הציוץ - פאנפיק על ליאם

פרק 4

ליאם pov:

התעוררתי לריח של משהו שרוף. קפצתי מהמיטה, לא אכפת לי מהעובדה שאני לובש רק בוקסר,ורצתי למטבח. ושם מצאתי את נייל והארי צועקים בבהלה מההזעקת עשן, שהבנתי שרק עכשיו התחילה, לקחתי מגזין מהשולחן קפה וניסיתי לנפנף את העשן כדי להפסיק את האזעקה.

אחרי שהיא סוף סוף הפסיקה הסתובבתי בחזרה אל הארי ונייל, שהסתכלו על כל דבר בחדר מלבדי.

"מה עשיתם שני משוגעים שכמוכם בזמן הזה?" שאלתי

"ובכן, רציתי להכין פנקייקים, אתה יודע כמו שאמא מכינה אותם, עקבתי אחרי המתכון כשפתאום זה העלה עשן והאזעקה החלה. אנע לא יודע מה עשיתי לא נכון!" נייל קבר את פרצופו בידיו.

שמתי את ידיי על כתפו

"אתה שמת את החמאה על מחבט רותח נכון?" הסתכלתי רחוק מנייל ואז על הארי.

"אוי, לא היינו אמורים לעשות את זה?" הוא שאל והסתכלתי לעבר הגז ואז על הארי

"אתם אמורים לחמם מעט את המחבט , ואז לשים את החמאה על אש קטנה לשחק איתה עד שהיא נמסה" אמרתי ורק נופפתי את ידיי, הדברים האלה תמיד קורים לי

"אוו אופסי." הארי אמר והסתכל על נייל ואני רק עזבתי את החדר מה שהיה חכם.

זה היה המחבט החמישי שהייתי צריך להחליף החודש בגלל שנייל והארי ניסו לבשל.

"ס-סליחה ליאם." נייל הרים את ראשו והסתכל עלי באשמה.

אני יודע שהוא מרגיש רע מכל המצב הזה.

"זה בסדר נייל אבל בבקשה תעיר אותי לפני שאתה מנסה לבשל בפעם הבאה."

"אוקיי! אנחנו עדיין יכולים להכין פנקייקים?"

שבועיים אחר כך

"הארי תחזיר לי את המסרק אני צריך אותו!" זאין צעק בזמן שהוא רודף אחרי הארי אנחנו אמורים לארוז עכשיו לטור אבל ברור שמישהו צריך לעשות את זה ארוך יותר והפעם זה היה הבחור המתולתל.

"אף פעם!"הארי צעק הוא רץ מסביב לספה איפה שאני ישבתי אז עצרתי אותו, רק רציתי שזה ייגמר זאין תפס אותו מהצד השני אבל הארי חשב שהוא יכול לקפוץ מעל הספה הוא קפץאבל הרגל שלו נדפקה בקצה הספהנוהוא נפל. עמדתי שם בהלם שהאידיוט הזה בכלל ניסה. בזמן שזאין רץ לכיוונו ותפס את המסרק שלו נייל נכנס לחדר ומייד החל לצחוק

"אני יציל אותך האזה!" לואי צעק ורץ לעבר הארי והרים אותו מהרפצה

הרגשתי את הפלאפון שלי רוטט בכיס בטח יש לי הודעה חדשה בטוויטר. הלוואי וזו אשלי

אנחנו מדברים כבר שבועיים  ואני מרגיש כאיחו אנחנו מכירים מתמיד! אני יודע שהיא מסתירה משהו מאחורי האינטרנט תקראו לי משוגע אבל אני מכיר את החברים שלי