The Secret

ימים כאלה

את תבואי איתנו לבקר אותו? היא שאלה
״אממ לא, לא ניראה לי״ אמרתי בחוסר נעימות. ״בשביל אלדר״. היא ניסתה שוב ״לא יודעת אני אחשוב על זה ״ שיקרתי. רציתי לבקר אותו אבל לא רציתי לראות את לירון. אני אתמודד איתו אחר כך. היום עבר לי לאט כולם הלכו לבית חולים לבקר את לירון ורק אני נשארתי בבית ספר עד 3:30. את האמת שלא היה לי כוח לחזור הביתה לא רציתי לראות את דור. בשיעור האחרון שחררו אותנו הביתה אבל העדפתי  להשאר בספרייה כדי לעשות את העבודות שלא הגשתי.  ניסיתי למשוך כמה שיותר זמן. בדרך החוצה מבית ספר ראיתי את המקום  שתמיד ישבנו בו והרגשתי לבד,הרגשתי שכולם מעדיפים להיות שם עם לירון  ושכחו ממני. שנאתי  את עצמי על המחשבה הזאת, אני יודעת שזה לא נכון. ניערתי את הראש והתקדמתי לכיוון הבית. בדרך שלחתי הודעה לאלדר. כתבתי שאני שמחה בשבילו ושאני מצטערת שלא יכולתי להגיע היום. איך אומרים, הקדמתי תרופה למכה.
כשהגעתי הביתה התחלתי לשטוף, הרגשתי שאני משתגעת,הייתי חייבת להעסיק את עצמי. שסיימתי לשטוף בדקתי את הפלאפון, אלדר לא החזיר הודעה. ראיתי שהוא היה מחובר אבל לא נכנס לשיחה שלנו, זה עיצבן אותי. שילך להזדין גם הוא , חשבתי לעצמי.
זה היה אחד מהימים האלה ששום דבר לא הולך בהם. רציתי שהיום הזה ייגמר כבר, אז הלכתי לישון מוקדם.
~~~~~~~~
נקודת המבט של לירון.
השעון צילצל ב 7:30. וזה היה הבוקר הראשון מזה הרבה זמן שהרגשתי שיש לי למה לקום. התקלחתי וחזרתי לחדר כדי להתלבש. אם אמא שלי רוצה שאני אלך לבית ספר, אני אלך. ״תכבה את האור לירון״. טופז מלמלה והתהפכה לצד השני. ״קומי, הולכים״. אמרתי וזרקתי עליה את המגבת. ״עזוב אותי אני גמורה״. היא אמרה וצחקתי. לא מאשים אותה , אתמול אני והיא חגגנו שאמא שלי התעוררה עד 2 בלילה. אבל אני הולך לבית ספר והיא צריכה ללכת מהבית שלי. ״טוב״. אמרתי בקול נמוך. היא חייכה עם עיניים עצומות. ״זה היה ק...״. היא עוד לא סיימה את המשפט וכבר היא הייתה על הכתף שלי. ״אוףף לירון!!״. היא צעקה ונתנה אגרופים לגב שלי.
״אוף לירון״. חיכיתי את הקול שלה והורדתי אותה במקלחת. ״שונאת אותך״. היא אמרה בעייפות. ״את חולה לי על התחת״. אמרתי בהתגרות. היא בהתה לי בתחת כמה שניות. ״נכון״. היא צחקה וסגרתי את הדלת. 
טופז התארגנה במשך משהו כמו נצח ואני התייבשתי ליד האופנוע שלי. סיימתי עם הרישיון לפני שבועיים בערך וקניתי אופנוע ביד שניה, סוף סוף אני עצמאי ולא תלוי באוטובוסים המזדיינים האלה. התעסקתי עם הקסדה שלי ואז ראיתי אותה מגיעה בזווית של העין. הרמתי אליה את הראש. היא הייתה מדהימה. טופז היא מסוג הבנות שלא משנה מה הן יעשו הן עדיין יהיו  יפות. היא עשתה קוקו גבוה ואני חושב שהיא התאפרה. ״מה?״. היא שאלה במבוכה. זה גרם לי לחייך. ״אסור לי להסתכל על חברה שלי?״. אמרתי תוך כדי שאני מתקרב אליה. היא צחקה.

היא כרכה את הידיים שלה סביב הצוואר שלי ואני התקרבתי כדי לנשק אותה. ״בוא נישאר בבית״. היא לחשה לי כשהתנתקנו מהנשיקה. הסתכלתי לה בעיניים כמה שניות. ״לא״. עניתי חד משמעית ושמתי לה קסדה על הראש. מכשאנחנו ביחד היא לא מפסיקה לנסות לשכנע אותי להבריז ולהישאר בבית, מה שמצליח לה בדרך כלל, אבל כבר התארגנתי אז אין מצב שאני נשאר בבית. היא עשתה לי פרצוף שניראה כמו כלב כשסגרתי לה  את הקסדה.
״את יודעת שזה לא יעבוד לך נכון?״. חייכתי ושמתי על עצמי גם קסדה. ״לפחות ניסיתי״. היא התייאשה. עליתי על האופנוע והיא עלתה אחריי. כשהרגשתי את הידיים שלה נסגרות מסביבי התחלתי ליסוע, נסעתי לבית ספר שלה קודם והיא ירדה. היא הורידה לי מהר את הקסדה ונישקה אותי נשיקות מהירות שלא הספקתי להגיב אליהם. חולת נפש. היא צחקה והתרחקה ממני לכיוון הבניין.  שמתי על עצמי חזרה את הקסדה ונסעתי לבית ספר שלי. חניתי ליד השער ולקחתי איתי את הקסדה לכיתה. כשנכנסתי למסדרון שמעתי סוג של צעקות. הקולות היו לי מוכרים. ניסיתי להבין מאיפה ולא הצלחתי. עם כל צעד שלי לכיוון הכיתה הקולות התגברו, עד שלבסוף ראיתי אותם. הם היו מצד ימין שלי, דניאל ואלדר. היא הייתה נראית כועסת והוא התווכח איתה גם. זה לא מצא חן בעיניי, הם לא זוג או משהו, על מה יש להם לריב. כשאמרתי לה למצוא מישהו אחר לא התכוונתי לאח שלי. הסתכלתי עליהם עוד כמה שניות ונכנסתי לכיתה. הם לא שמו לב.
הלכתי לשבת במקום שלי מאחורה ושמתי את הקסדה בריצפה. דניאל נכנסה אחרי כמה דקות והמציאה איזה תירוץ מפגר למורה. אני חושב שהיא הייתה מופתעת לראות אותי כי היא הסתכלה עליי כמה שניות לפני שהוא התיישבה. בזמן האחרון היא מתאמצת לא לנשום לכיוון שאני נמצא בו.
המורה אמרה להוציא מחברות של ספרות. כולם קמו להביא את הדברים שלהם ואני המשכתי לבהות בשיער של דניאל. אולי אין לי זכות אבל הרגשתי עצבני. קודם דין, החבר ההומו הזה של אלדר, ואחר כך הוא?
בינתיים המורה הקריאה איזה סיפור על מישהו שאהב את חברה שלו אבל נאלץ לעזוב אותה בגלל שהוא היה עני או משהו. והבחורה התעצבנה עליו כי זה מה שבחורות יודעות לעשות.
״מה אתם חושבים?״. המורה הרימה אלינו את המבטים. מה אני חושב? שהחיים שלי יפים גם בלי החפירות האלה זה מה.
״אני חושבת שהוא היה צריך לתת לה להחליט, זה שהוא עני לא אומר שהם צריכים להיפרד״. שמעתי את דניאל עונה למורה. לא יודע למה אבל הייתי חייב לענות. ״כן אבל לפעמים גברים צריכים לקחת אחריות ולעשות את המעשה הנכון גם אם הוא קשה״. עניתי והסתכלתי על המורה. מתעלם מהמבט של דניאל. ״לירון, איזה יופי! אני שמחה לראות שזה מעניין אותך״. המורה אמרה לי בהתלהבות מלחיצה.
״כן, אבל לפעמים גברים חושבים שהם עושים את הדבר הנכון כשהם בעצם עושים את הפעולה ההפוכה״. היא אמרה והסתכלה ישירות אליי.
״אל תדאגי, אני בטוח שתוך חודש היא תמצא מישהו חדש, אפילו 2״. אמרתי והעברתי את המבט שלי אליה. זה כבר היה ברור שאנחנו לא מדברים על הסיפור.
״אל תדאג״. היא ענתה לי באותו טון. ״אני בטוחה שלו יש כבר מישהי מהצד״.
״מה את מנסה להגיד? שאני בוגד?!״. לא יודע מה השתלט עליי באותו רגע אבל התפרצתי והוצאתי את כל העצבים שהיו בי.
״אני לא צריכה להגיד כלום, רק להסתכל" היא אמרה בקול מוכיח שרק גרם לי להתעצבן יותר. ״תלכי להזדיין״. קמתי ויצאתי מהכיתה.

בנותת אני מצטערת שלקח לי כל כך הרבה זמן להעלות פרק!! זה זמן עמוס בשבילי כל רגע שיש לי אני נכנסת וממשיכה לכתוב אבל זה באמת קשה. אז תודה לכןן על הקריאה :)