סליחה על האיחור המטורף!
אשלי pov:
הבטן שלי קצת גדלה. אני מנסה לשים כמה שיותר בגדים רחבים ועכשיו אפשר להבחין בזה רק מקרוב ממש.
אני כל כך רוצה לחזור לליאם שינחם אותי,שירגיע אותי אני לא יודעת בכלל מה לעשות במצב הזה אני צריכה אותו.
הארי נמצא במצב הכי גרוע שיכול להיות הוא כל כך עצוב שאפשר לראות את המוח שלו דרך העיניים הן כל כך ריקות וחסרות חיים.
אנחנו עומדים לעזוב את בית החולים עוד מעט. ההורים של טריס כבר כאן, בוכים זה מטומטם הם בכלל לא היו פה כל הזמן הזה והם קוראים לעצמם הורים.
הארי היה היחיד שטיפל בה למרות שלא היה כל כך מה לטפל..
טריס כבר לא בחדר לקחו אותה לחדר המתים בטח קר שם כל כך ואפור ומגעיל אני לא רוצה לתאר מה עובר על הארי בפנים.
אני מקווה שטריס הגיעה למקום יותר טוב בהרבה מהחיים שהיא חוותה פה.
זה לא מגיע להארי בכלל עד שהוא מצא את האהבה שלו. מי שגרמה לו לאושר הוא איבד אותה,ולא סתם לתמיד.
הבטן שלי כואבת אני חושבת שיש לי בחילה. אני לא הולכת להפוך את המצב אלי אז אני אשתוק ואתן להארי להתאבל.
עכשיו הוא ישן פעם ראשונה זה הרבה זמן.
אבא של טריס נעמד מולי ולחש שאנחנו צריכים לפנות פה את החדר הנהנתי וניסיתי להעיר את הארי בעדינות.
"הארי קום אנחנו הולכים הביתה" אמרתי ושכחתי שאני לא יכולה לחזור לבית של הבנים הבית שלי ושל ליאם הוא שלי ושל ליאם אני לא יודעת מה לעשות.
שלחתי הודעה בקבוצה שלנו שטריס איננה.
הפלאפון שלי רטט שוב זאת הייתה הודעה מליאם "היי אשלי אני יודע שאת לא חייבת לי כלום אבל אני בצרות ואני צריך אותך אני שמעתי על טריס מזאין.. את יכולה להשאר בבית שלנו אני אבוא לפנות את הדברים שלי כשאצא מכאן"
מה זאת אומרת כשאצא מכאן איפה הוא נמצא?! רק שהוא לא הסתבך בגללי.
התקשרתי לזאין
הוא ענה אחרי שלושה צלצולים.
"היי אשלי"
"היי זאין אתה יכול להסביר לי מה קרה לליאם?" שאלתי
"זה סיפור דיי ארוך אני מציע שתגיעי לפה ונדבר" הוא אמר
"מה זה לפה?"
"בית הכלא ברנדסון" זאין אמר וניתק.
בית כלא?!?! אני לא מבינה מה קורה פה.
הסתכלתי על הארי שבדיוק םתח את עיניו
"הכל בסדר אשלי?" הוא שאל
"אני מעדיפה לשים אותך בבית ואז לדבר על זה איתך יטתר מידי דברים ביום אחד" אמרתי והוא הנהן.
"היי אשלי, אני לא רוצה לחזור לבית שלנו" הוא אמר ונאנחתי.
"בוא אני אשים אותך אצלי בבית" אמרתי לו ומסרתי לו את המפתח.
נכנסתי לאוטו והארי אחריי הוא בקושי הולך.
מסרתי לו בקבוק מים שיתחזק קצת.
"אני מסיעה אותך לבית שלי יש במקרר אוכל תאכל כמה שתרצה ותנוח אצלי בחדר" אמרתי לו והוא הנהן והשעין את ראשו על החלון.
ליטפתי את ידו והוא עצם את עיניו.
הגענו לבית שלי ניערתי אותו קצת והוא קם נתן לי נשיקה בלחי ויצא.
המשכתי לנסוע לבית הכלא הזה.
אחרי עשר דקות בערך הגעתי הכל נראה שם מזעזע. נכנסתי והשומר אחרי כולם הסתכלו עלי מוזר
נכנסתי לאיזור החקירות ויש בפנים תאי מעצר השוטר הראה לי את הדרך פנימה הנהנתי והוא פתח לי את השער.
ניגשתי לפקידה.
"היי איפה אני יכולה למצוא את ליאם פיין?" שאלתי אותה
"הוא נמצא בחדר מספר שלוש תא חמש" היא ענתה במרירות.
אמרת לה תודה ונכנסתי.
מיד ראיתי את זאין הוא רץ אלי וחיבק אותי
סידרתי את החולצה הרחבה שלי וכיחכחתי בגרוני.
"איפה ליאם?" שאלתי והוא הצביע על התא
ניגשתי לשם הוא היה שכוב על המיטה הקשה הוא שמע אותי ומיד התרומם אלי.
"אשלי!" הוא אמר ונצמד לסורגים.
היה לו ריח של אלכוהול שלא אופייני לו בכלל.
הוא היה נראה שפוך היו לו עיגולים שחורים מסביב לעיניים.
"אשלי אני כל כך שמח שבאת" הוא אמר וחייכתי אליו.
"ליאם תספר לי מה קרה" אמרתי והוא הנהן.
סימנתי לשומר שיכניס אותי לתא הוא הנהן ופתח את הסוגרים.
התיישבתי במיטה הקשה והלא נעימה בכלל של התא השחור הזה ליאם התיישב לידי.
"הכל בסדר ליאם אני לא שופטת אותך" אמרתי והוא חייך ורצה לנשק אותי.
דחיתי אותו. הפנים שלו נפלו והוא נראה מאוכזב.
"תספר לי" אמרתי והוא הסתכל עלי.
"התעצבנתי הלכתי לסיימון הצבתי לו תנאים הוא לא היה מוכן להקשיב לי אז נתתי לו בוקס והגיעו מאבטחים והנה אני כאן" הוא אמר ועיני נפתחו.
"אתה רציני? אתה הרבצת לסיימון?לסוכן שלך?" שאלתי והוא הנהן
"הוא לא היה מוכן להקשיב לי הוא לא הסכים שנחזור. זה החיים שלי! למה אני צריך להתחשבן איתו עם מי אני יוצא חעם מי אני חי?!." הואא אמר. ונאנחתי.
"ליאם אתה הרגע סיבכת את עצמך יד מעל הראש אבל הכל יהיה בסדר זאין כאן והוא יטפל בך עד שאני אחזור מחר עם דברים בשבילך ועורך דין" אמרתי והוא הנהן ראיתי על הפנים שלו שהוא רוצה לנשק אותי אז אמרתי לעצמי שזה בסדר נתתי לו נשיקה קטנה על הלחי וחיבוק ארוך. הוא נראה שמח.
"הכל יהיה בסדר ליאם אני מבטיחה" אמרתי והלכתי משם ישירות לבית שלי לראות מה שלום הארי.
הגעתי אחרי כמה דקות ארוכות חושבת על מה שקרה עם ליאם בדרך.
אני לא מאמינה שהוא סיכן את כל הקריירה שלו על זה.
אבל אני יכולה להבין אותו אלה באמת החיים שלו לסיימון אין שום זכות להחליט עליו.
נכנסתי הביתה הארי היה שפוך על הספה מול הטלויזיה.
ראיתי שיש כלים בכיור זאת אומרת שהוא אכל.
"הארי שים נטפליקס אנחנו רואים עכשיו מרתון סרטים שאתה תבחר" אמרתי והוא הנהן.
"איך היה?" הוא שאל.
"אני אספר לך עכשיו"
VOCÊ ESTÁ LENDO
הציוץ - פאנפיק על ליאם
Fanfic"היא רק לחשה לי סליחה קמה ועזבה את המסעדה, ואת החיים שלי, זהו סופיאם נגמרו רישמית." כשסופיאם נפרדים ליאם פונה לטוויטר לעזרה "עבר עליי זמן קשה השבוע,אני רק קוצה שהסיוט הזה ייגמר." מעריצה בשם אשלי הייתה חייבת להגיב ולהביע את ההזדהות שלה עם ליאם אך היא...
