הארי pov:
זה היה כל כך מוזר.
רגע אחד אני מדבר עם טריס שופך את כל מה שיש לי על הלב היא מזדהה איתי אני רוצה יותר מלהיות ידיד שלה והיא מסכימה לא ככה זה הולך?
אני די בטוח שהיא הייתה צריכה לנשק אותי אבל היא פשוט הלכה.
ישבתי מבולבל על המיטה שמעתי את הדלת למטה נסגרת.
ביאטריס כנראה הלכה.
היה לי נורא כיף איתה.
היא מבינה אותי באמת והיא חושבת שהיא יכולה להרחיק אותי ממנה אבל היא לא תוכל כי לא אכפת לי להיפגע ממנה אני פשוט רוצה אותה ההרגשה החדשה הזאת מוזרה לי כי בחיים לא היה לי משהו אחר חוץ מסטוץ לא הרגשתי כלום לאף אחת שהייתי איתה.
אולי אני חולה? יכול להיות לא?.
ירדתי למטה כל המבטים היו עלי.
"היי" אשלי אמרה עם חיוך חם על פניה
לא יכלתי יותר להתייחס אליה מגעיל. לא רק אליה לכולם זה לא מגיע להם שאת כל החרא שלי אני מוציא עליהם.
"היי אשלי" אמרתי והיא הסתכלה עלי עם חיוך ענק רק כי עניתי לה התקדמתי אליה וחיבקתי אותה היא הופתעה אבל חיבקה אותי בחזרה.
"סליחה" לחשתי לה והיא ליטפה אותי
"זה בסדר" היא ענתה והתנתקנו
"אז מה היא אמרה לך שהחלטת לרדת?" לואי שאל
"היא אמרה לי לרדת אז ירדתי" אמרתי הוא כיווץ את גבותיו.
"זהו? כניראה שיש לה ממש השפעה עליך" הוא אמר
"אני חושב שזאת לא רק השפעה אני חושב שהיא הפיתרון לבעיה שלו" ליאם אמר
"אני חושב שאתה צודק" זאין אמר
"אני חושב שמצאתי סוף סוף את מה שחיפשתי" אמרתי
"אני שמחה בשבילך הארי. עכשיו תדע לקחת את מה שיש בידים שלך" ג'סטין אמרה והנהנתי.
רק הלוואי שטריס תגיד לימה מפריע לה למה היא לא רוצה להתקרב אלי.
******
היום יום שישי כל השבוע אני מנסה להתקשר לביאטריס אבל היא לא עונה גם לא להודעות שלי. אני לא מבין למה עשיתי משהו לא נכון?
ביאטריס pov:
"אמא אני לא הולכת לרופאה. אני לא בדיכאון אני בסדר גמור" אמרתי.
אמר שלי חושבת שאני בדיכאון כי אני בקושי אוכלת וכל היום באותה תנוחה בספה אבל זה לא נכון אני פשוט מרגישה רע שאני יעשה רע להארי.
בכל מצב אני עושה לו רע אני לא עונה לו הוא יעלב ואם אני כן יענה ואני אפגע בו הוא יעלב.
"מתוקה שלי את באיזה שהו שלב תצטרכי לדבר עם הארי כי הוא יבוא לפה ויברר להד אם לא" היא אמרה ואני יודעת שהיא צודקת אני מניחה שאני יכולה לענות לו.
בתזמון מושלם הפלאפון שלי רטט בכיסי.
הוצאתי אותו וראיתי שרשום על המסך "הארי"
לחצתי על הענה .
"הלו?"
"טריס" הוא נשמע כאילו הוקל לו
"היי" אמרתי
"היי. את בסדר? קרה משהו?" הוא שאל והשפלתי את ראשי למרות שהוא לא יכול לראות.
"כ-כן הכל בסדר אתה יכול לבוא אלי? אני רוצה לדבר איתך" אמרתי
"ברור אני בדרך" הוא אמר הפלאפון התנתק לפני שהספקתי להגיד ביי.
עליתי לחדר שלי והעלמתי את כל הכדורים שלי ואת הדובי שלי מהחדר.
הסתכלתי במראה שתפתי את פניי בחדר האמבטיה וסידרתי קצת את שיערי.
אחרי 10 דקות נשמעה דפיקה בדלת שמעתי את אמא שלי פותחת ומברכת את הארי
שמעתי צעדים שעולים במדרגות הצצתי שוב במראה ונשמתי.
"היי טריס" הארי אמר ועמד בפתח הדלת
הסתכלתי עליו וסימנתי לו לבוא לידי
"אז.. מה קרה?" הוא שאל
"כלום רק רציתי לספר לך משהו שבגללו אתה בטח תברח ממני" אמרתי
"שום דבר לא יבריח אותי ממך קדימה טריס תספרי" הוא אמר והנהנתי
"אני חולה, לפני כמה שנים חליתי אני מניחה שאתה משער במה..
אחרי שלוש שנים החלמתי והרגשתי יותר טוב אבל בזמן האחרון חזרו לי הסימנים של המחלה. הרופאה אמרה לי שאני צריכה לחיות את החיים שלי ולהספיק דברים אז הנחתי מזה שכנראה אני הולכת למות בסופו של דבר ואני מנסה לא להיקשר לעוד אנשים ובטח שלא להתאהב כי בסופו של דבר אני ילך והם ישארו עם הכאב לב."
אמרתי והארי הסתכל עלי במבט מרחם ולא מאמין.
"אם את חושבת שזה ירחיק אותי ממך את טועה זה כבר מאוחר מידי" הוא אמר. וחייכתי
"הארי אני לא רוצה שאתה בסוף ת-"
"טריס די אני לא רוצה להתרחק ממך אני אפילו חושב שא-אני אוהב אותך! כן אמרתי את זה אין שום דבר דאתיכולה לעשות כדי להרחיק אותי ממך"
YOU ARE READING
הציוץ - פאנפיק על ליאם
Fanfiction"היא רק לחשה לי סליחה קמה ועזבה את המסעדה, ואת החיים שלי, זהו סופיאם נגמרו רישמית." כשסופיאם נפרדים ליאם פונה לטוויטר לעזרה "עבר עליי זמן קשה השבוע,אני רק קוצה שהסיוט הזה ייגמר." מעריצה בשם אשלי הייתה חייבת להגיב ולהביע את ההזדהות שלה עם ליאם אך היא...
