אשלי pov:
נסעתי אני לא יודעת איפה אני נמצאת אני כיוונתי את הג'י פי אס לאולפני סוניק ששם אני מאוד מקווה שסיימון נמצא.
"פנה שמאלה,ובכיכר המשך ישר" קולה של האישה שבא מהמכונה אמר עשיתי אץ מה שהיא אמרה וראיתי שלט ענק של "סוניק מיוזיק" הו סיימון הולך לשלם על מה שהוא עשה כל כך.
יצאתי מהאוטו והתקדמתי לכיוון הדלת כניסה
היה שם ממש מפואר רק הלובי היה ניראה כמו בית מלון.
נכנסתי למעלית שליד הדלת ולחצתי על קומה 28 כמו שאני זוכרת שליאם פעם אמר לי.
הגעתי לקומה אחרי כמה שניות יצאתי מהמעלית והתקדמתי תעבד הפקידה שישבה שם.
"שלום במה אוכל לעזור לך?" היא שאלה עם חיוך מזוייף
"אני אודה לך אם תראי לי איפה החדר של סיימון קאוול" אמרתי וחייכתי אליה עם חיוך ממש מזויף
"אני מצטערת אני לא יכולה להראות לך את החדר שלו בלי הזמנה מראש" היא אמרה וחייכה שוב. איך לא נתפסת לה הלסת מרוב שהיא מחייכת כל היום.
"חמודה, אני חברה של ליאם פיין חבר להקה שמר סיימום הגדול מנהל אז אני מבקשת ממך עכשיו שתראי לי איפה החמשרד שלו עכשיו!" אמרתי את החלק האחרון בקול יותר רם. היא הסמיקה וחייכה באי נוחות
"כן בבקשה אין צורך להתעצבן" היא אמרה וגילגלתי עיניים
היא קמה מהכיסא היא הייתה קטנטנה מנומשת ואדומת שיער היא תיקתקה עם העקבים שלה על הרצפה בדרך למשרד של סיימון.
"הינה זה כאן מספר 15" היא אמרה ושמעו את העקבים שלה מתקתקים בקצב מהיר על הריצפה
פתחתי את הדלת בלי לדפוק,זה לא ממש אכפת עכשיו להיות מנומסת זה הדבר האחרון שאני חושבת עליו עכשיו.
נכנסתי לחדר באגרסיביות וסיימון היה שם בלי חולצה עם מישהי שלבושה כמו אחת הפקידות חצי לבושה יותר נכון, הוא הסתכל עלי מבוהל מיד הוצאתי את האייפון שלי צילמתי אותם והכנסתי אותו לכיס
חייכתי אליו חיוך מרושע
"אשלי אני יכול להסביר אני מבטיח! רק אל תפיצי את התמונה הזאת!" הוא צעק האישה הזאת התלבשה במהירות וכך גם סיימון. היא יצאה מהחדר אדומה ומובכת
שילבתי את ידי מחכה למה שיש לו להגיד
"אשלי אני מבין שאת כועסת אבל בבקשה תתחשבי בי אני איש חשוב מאוד" הוא אמר וכיווצתי את גבותי בעצבים
"שאני אתחשב בך?! אתה חושב שמה שאתה מבקש הגיוני?! מה אתה אלוהים?! אתה חושב שכל מה שאתה אומר צריך לקיים ולהגיד אמן, הו לא, לא במקרה הזה חמוד עכשיו יש לי קלף נגדך ואתה לא יכול לעשות כלום אתה הבאת את זה על עצמך לא היית צריך להתעסק איתי ועם המשפחה שלי! אני איבדתי תינוק בגללך! לא משנה אם זה מליאם הוא אהב אותי! והוא עדיין אוהב אז תעזוב אותי ואת השאר בשקט! תעשה את מה שאתה צריך לעשות ואל תתערב לנו בחיים! שמעת אותי?!" צעקתי את כל מה ששמרתי בבטן בכל הזמן הזה הרגשתי כל כך טוב ירדה לי אבן מהלב. מה שהרגשתי הייתה הקלה. הקלה גדולה
סיימון הסתכל עלי סמוק עם ראש מושפל.
"אין לך מה להגיד הא?! הרסת מערכת יחסים שלמה בשיחת פלאפון אחת ועכשיו אתה שותק?!" צעקתי שוב והוא הרים את ראשו והסתכל עלי
"אני יעשה את מה שביקשת ר-רק אל תפרסמי את התמ-מונה" הוא אמר מגמגם
"נחיה ונראה" אמרתי ויצאתי מהחדר נעלמת משם במהירות
חייכתי חיוך מזויף אל הפקידה שישבה שכניסה נכנסתי למעלית ויצאתי מהביניין הזה.
נכנסתי למכונית שלי סגרתי את הדלת והתחלתי לבכות בהקלה ענקית יצא לי הכל התרוקנתי מכל הרגשות שהיו לי בבטן.
ניגבתי את הלחיים שלי והתנעתי את האוטו חוזרת לבית שלי. לחברים שלי.
YOU ARE READING
הציוץ - פאנפיק על ליאם
Fanfiction"היא רק לחשה לי סליחה קמה ועזבה את המסעדה, ואת החיים שלי, זהו סופיאם נגמרו רישמית." כשסופיאם נפרדים ליאם פונה לטוויטר לעזרה "עבר עליי זמן קשה השבוע,אני רק קוצה שהסיוט הזה ייגמר." מעריצה בשם אשלי הייתה חייבת להגיב ולהביע את ההזדהות שלה עם ליאם אך היא...
