הארי pov:
ביאטריס ניראת לי ממש נחמדה אנחנו עכשיו בדרך הביתה, אני מקווה שהיא בסדר אחרי מה שהיא עברה היא נראת נינוחה מידי וזה קצת לא הגיוני.
אני מניח שאני אשאל אותה על זה כשנגיע.
הגענו השעה הייתה כבר שמונה בערב נכנסתי הביתה כשביאטריס מאחורי היה שקט בבית וחשוך. כניראה הם ישנים, כן הם יכולים לעלות לישון בשעה שמונה בערב זה די הגיוני.
"אני מניח שכל הבית שלנו" אמרתי והיא צחקקה
"אז.. הואי לחדר שלי יש לי ערכת עזרה ראשונה אני אטפל בפצע שהמניאק הה עשה לך" אמרתי
"הו הארי אין צורך באמת אני יכולה לחזור הביתה ההורים שלי נורא ידאגו לי" היא אמרה
"את יכולה להתקשר אליהם מכאן בבקשה תישארי אני מרגיש חייב לעזור לך" אמרתי והיא כיווצה את גבותיה
"אני מתכוון שאני רוצה לעזור לך" אמרתי והיא הנהנה וחייכה מעט
"אוקיי אני מניחה שאני יכולה להתקשר לא יקרה כלום אם יום אחד אני לא אהיה בבית" היא אמרה
"יש!" אמרתי והגשתי לה את הפלאפון היא לקחה אותי מידי וחייגה מספר.
יכלתי לשמוע את הקו השני שמדבר למרות שביאטריס התרחקה. העוצמה של הפלאפון שלי ממש חזקה.
"היי אמא"
"היי מתוקה איפה את? דאגנו את יודעת שאת לא יכולה להיות מחוץ לבית כל כך הרבה זמן זה יזיק לך"
"א-אני יודעת אמא, קרה משהו במועדון שהלכתי אליו ונער נחמד מאוד עזר לי ואני אצלו בבית עכשיו אני נשארת כאן רק להלילה" יכלתי לשמוע את השיחה שלה למה היא לא יכולה לצאת מהבית?
"מה? למה הלכת למועדון את יודעת שאסור! ביאטריס אני מאוכזבת ממך זה מסוכן את תפגעי בעצמך אחרי כל מה שעברת את רוצ-" הקו התנתק ביאטריס ניתקה את הפלאפון וחזרה לידי.
"אמ זה בסדר אם אשאר פה להלילה? אני מתכוונת רק אם אני לא מפריעה" היא שאלה
"ברור שלא זה בסדר תישארי כאן כמה שאת רוצה" אמרתי והיא חייכה
"תודה הארי אתה באמת הצלת אותי" היא אמרה והרגשתי פרפרים בבטן אין מצב שזה קורה לי.
"זה העונג כולו שלי לעזור לעמה כמוך" אמרתי וצחקתי מהמילים הגבוהות
"תודה אדוני" היא אמרה וחייכה הסתכלתי עליה כמה שניות שנינו מחייכים אבל לא זזים ממקומינו.
"אז.. אני יכול לחבוש אותך עכשיו?" שאלתי והיא הנהנה.
הוצאתי את הערכה וגילגלתי על היד שלי חתיכת תחבושת לאחר מכן הוצאתי יוד על מנת לחטא לה את הפצע.
הוא היה ממש מתחת לחזה שלה לא הפסיק לנטוף דם עד כדי כך שאני לא מבין איך היא לא צורחת מכאבים עכשיו. אני יודע שאני הייתי.
היא הניחה את ידה על הכתף שלי ומחצה אותו כשהנחתי את הבד עם היוד על הפצע הצורם שלה.
זהו עכשיו אני חובש לך את הפצע עם התחבושת ואת תחזרי להיות בריאה כמו שור שוב" אמרתי וחייכתי אליה
"הלוואי וזה באמת היה ככה" היא מלמלה לא רציתי לשאול אותה למה היא מתכוונת כדי לא לדחוף את האף שלי לכל מקום.
היא פיהקה ושיפשפה את עיניה היא כניראה עייפה.
"את רוצה לעלות לישון?" שאלתי והיא הנהנה מיד לקחתי אותה לחדר והיא נשכבה מיד במיטה
מתחת לפוך החמים.
אני מניח שאני אסתדר בסלון.
"היי איפה אתה תישן?" היא שאלה וגירדתי בעורפי.
"את תישני כאן אני אשן בסלון הוא נוח" אמרתי
"איו מצב שאני נותנת לך לישון בסלון אחרי מה שעשית בשבילי או שאתה ישן איתי כאן או שאני ישנה בסלון."
היא אמרה וחייכתי אני מההתחלה רציתי לישון
איתה אבל רציצי אישור ועכשיו קיבלתי אותו.
"אוקיי" אמרתי והיא חייכה מעיפה את הפוך שכיסה את המקום עליו אני אמור לישון וטפחה עליו.
הורדתי את חולצתי ומכנסי נשאר עם בוקסר בלבד. נכנסתי מתחת לפוך והסתובבתי לצד שבו הפנים של ביאטריס ישר מולי.
הסתכלתי עליה וחייכתי הלוואי והייתי יכול להישאר איתה ככה מחובק מתחת לשמיכה כל החיים.
נזכרתי שרציתי לשאול אותה מוקדם יותר למה היא הייתה כל כך רגועה בנוגע למה שקרה במועדון.
" היי ביאטריס" אמרתי כדי למשוך את תשומת ליבה.
" זה טריס" היא אמרה וגילגלתי את עיני למרות שהיא לא יכלה לראות בגלל החושך הכבד שהיה בחדר.
"טריס, תגידי למה היית כל כך רגועה ממה שקרה במועדון את יודעת זה לא, לא רגיל" אמרתי והיא נאנחה
"הארי אני אשמח לענות לך על זה אבל לא עכשיו אני ממש עייפה ואני עוד שניה נרדמ-" היא נקטעה על ידי עצמה כשנרדמה בכזאת מהירות היא הייתה ממש עייפה.
היא נראת כל כך יפה כאילו שום דבר לא מפריע לה. הסתכלתי עליה והוזזתי קבוצת שיער הייתה על הפנים שלה לאחור.
אולי היא האחת? זאת שאני אוכל לחבק אותה? לאהוב אותה? להתכרבל איתה מתחת לשמיכה ושניהיה הכי מואשרים בעולם ביחד? אני מניח שהזמן יעשה את שלו.
YOU ARE READING
הציוץ - פאנפיק על ליאם
同人小说"היא רק לחשה לי סליחה קמה ועזבה את המסעדה, ואת החיים שלי, זהו סופיאם נגמרו רישמית." כשסופיאם נפרדים ליאם פונה לטוויטר לעזרה "עבר עליי זמן קשה השבוע,אני רק קוצה שהסיוט הזה ייגמר." מעריצה בשם אשלי הייתה חייבת להגיב ולהביע את ההזדהות שלה עם ליאם אך היא...
