ליאם pov:
יצאתי מהחדר שלי ושל אשלי שכרגע רק של אשלי אבל זה בסדר מבחינתי אני נותן לה את כל הזמן שהיא צריכה כדי לסלוח לי,אם היא תסלח לי בכלל.
ירדתי למטה נייל הסתכל עליי והתקדם לכיווני
הוא עלה במדרות ובדרך נתקל בכתף שלי ב"טעות"
הוא הולך לדבר עם אשלי וזה לא מוצא חן בעיניי הוא דואג לה יותר מידי משהו מסריח כאן.
היא ישנה לבד בזמן הזה הלב שלי כל כל רוצה להיות איתה הלוואי והייתי לצידה.
אנחנו כל כך קרובים אבל כל כך רחוקים.
"איך הלך לך הפעם?" זאין שאל והנדתי בראשי
"לא מוותר מה?" הארי אמר
"תגידו מה יש לכם אתם צריכים לתמוך בי! לא להיות נגדי!" צעקתי
"ליאם התנגת כמו שמוק ולא הקשבת לנו ועכשיו אתה מתלונן?! תאכל את הדייסה שבישלת" זאין אמר ויצא למרפסת כניראה לעשן. נאנחתי
הפלאפון שלי רטט בכיסי,הוצאתי אותו ועל המסך היה רשום סיימון מה הוא יכול לרצות עכשיו?! הכל הוא הרס לי את הכל מה עוד יש לו לבקש?
"הלו" אמרתי עונה לפלאפון בלת ברירה
"הו ליאם נערי" סיימון אמר והתפוצצתי מכעס
"מה אתה רוצה סיימון?!" אמרתי
"איזה גס רוח" הוא אמר וגלגלתי את עיניי
"נו דבר" אמרתי
"רק רציתי להגיד לך שעכשיו אתה יכול לחזור לנסיכה האבודה שלך" הוא אמר וכאן הגעתי לנקודת הרתיחה שלי
"תודה שאתה מסכים לי סיימון! אני נפרדתי מאשלי בגלל מה שאמרת רבנו היא הפילה את התינוק מהכעסים וממה שגרמתי לה לעשות בגללך ועכשיו אתה חושב שהיא תסכים להסתכל עליי בכלל?! הכל בגללך אני לא הייתי צריך להקשיב לך! הייתי צריך לעזוב את הלהקה ולחיות עם האישה והתינוק שהיו יכולים להיות לי עכשיו אם לא אתה!" צעקתי הוצאתי את כל מה שאגרתי בבטן שלי על סיימון אני כל כך הרבה זמן שומר את זה עכשיו זה התפוצץ.
הלוואי והייתי יכול לחזור אחורה לפני השיחת פלאפון שלי מסיימון.
"נערי הצעיר אתה לא יכול לדבר אלי ככה אני המנהל שלך!" סיימון אמר וגלגלתי שוב את עיניי
"מנהל בתחת שלי" אמרתי וניתקתי את הפלאפון בלי לתת לו צ'אנס להחזיר לי.
"וואו ליאם מאיפה זה בא" הארי שאל
"אני לא יכול איתו יותר הוא חושב שהוא יכול להכתיב לי מה לעשות עם החיים! ועכשיו הוא הרס לי אותם!" אמרתי ונפלתי על ברכי נותן לדמעות לברוח מעיניי הארי קם והתקדם לכיווני
"די ליאם הכל יהיה בסדר. אני מבטיח" הארי אמר מחבק אותי
אשלי pov:
ישבתי על המיטה שלי חושבת על מה אני הולכת להגיד לליאם שהחלטתי. אני חושבת שיש בי את המקום לסלוח לו אחרי הכל אני אוהבת אותו ואני מתגעגעת אליו כל כך אבל מצד שני הוא פגע בי וגרם לי לאבד את התינוק שלי למרות שאני צעירה מידי.
דפיקה על הדלת העירה אותי ממחשבותי קמתי ופתחתי אותה. נייל עמד בפתח
"אש אני כל כך שמח שאת בסדר" נייל אמר מחבק אותי סגרתי את הדלת וחיבקתי אותו בחזרה
"אני כל כך מצטער על מה שאת עוברת אבל אל תדאגי כבר החזרתי לליאם" הוא אמר והסתכלתי עליו בבלבול
"מה זאת אומרת כבר החזרת לליאם?" שאלתי
"את היית רדומה אני התעצבנתי על כל מה שנוא עשה ונתתי לו אגרוף בפנים" נייל אמר בפשטות
"אתה עשית מה?!" שאלתי בקול רם. באמת שמתי לב שלליאם יש סימן סגול בפנים
"אני חשבתי שתשמחי זה הגיע לו" הוא אמר וכיווצתי את גבותי
"נייל אני מודה לך שאתה דואג לי אבל לא היית צריך להרביץ לליאם" אמרתי ואחרי שניה נשמעו קולות בכי מלמטה זה היה הקול של ליאם
"אני חייבת ללכת אליו" אמרתי אך נייל חסם לי את הדרך
"מה אתה עושה?! תן לי ללכת אליו" אמרתי מנסה לצאת מהמחסום
"אשלי זה לא מגיע לו שתסלחי לו!" נייל אמר מרים את קולו
"נייל תן לי לעבור עכשיו!" אמרתי והוא נאנח זז מהדלת
יצאתי מהדלת וירדתי כמה מדרגות ראיתי את המחזה הכי עצוב שיש ליאם על הרצפה מכוסה בעצמו ובוכה זה שבר אותי ירדתי מהר למטה ורצתי אליו. לא אכפת לי כבר מכלום.
"ליאם!" צעקתי רצה אליו.
מקווה שתהנו מהפרק תגיבו ותצביעו! הפרק מוקדש לכל הקוראות המושלמות שלי והמיוחד ל yuval_1d20
אוהבת<3
YOU ARE READING
הציוץ - פאנפיק על ליאם
Fanfiction"היא רק לחשה לי סליחה קמה ועזבה את המסעדה, ואת החיים שלי, זהו סופיאם נגמרו רישמית." כשסופיאם נפרדים ליאם פונה לטוויטר לעזרה "עבר עליי זמן קשה השבוע,אני רק קוצה שהסיוט הזה ייגמר." מעריצה בשם אשלי הייתה חייבת להגיב ולהביע את ההזדהות שלה עם ליאם אך היא...
