ליאם pov:
אני לא מאמין שזה שוב פעם קורה לי.
למה דווקא נדבקים אלינו כל הדברים האלה למה סיימון לא יכול ללכת למישהו אחר לא שאני רוצה שזה יקרה אבל אני מעדיף לשמור את המערכת יחיסים הטובה שלי ושל אשלי ומעדיף שזה יקרה למישהו אחר.
מה הבעיה שלו שאנחנו ניהיה עם מי שאנחנו אוהבים באמת.
לא אכפת לי אם אני אהיה פחות מפורסם, ארווחי פחות כסף, לא יזמינו אותי להשקות למי זה אכפת?! בסוף היום אני זה שנשאר עם מי שאני אוהב אחרי כל המסיבות והצילומים אני זה בסוף נשאר עם זאת שבחרתי כי היא זאת שאני רוצה בסופו של יום לאף אחד לא אכפת מה קורה איתנו אחרי כל הבלאגן.
ואני לא רוצה לבלות את היום שלי עם מישהי מזוייפת.
יש לי את אשלי ואני אוהב אותה והיא זאת שאני רוצה להיות איתה בסוף היום.
חזרתי הביתה עצבני פותח את הדלת
מתעלם מכל מי שבסלון ועולה למעלה רואה את אשלי שוכבת במיטה חצי רדומה נראת סובלת התקרבתי אליה וכל גופי נרגע כאילו היה חומר הרגעה מפוזר באוויר היא כל כך
יפה אני אוהב אותה כל כך ואין לי מושג איך אפשר להיפרד ממנה היא האהבה של החיים שלי היא הכל בשבילי. היא האחת שלי.
הסתכלתי עליה וחיבקתי אותה כל כך חזק שהיא כמעט נחנקה זה כאילו היה חיבוק פרידה אבל היה בתוכו גם פחד וחשש.
אני לא רוצה להיפרד ממנה אני לא רוצה!
אין לי מה לעשות כל כך אבל אני יודע שגם אם ניפרד הדרכים שלנו יצטלבו שוב ואנחנו ניהיה ביחד. אני מקווה.
התחלתי לבכות נישקתי כל מקום בפנים שלה היא התיישבה והסתכלה עלי.
"מה קרה ליאם?" היא שאלה ברצינות וחיבקה אותי חזק מלטפת אל גבי ואת הראש שלי.
"ס-סיימון" הדבר היחיד שיכלתי להוציא מפי .
"שששש הכל בסדר תרגע" היא אמרה וליטפה אותי מצמידה אותי אליה. המגע שלה זה כל מה שאני צריך.
ישבתי לידה כך שהראש שלי על החזה שלה והיא ממשיכה ללטף אותי. כל השניות האלו רציתי שלא יגמרו. אני מפחד. אני לא רוצה לעזוב.
"ליאם" היא אמרה מסתכלת עלי ועיניה דומעות
הסתכלתי עליה מצלם אותה בזכרוני.
"מ-מה סיימון אמר לך?" היא שאלה כאילו כבר יודעת את התשובה לכן פרצה בבכי.
"אשלי אני לא רוצה שניפרד" אמרתי צועק ומתיפח מבכי
"ליאם מה ה-הוא א-אמר לך?" היא שאלה והדמעות שלה לא עוצרות לרגע יכולות למלא נחל שלם
"ה-הוא אמר שאנחנו צריכים להיפרד שוב כ-כן אין מספיק רייטינג אני לא יודע בכלל כל מה ששמעתי זה את זה ואני לא מוכן להיפרד ממך אשלי אני אוהב אותך את כל חיי" אמרתי בוכה על הכתף שלה והיא נועצת את ציפורניה בגבי ונאנחת.
"ליאם" היא אמרה הסתכלתי עליה מניד בראשי
"לא אשלי אין מצב אין מצב!" צעקתי קם ממנה תופס את המנורת לילה ומטיח אותה על הרצפה.
" ליאם!" היא קמה וחיבקה אותי חזק.
"אין לנו ברירה! אני רוצה שתמשיך לעסוק במה שאתה אוהב אני רוצה שתצליח כמו שאף פעם לא הצלחת ותמשיך להביא גאווה לי ולמשפחה שלך. אני אוהבת אותך כל כך אל תשכח את זה אף פעם! אבל אתה חייב לעשות את זה יש לך חוזה" היא אמרה והמשכתי לבכות
"אשלי אני לא מוכן שהם ישחקו בנו ככה כאילו אנחנו הבובות שלהם! את שלי! ואני לא יכול אני לא מסוגל לזה!" אמרתי והיא נאנחה מושכת באפה
היא התקדמה אלי חיבקה אותי חיבוק ארוך ונוראי היא הסתכלה עלי ניגבה את הדמעות שהתייבשו להן על הלחי שלי ונישקה אותי נשיקה ארוכה חמה ומייגעת.
"הכל יהיה בסדר" היא אמרה מנשקת אותי על השפתיים בפעם האחרונה ויצאה מהדלת.
"אההההההההההההההההההההה" צרחתי ואני בטוח שכולם שמעו. נפלתי על הרצפה מתחנן לאלוהים שזה רק חלום.
"אני לא מאמין!" "אני לא מאמין!!"
צעקתי והמשכתי לבכות זה לא פייר! למה זה קורה לי זה לא פייר!
"ליאם אתה בסדר?!" שמעתי את הדלת נפתחת בפראות זה היה לואי
"אתה בסדר ראיתי עכשיו את אשלי יוצאת בוכה מהבית מה קרה פה?!" לואי שאל.
"סיימון" אמרתי מתייפח לא קם מהרצפה.
ולואי הבין מיד.
"זה לא יכול להמשך ככה יותר" אמרתי עדיין בוכה.
"ליאם הכל יהיה בסדר אנחנו נילחם עם סיימון ולא נוותר" לואי אמר וכיווצתי את גבותי.
"איך בדיוק לואי הוא יכול להגיד לנו מה שהוא רוצה אין לנו שום כוח עליו הוא המנהל." אמרתי ולואי הרים אותי מהרצפה ומחבק אותי.
"הכל יהיה בסדר! אתה תראה אנחנו נטפל בך" לואי אמר. והמשכתי לבכות עליו.
אשלי pov:
נסעתי מהר במכונית שלי לבית החולים השעה כבר תשע וחצי בערב נכנסתי במהרה לחדר של טריס רואה אותה שלווה על המיטה שלה אבל לא ראיתי את הארי התיישבתי שם מחכה ובינתיים בוכה.
אני חשבתי על הכל מה יקרה עכשיו עם זה שאני אולי בהריון מה אני יעשה לא מגיע לליאם לדעת מזה.
התינוק הוא שלו והוא צריך לדעת עליו.
אולי אני לא אגיד לו. זה לטובתו.
מה שהוא לא יודע פחות יכאב.
בזמן שאני חושבת ובוכה עברה כבר שעה ופתאום נפתחה הדלת וזה היה הארי הוא מסתכל עלי לא מבין מה אני עושה כאן אבל כשראה את הדמעות שלי הוא מיד רץ לחבק אותי
"מה קרה?" הוא שאל מלטף אותי
"אני וליאם" אמרתי בוכה מנסה לעצור את הדמעות
"מה?!" הוא שאל שוב מסתכל עלי.
"נפרדנו"
YOU ARE READING
הציוץ - פאנפיק על ליאם
Fanfiction"היא רק לחשה לי סליחה קמה ועזבה את המסעדה, ואת החיים שלי, זהו סופיאם נגמרו רישמית." כשסופיאם נפרדים ליאם פונה לטוויטר לעזרה "עבר עליי זמן קשה השבוע,אני רק קוצה שהסיוט הזה ייגמר." מעריצה בשם אשלי הייתה חייבת להגיב ולהביע את ההזדהות שלה עם ליאם אך היא...
