The Secret

תודה

אני וליז ערכנו את השולחנות, שמנו חטיפים ואדממה באמצע, וסידרנו את השתיה שאביב הביא מקודם. לאט לאט הרבה ילדים התחילו להגיע ואני וליז לקחנו את השליטה על הבוקסה. שמנו את השיר How deep is your love ברמיקס מקפיץ. היו כמה ילדים שהתחילו לרקוד ולהשתגע אז אני וליז הצטרפנו אליהם. קפצנו ורקדנו. עד שהשיר נגמר שתינו כבר התנשפנו ונשפכנו מצחוק. אני יכולה לעשות את זה. להינות, ולא לחשוב עליו. אני יכולה.
תוך כדי שאני משכנעת את עצמי האופנוע של לירון הופיע. הוא חנה אותו וירד ממנו. חיפשתי מאחוריו עוד דמות, אבל הוא היה לבד. זה מפתיע...
הכנתי לי כוס של ואן גוך אסאי ושתיתי אותה במהירות. אחר כך הכנתי עוד אחת אבל הפעם שתיתי אותה רגוע.
אני לא יכולה.
אני לא יודעת איך ומתי אבל הישיבה שאירגנו הפכה להיות מתישהו מסיבה וכולם קמו לרקוד. ליז רצה מהר לפלאפון שלה ושמה שיר שקט, הקיטשית הזאת, היא תמיד חלמה לרקוד עם אביב לשיר שקט. טוב, על מי אני עובדת, גם אני רק שלי אין כל כך עם מי.
אביב תפס אותה בגבריות והם רקדו. הם כאלה יפים. כל הזוגות שהיו במסיבה הצטרפו וגם ילדים לא קשורים שפשוט רצו לרקוד תפסו זוג וקמו. כל הרווקים, נישארנו לשבת ולהסתכל עליהם. ראיתי ילדה אחת ניגשת ללירון ומושיטה אליו את היד. הוא הסתכל עליה לא מעוניין והמשיך לשתות. היא אמרה לו משהו והוא שתה אתמה שנישאר לו בכוס וקם. היא משכה אותו אחריה עד לרחבה והם נעצרו. היא כרכה את הידיים שלה מסביב לצאוור שלו והוא תפס לה את המתנים והם רקדו.
אתם מכירים קול של ניפוץ? יופי. ככה הלב שלי היה נשמע באותו רגע. גם לראות אותו עם טופז וגם בנות אחרות שנמרחות עליו? אני יודעת שהבטחתי לליז אבל זה כבר יותר מידיי.המשכתי לבהות בהם, לא רציתי אבל לא הצלחתי להזיז את המבט שלי. פתאום לירון סובב את הראש והסתכל ישירות עליי. הסתכלתי עליו עוד כמה שניות וסובבתי את הראש. השיר נגמר וכולם התפזרו מהרחבה וחזרו לשבת. ניצלתי את ההזדמנות , קמתי ויצאתי מהחצר של ליז. יקח לה לפחות חצי שעה להבין שנעלמתי.
כשיצאתי מהחצר שמעתי קול צעדים מאחוריי אז הגברתי את הצעדים.
הצעדים התקרבו אליי יותר ודמעות ממקודם עדיין היו בעיניים שלי. הגברתי את הקצב לריצה כשפתאום נתקעתי במשהו שסובב לי את הרגל ונפלתי חזק.
פלטתי אנחה חלשה והסתדרתי לישיבה. הסתובבתי כדי לראות מי היה מאחוריי וראיתי את לירון.
״מה אתה רוצה?״. שאלתי ודמעות של כאב ירדו לי.
״למה ברחת דניאל? כמה שתית?״. הוא שאל אותי. אין לו זכות, הוא שתה יותר ממני.
״מה אכפת לך? אה? לך תרקוד עם בנות חרמניות״. אמרתי בכעס ודמעות עדיין המשיכו לרדת. הוא צחק כשסיימתי לדבר. ״זה העיניין? את מקנאה?״. הוא שאל בסיפוק. ״היית מת״. אמרתי. ניסיתי לעמוד אבל לא הצלחתי לקום, הרגל כאבה לי ברמות מטורפות.
הוא התקרב אליי והתכופף. הוא שלח ידיים וניסה להרים אותי. ״אל תיגע בי״. אמרתי בתקיפות. ״תפסיקי להיות עקשנית״. הוא אמר בחוסר סבלנות והרים אותי בשתי הידיים שלו. כמו נסיכה.
הרפתי ונתתי לו את השליטה. מה עוד יכולתי לעשות. הוא הלך לכיוון הנגדי מהבית שלי. ״מה אתה עושה?״. שאלתי בבהלה כשקלטתי. ״לוקח אותך לאופנוע״. הוא ענה. ״לא לירון! אני לא עולה על הדבר הזה! אין סיכוי״. התחלתי להתנגד, מה שהקשה עליו להרים אותי. לא יודעת למה, האופנוע הזה הזכיר לי יותר מידיי את טופז. ״בסדר דניאל, תירגעי, לא נלך באופנוע״. הוא נאנח והתקדם לכיוון הבית שלי.
״יהיה לך יותר קל אם תחזיקי בי את יודעת״. הוא אמר והמשיך להתסתכל קדימה. נכנעתי ושמתי את הידיים שלי סביב הצאוור שלו. סוף סוף הוא היה שוב קרוב אליי. התגעגעתי לבושם המושלם שלו, ולעובדה שאני יכולה להרגיש אותו ואת השרירים המושלמים שלו.
״איפה המפתח?״ הוא שאל אותי כשהיינו ליד הדלת של הבית. ״בתיק״. עניתי לו.
״תיזהרי״. הוא אמר והוריד אותי בעדינות אל הריצפה. הוא הוציא מהתיק שלי (שהיה אצלו כי הוא דיי עף אחרי שנפלתי וכל הדברים התפזרו) את המפתח. הוא סובב אותו ופתח את הדלת. באתי ללכת בכוחות עצמי לבפנים אבל לפני שהספקתי להבין מה קורה הייתי חזרה על הידיים של לירון. הוא סגר את הדלת ועלה את כל המדרגות. ראיתי שהוא השתדל להרעיש כמה שפחות. כשהגענו למעלה הוא נכנס למקלחת והושיב אותי על האסלה. ״זה יכאב קצת״. הוא אמר והסתכל עליי, מחכה לאישור שלי. הנהנתי לו בקצרה והוא הוריד את הנעל שלי. נפלטה לי אנחה של כאב והוא הסתכל עליי בדאגה. למה הוא כל כך דואג לי? הוא היה עסוק בלהתעלם ממני כל הזמן הזה. שנינו הסתכלנו על הרגל שלי שבינתיים כבר הספיקה להתנפח ולהצמיח כחולים. ללירון היה מבט עצבני והוא העביר אותו אליי. ״למה ברחת?!? הוא הסתכל עליי מחכה לתשובה. ״תעני לי. זה היה בגללי?!״. הוא המשיך עם הקול העצבני שלו.
״לא״. שיקרתי. ״לא הרגשתי טוב״.
ללירון היה מבט אשם, כאילו הוא האשים את עצמו שנפלתי ככה.
הוא נמנע מלהסתכל עליי והוריד לי גם את הנעל השניה. אחר כך הוא עמד ותפס בי כדי שאני יעמוד גם. הוא היה כל כך עדין איתי. הוא אף פעם לא היה ככה. כאילן הוא שקל כל תנועה מראש.
הוא תפס את הגופיה שלי והתחיל להרים אותה.
״מה אתה עושה?!״. שאלתי בבהלה והפסקתי אותו.
״תירגעי, אני עוזר לך להתקלח״. הוא אמר ברוגע ובביטחון. הוא חיכה שאני ירפה והרים את הגופיה ממני. הפעם בתנועה איטית יותר, כאילו הוא לא רוצה לעשות תנועות פתאומיות. אחרי שהוא סיים הוא הוריד ממני את החצאית ועמדתי מולו בפעם הראשונה רק בחזיה ותחתונים. הוא הסתכל עליי וחקר אותי במשך כמה שניות. זה הביך אותי מאוד ןהשפלתי את הראש. הוא תפס לי את הסנטר והרים את הראש שלי ככה שהוא יוכל לראות אותי. ״במה את מתביישת?״. הוא שאל אבל לא הייתי צריכה לענות. הוא התכוון שאין לי במה להתבייש.
הוא הרים אותי שוב אבל הפעם הוא הניח אותי באמבטיה שהספיקה להתמלא בינתיים. הוא התכופף לחצי ישיבה ככה שהיינו באותו קו ראיה. הוא ליטף לי את הכתף וגלש לאורך היד. אחר כך הוא חזר חזרה למעלה והמשיך לכיוון הצאוור ואז ללחי שלי. המבטים שלנו הצטלבו והסתכלנו אחד על השני.
אני אוהבת אותך רציתי להגיד אבל עצרתי את עצמי בידיעה שמחר אני אתחרט על זה. ״אל תלך״. אמרתי במקום. הוא פשוט המשיך להסתכל עליי וקם אחרי כמה שניות.
הוא יצא מהמקלחת והשאיר אותי מבולבלת. אחרי כמה דקות הוא חזר עם מגבת והייתה לי הקלה.
הוא עזר לי לקום ועטף אותי במגבת. הוא הרים אותי לחדר שלי וראיתי שהוא סידר לי בגדים על המיטה. היה שם תחתונים, שורט וחולצה גדולה שלו שנישארה אצלי מפעם. ״אני יעזור לך להתלבש״. הוא הוריד אותי. ״תמשיך לחלום״. אמרתי לו והוא צחק. ״תיזהרי״. הוא חזר להיות רציני והסתובב כדי שאני אוכל להתלבש. ישבתי על המיטה והורדתי ממני את התחתונים מה שגרם לי לפגוע בנקע/שבר שלי ונאנחתי. ״מה קרה?״. לירון כמעט הסתובב מתוך אינסטינקט. ״כלום לירון אני בסדר!״. אמרתי במהירות כדי שהוא לא יסתובב ונשפתי בהקלה. לבשתי במהירות את הבגדים שהוא הכין לי ונישכבתי במיטה. ״אתה יכול להסתובב״. אמרתי והוא הסתובב בלי לחכות שניה. ראיתי שהייתה לו ביד תחבושת והוא התקרב אליי. הוא ישב בקצה המיטה והתחיל לחבוש לי את הרגל. הוא היה כל כך יפה.
כבר שכחתי איך זה שדואגים לך ככה. ״תישאר איתי לירון״. אמרתי. הוא לא הגיב והמשיך להתעסק עם התחבושת. ״בבקשה״ הוספתי וזה גרם. לו להפסיק. הוא המשיך להסתכל לי על הרגל כמה רגעים ואז הרים את המבט אליי. הוא לא אמר כלום וסיים לחבוש לי את הרגל. אחר כך הוא קם ונשכב ליידי. אני יכולה להתמכר לזה. ליטפתי לו את הלחי ואת הסנטר. לא הפסקתי. הוא פה, במיטה שלי, אני לא מאמינה לזה. התקרבנו אחד לשני עד שהשפתיים שלנו עוד שניה נגעו, אבל פתאום הוא הרים את עצמו ונישק אותי במצח. ״אני צריך ללכת״. הוא אמר משאיר אותי צמאה לנשיקה שלו. ״תודה״. אמרתי לו כשהוא היה ליד הדלת. הוא הנהן אליי ויצא.

מאושרותת?