הציוץ - פאנפיק על ליאם

עונה 2 פרק 73

סליחה ממש על העיכוב היו לי השבוע 4 מבחנים אני כל הזמן אומרת את זה אבל תאמינו לי שזה באמת אני בתיכון וזה ממש קשה אני מקווה שתהינו מהפרק כי יש לי התלבטות אם להמשיך לעונה 3 או לגמור את הסיפור הכל תלוי בכן... אוהבת

ליאם pov:
אשלי התקשרה שהיא סיימה אצל הארי ושאני יבוא לקחת אותה אני כבר מת לדבר איתה על הבית החדש שלנו.

אני רוצה לבלות איתה שעות על לבחור צבע לקירות ולחדרים אני רוצה להוכיח לה שאני מחוייב לתהליך הזה במאה אחוז.

ושהיא תוכל לסלוח לי לגמרי על זה שגרמתי לה להפיל.

למרות שאני אולי לא אשם במעשים אבל אני אשם אני יודע את זה.

הפלאפון שלי צלצל הוצאתי אותו מכיסי והסתכלתי על המסך שכמובן שרשום עליו סיימון.

בחיים זאת לא תיהיה אמא שלי או אבא שלי שירצו סתם לשאול מה שלומי ואיך אני ואשלי מסתדרים הם בכלל לא יודעים על ההפלה ועל הזמן הקצר שהיינו בנפרד.

עניתי לפלאפון בלת ברירה
"כן"
"היי ליאם נערי" קולו הצרוד של סיימון אמר דרך הרמקול גלגלתי את עיניי מנסה לחשוב על מה הוא רוצה הפעם.

"היי סיימון מה אתה רוצה" אמרתי
"הו אתה ישיר" הוא אמר מצחקק ומשתעל לקראת סוף הצחוק.

"כן אני ישיר ועכשיו מה אתה רוצה" אמרתי ברוגז והוא כחכך בגרונו
"זה לא שיחה לפלאפון אני רוצה שבשבוע הבא תפנה את הזמן היקר שלך ותבוא למשרד שלי. לבד" הוא אמר וכיווצתי את גבותיי

"מה שתגיד" אמרתי וניתקתי לא היה לי כוח להתמודד איתו כבר.
זרקתי את הפלאפון שלי על המיטה וירדתי למטה כדי ללכת לאסוף את אשלי.
תפסתי את מפתחות האוטו שלי ויצאתי החוצה.

"היי ליאם לאן אתה הולך" נייל שאל הוא ישב על הנדנדה שלנו בחצר עם כוס תה.

"להחזיר את אשלי מהארי" אמרתי והוא עיקם את אפו כששמע את השם של הארי.
"נייל אני בטוח שה יעבור" אמרתי קורא את מחשבותיו.

"כן אני לא חושב" הוא אמר ונאנחתי.
"נייל אני עוד חמש דקות חוזר אשלי תתפוצץ עלי אם היא תחכה הרבה בחוץ אני מבטיח שאיך שאני חוזר אני הפסיכולוג שלך בסדר?" אמרתי והוא הנהן אלי וניסה לחייך אבל יצא לו חיוך עקום כמו הפרצוף שלו.

"ביי" צעקתי ונכנסתי לרכב נוסע הכי מהר שאני יכול לבית החולים.
הגעתי אחרי עשר דקות חאשלי עם פרצוף חמוץ ועצבני עומדת בחוץ.

יצאתי אליה וחיבקתי אותו חזק כדי שלא תרביץ לי.
"סליחה שהתעכבתי נייל דיבר איתי וא סיימון ועזבי אני מצטער" אמרתי והיא נאנחה.
"היית יכול להתקשר שאתה מתעכב" היא אמרה

"אני יודע סליחה" אמרתי ונישקתי אותה היא נרגעה קצת ואז חייכה אלי.

"מה סיימון רצה ממך?" היא שאלה כשנכנסנו לאוטו

"לא יודע הוא אמר שהוא רוצה להיפגש איתי שבוע הבא" אמרתי והיא הנהנה
"רוצה שאני יבוא איתך?" היא שאלה וחייכתי אליה.

"הייתי רוצה לאב אבל הוא אמר לי לבוא לבד קצת מוזר אבל איך שהוא רוצה" אמרתי והיא הנהנה והייתה לה הבעה מוזרה על הפנים אבל הנחתי שזה בלבול כניראה.

"הגענו" אמרתי והיא נישקה אותי בלחי ורצה הביתה במהירות. משכתי בכתפי והלכתי לחצר. נייל חיכה לי שם כמו שחשבתי התיישבתי לידו והסתכלתי עליו.

"איך אתה מרגיש?" שאלתי והוא נאנח
"אני לא יודע ליאם באמת שאני לא יודע" הוא אמר ושמתי את ידי על כתפו.

"אני יודע שזה קשה אבל אתה יכול להגיד לי באמת אני לא אשפוט ולא אצחק ולא כלום פשוט אקשיב. תשפוך" אמרתי והוא הנהן.

"אני חושב שהארי ממש הגזים אתמול זה עשה לי הרגשה כל כך רעה כאילו הוא לא מעריך את מה שאנחנו עושים בשבילו בשיט לא משנה כמה אני אמתאמץ כדי שהוא יהיה מרוצה דום דבר לא ירצה אותו אני כל כך רוצה שהוא יתנהג כמו שהוא התנהג בהתחלה אבל בזמן האחרון הוא בדיכאון וזה פוגע גם בנו."הוא אמר

"כאילו הוא לא רואה את עצמו? זה לא כואב לו? למה הוא צריך להתנהג ככה אנחנו חברים שלו ואנחתנו אוהבים אותו שיפסיק להרגיש מאויים" נייל סיים לדבר והוציא נשימה ארוכה מפיו.

"אתה יודע הוא יכול היה להיות אפילו קצת שמח על זה שאני וג'סטין מתחתנים אבל הוא היה חייב לבאס"
"אני כל כל מבין אותך נייל אתה צודק במאה אחוז. אני באמת חושב שהארי הגזים הפעם אבל גם לנו יש חלק בעיניין. בשביל טנגו צריך שתים." אמרתי והוא הנהן

"נכון אבל הוא היה האשם העיקרי. תודה" נייל אמר וגילגלתי את עיני.

"בקיצור מה שאני אומר זה שאנחנו צריכים לקחת הכל בפרופורציות לא להתעצבן ואנחנו חייבים להשלים אנחנו להקה ואנחנו חייבים להסתדר אבל לפני הכל אנחנו אחים." אמרתי וקמתי משם משאיר אותו לחשוב קצת עם עצמו.

אני צריך להתחיל לחלק כרטיסי ביקור.

אוקיי אני מקווה שאהבתן את הפרק.. אני צריכה שתעזרו לי להחליט או לסיין את הסיפור בעוד כמה פרקים או להתחיל עונה 3 זה הכל תלוי בכן תכתבו בתגובות