס עכשיו!" הקול המתוק של הארי שאני כל כך אוהבת צעק.
אני לא מבינה למה הרחקתי אותו ממני מההתחלה.
הו בעצם עכשיו אני מבינה.
"שלום אני רוצה להזמין בבקשה אמבולנס לרחוב המפטון 4 לאולפני הצילום" שמעתי את לואי אומר בלחץ לפאלפון שלו אני מניחה.
ההתקפים האלו לא קורים לי כל הזמן הם קורים רק כשאני ממש במצבי לחץ.
זה קרה לי רק פעמיים בשנתיים האחרונות ועכשיו זה שלוש..
אחרי כמה דקות כשאני עדיין מחוסרת הכרה הרגשתי שמרימים אותי למשטח רך וסוחבים אותי.
אני לא בטוחה אם אני אשרוד את זה בפעם האחורנה שזה קרה אני גססתי ובשניה האחרונה הכניסו אותי לניתוח חירום ושרדתי.
זה כל מה שאני עושה בחיים שלי, שורדת.
הרגשתי פתאום שמרימים אותי ומשב רוח בא לי לפנים.
הצלחתי לפתוח עיניים וראיתי מולי שלושה רופאים סוחבים את המיטת גלגלים שעליה אני שוכבת לתוך חדר מיון עמוס.
הסתכלתי הצידה וראיתי את הארי מחזיק ביד שלי.
"טריס! טריס! בבקשה תישארי איתי! רציתי לענות לו אבל עוד התקף תפס אותי.
התחלתי לרעוד שוב.
"אדוני תחכה כאן בבקשה. ד"ר גריי תבדקי את הסימנים החיוניים שלה עכשיו." שמעתי את הרופא הג'ינג'י שלי אומר.
"הסימנים החיוניים שלה לא יציבים יש לה דופק חלש לחץ דם גבוה ובתיק הרפואי שלה מצויין שיש לה גידול ממאיר כבר שנים" המתמחה הבלונדינית שהייתה לידו אמרה במהירות הפכה אותי הצידה והחזיקה לי את היד.
"דוקטור האנט עכשיו יעשה לך עכשיו חתך קטן בחזה כדי שתנשמי טוב יותר ולאחר מכן ניקח אותך לחדר ניתוח אוקיי?" היא שאלה אותי והנהנתי בלת ברירה מהצורך שלי לנשום.
"אוקיי דוקטור האנט אני מזריקה לה חומר הרדמה אתה יכול להתחיל אני הולכת להכין את חדר הניתוח" היא אמרה בזריזות ויצאה מהחדר.
לא הרגשתי אחרי זה כלום פשוט נפלתי לשניה עמוקה ונעימה.
הארי pov:

עמדתי מחוץ לחדר שבו טריס טופלה הסתכלתי דרך התריסים וצפיתי ברופא מבצע חתך בחזה שלה ומכניס. לשם צינור ושניה אחרי זה טריס נשמה נשימה עמוקה מהפה.
הוא הסתכל על השעון וסימן משהו למתמחים שלידו הם החזיקו בצדדי המיטה והתחילו להוביל אותה לכיוון חדרי הניתוח.
"היי!" צרחתי לרופא
"זה לא הזמן עכשיו אין זמן אני צריך להתכונן לחדר ניתוח" הוא אמר והסתובב אך משכתי את ידו.
"אני לא יודע מה לעשות אוקי פשוט תבטיח לי שתשמור עליה בחיים" אמרתי והוא הסתכל עלי
"אני לא מבטיח כלום אני יעשה את כל מה שאני יכול" הוא אמר הסתובב והתחיל לרוץ לכיוון חדרי הניתוח.
ישבתי על כיסאות ההמתנה וקברתי את ראשי בידיים שלי.
ופשוט בכיתי.
"היי הארי אנחנו כאן" הבנים והבנות עמדו מאחורי רק הנהנתי אליהם וחזרתי להתאבל עם עצמי.
*****

הסתכלתי בשעון עברו כבר שלוש שעות מאז שטריס נכנסה לחדר ניתוח.
הלכתי למכונת החטיפים והוצאתי משם סניקרס.
התחלתי לאכול אותו ובלי לשים לב אני בלעתי אותו בתוך כמה שניות.
אלינור באה לכיווני והוציאה גם בשבילה ובשביל זאין אני מניח בייגלה.
היא הסתכלה עלי ונאנחה.
"הארי אני מאמינה שהכל יהיה בסדר אנחנו עברנו דברים יותר גרועים" היא אמרה והסתכלתי עליה.
היא הסתכלה עלי ברחמים והלכה לזאין.
התיישבתי חזרה במקומי מסתכל סביב.
יש כאן רופאים מתרוצצים בכל פינה, מתמחים שמעדכנים משפחות ואחיות עונות לפאלפונים.
הסתכלתי הצידה יושבים בקצה השני של הכיסאות זוג ילדים בן ובת הבת נראת בת 18 לכל היותר והבן אולי בן 10.
רופא ומתמחה ניגשו אליהם הרופא התחיל לדבר ולא כל כך שמעתי אבל אני מניח שזה בשורות רעות אם המתמחה מחזיקה בידה של הילדה.
"לא זה לא יכול להיות! אמא שלי לא יכולה להיות מתה! אתם משקרים!" הילדה צרחה והתייפחה על עצמה.
היא העיפה את ידה של המתמחה ממנה וחיבקה במהירות את אחיה הקטן שעכשיו היא האחראית עליו.
זה רק נתן הרגשה רעה יותר הזזתי את ראשי בחזרה וראיתי את הרופא שלנו מתקדם לעברי.
"אתם בשביל ביאטריס?" הוא שאל והנהנתי מסתכל עליו בציפיה.
"הניתוח הלך בסדר היו כמה סיבוכים שגרמו לכך שהיא עכשיו מחוברת למכונה שעוזרת לה לנשום" הוא אמר במהירות וחצי מהמילים שלו לא הבנתי.
"מה זאת אומרת סיבוכים?" קמתי אל מולו
והוא הסתכל עלי.
"כשרצינו לתפור אותה בסוף הניתוח הלחץ דם שלה קפץ פתאום היא איבדה כמות גדולה של דם. בהתחלה לא מצאנו מאיפה הדימום מגיע ואז דוקטור גריי עלתה על המקום ועצרנו אותו.
אבל בעקבות בדימום נגרם לה נזק שגרם לכך שהיא כרגע בתרדמת." הוא אמר והסתכלתי עליו בעיניים דומעות
"אני מצטער עשינו את כל מה שיכלנו כל מה שנשאר זה לחכות.
לכל היותר האופציה לנתק מהמכשירי הנשמה זה אחרי שלושים יום." דוקטור האנט אמר והלך מהמקום במהירות.
איך זה קורה דווקא לי?!
זה לא מגיע לה בכלל אני מבין שהמעריצות אוהבות אותי אבל לא צריך להגיע לרמות כאלה.
"אני הולך לראות אותה" אמרתי ורצתי לחדרה.