ליאם pov:
אחרי שישבתי במקום האהוב עלי ונתתי לו להרגיע אותי נשמתי עמוק וחזרתי הביתה מריץ בראש שלי את המילים שבהם אני הולך להשתמש כשאדבר עם אשלי. אני ממש מקווה שהיא תמצא מקום לסלוח לי כי אני לא אוכל להתמודד עם הידיעה שפגעתי בה.
סידרתי בראשי את המשפט הכי נכון לדעתי והנהנתי לעצמי באישור שזה מה שאני הולך להגיד לה.
הגעתי לכניסת הבית הגדול שלנו, בחיים לא שמתי לב לפני כן שהוא כל כך גדול ומרהיב מבחוץ.
פתחתי את הדלת הבנים היו עדיין בסלון כשהם שמו לב שנכנסתי הם הסתכלו עלי ונאנחו בהקלה
"תגיד לי אתה נורמלי?! מה אתה הולך פתאום סתם ככה ויוצא?" נייל אמר וגלגלתי עיניים
"אתה לא שפוי! בן אדם מדבר איתך ואתה הולך באמצע שיחה ועוד לא עונה בפלאפון!" לואי אמר וכולם הנהנו בהסכמה
"היי תרגעו הכל בסדר הייתי חייב ללכת לאיזה מקום שעוזר לי להרגע ולחשוב עם עצמי" אמרתי
"אוקיי ומה החלטת?" זאין שאל והבנים הסתכלו עליי מחכים לתשובה
"אני חושב שאני צריך להיפרד מאשלי כדי לברר מה אני הולך לעשות" אמרתי והם פערו את עינהם
"מה?!" לואי אמר ונייל שם יד על החזה שלו וצנח אחורה לספה
"מה יש לך קום כבר!" הארי לחש לו והוא קם והסתכל עלי בזעם
"אני לא מאמין שאתה הולך לעשות את זה! אתה פשוט פחדן!" נייל אמר ויצא למרפסת
"ליאם אתה צריך לחשוב על זה קצת אל תיתן לסיימון להרוס את הקשר שלכם" זאין אמר רגוע
"לא אני לא צריך לחשוב על זה! אין לי ברירה יעיפו אותי מהלהקה והכל יתפרק אז גם אשלי תברח ממני אני מעדיף להיפרד ממנה עכשיו לפני שהיא תעשה את זה" אמרתי וזאין כיווץ את גבותיו בכעס
"אתה שומע את עצמך?! זאת אשלי! היא אוהבת אותך בגלל מי שאתה לא בגלל שאתה בלהקה היא בחיים לא תעזוב אותך גם אם לא תיהיה מפורסם!" לואי אמר
"ליאם אתה קצת מתבלבל בין סופיה לאשלי אשלי בחיים לא תעשה דבר כזה!" הארי אמר
"די בנים! אני החלטתי ושום דבר לא יגרום לי לחשוב אחרת, אני הולך לדבר עם אשלי" אמרתי ויצאתי מהסלון לכיוון המדרגות שמובילות לחדר שלי ושל אשלי
"נו ליאם בחייך אל תעש-" קולו של לואי נקטע הפסקתי לשמוע הייתי כבר למעלה בפתח הדלת של החדר הסגור שלנו.
דפקתי על הדלת מחכה לתשובה אחרי כמה שניות אשלי פתחה חצי דלת והציצה מבפנים וניסתה לראות מי זה
"זה אני" אמרתי וגירדתי בעורפי
"תיכנס" היא אמרה ופתחה את הדלת קצת יותר. היא התיישבה על המיטה ותפחה עם ידה על המקום לידה, התיישבתי לידה ובחנתי אותה
היא הייתה נראת עייפה וטרודה כאילו היא חושבת על משהו שמציק לה אך היא עדיין יפה בכל מצב וזה רק מקשה עלי יותר.
היא הסתכלה עלי מחכה שאתחיל לדבר נאנחתי
"אשלי אני חייב להגיד לך משהו" אמרתי מהסס להגיד את זה בצורה שתפגע בה
"כן?" היא שאלה מחכה שאמשיך
"סיימון דיבר איתי היום והוא אמר משהו לגבינו משהו שאני צריך להחליט" אמרתי והיא הסתכלה עליי בבלבול
"מה זאת אומרת?" היא שאלה ניסיתי למצוא את המילים שסידרתי לעצמי בראש אך הם נעלמו.
"מה שאני מנסה להגיד זה שסיימון גילה שאת כניראה בהריון ואמר שאני צריך להיפרד ממך אחרת אני עף מהלהקה" אמרתי ופניה נפלו היא השפילה את ראשה
"אש, אני מצטער" אמרתי והוא הרימה את הראש שלה והסתכלה עליי בכעס
"אתה באמת הולך להיפרד ממני?" היא שאלה ילא עניתי השפלתי את ראשי
"אתה הולך לזרוק את כל זה לפח כי סיימון אמר?! אתה הולך להפר את כל ההבטחות שהבטחת לי בגלל הדבר שאתה יצרת?!" היא הרימה את קולה וירד לה שביל של דמעות על הלחיים שלה
"אני מבינה שאין לך מה להגיד." היא אמרה והסתכלתי עליה
"אתה פשוט פחדן אתה תעשה כל מה שסיימון יגיד לך גם אם זה יפגע בך. אתה יכול ללכת עכשיו" היא אמרה קמה הוציאה מהמגירה את הטבעת הבטחה שלנו התקדמה אלי פתחה את כף ידי הניחה אותה שם בחוזקה והצביעה על הדלת. לא זזתי ממקומי הרגשתי גוש בגרון ודמעה קטנה יצאה מעיניי
" צא מפה אני לא רוצה לראות אותך יותר" היא אמרה והצביעה שוב על הדלת כשהדמעות זולגות ממנה בלי הפסקה
קמתי ויצאתי מהחדר היא טרקה את הדלת ושמעתי משהו נשבר אחרי זה נפלתי בבכי על הרצפה נשענתי על הדלת עם גבי שמעתי אותה מתייפחת בבכי וכך עשיתי גם אני.
סורי על הפרק המעצבן הזה בנות אני מקדישה את הפרק הזה לקוראת המושלמת שלי yuval_1d20 תודה על הכל! אני מקווה שתאהבו את הפרק!
נ.ב
אני עושה המלצות אז כל מי שרוצה שאני אלרסם את הסיפור שלה שתרשום בתגובות.
YOU ARE READING
הציוץ - פאנפיק על ליאם
Fanfiction"היא רק לחשה לי סליחה קמה ועזבה את המסעדה, ואת החיים שלי, זהו סופיאם נגמרו רישמית." כשסופיאם נפרדים ליאם פונה לטוויטר לעזרה "עבר עליי זמן קשה השבוע,אני רק קוצה שהסיוט הזה ייגמר." מעריצה בשם אשלי הייתה חייבת להגיב ולהביע את ההזדהות שלה עם ליאם אך היא...
