כל המשפחה של שניר הייתה מסביב שולחן אחד ארוך, כל זוגות העיניים בחנו אותי עד הנשמה. הם לא םיספסו סנטימטר אחד בגוף שלי ואת עיניי שהיו שקופות ומפוחדות. הייתי בתוך שטח האש, הרי ידעתי מה כולם חשבו עלי, חוץ מאופחר ורואי שעליהם שניר סיםר לי ולא היה להם באמת אכפת עם מי שניר יוצא, כל עוד זה לא סיכן את המשפחה כולה. הם סמכו על המילה של שניר ושניר סמך על המילה שלי.
המוזיקה הדהדה חזק בחצר, היה קריר נורא ופחדתי שהגשם ישבית את כל המסיבה. הרי זאת הייתה התכנסות כדי להכיר אותי ולבחון אותי. שניר ביקש ממני לא להגיע, הוא התעקש, אך ניצחתי במלחמה הזאת מולו, כי רציתי להוכיח שאני לא שטינקרית כמו שחשבו. רציתי להוכיח שאני אישה נאמנה בכל מחיר. זאת הייתה הזדמנות פז להתחבר לכל אחד ולרכוש את אמונתם.
"את מפחדת, אני רואה את זה." שניר לחש לאוזני בלחש ונגס במלפפון חמוץ במלח. הוא לא אהב בחומץ. עיניו נעו בין כל הסועדים והנהנתי לעברו, לא שיקרתי.
"אני לוקח אותך הביתה." הוא קם מהכיסא שעליו ישב והושבתי אותו בחזרה. זה הצליח למשוך את עיניי כמה מהאורחים והרגשתי נבוכה.
"לא, אני אשתחרר. הערב רק התחיל." כולם היו כל כך כבדים, חלקם עם חליפות וחלקם בלבוש מותגים יקרים שמעולם לא יכולתי להרשות לעצמי לקנות עם המשכורת עוני שקיבלתי. הרגל של שניר החלה לרעוד מהזעם שהחל לחלחל בגופו השרירי והחלטתי לקום לעמית שעמד מעל המנגל וניפנף מעל הבשר העסיסי וניענע את גופו לפי קצב המוסיקה המזרחית נוסטלגית שהתנגנה ברקע. חיוכי עלה אוטומטית מהריקוד הלא מובן שלו והתחשק לי לצבוט את לחיו. אך מול כל המשפחה של שניר, לא העזתי.
"מאהבת שלי!" חיוכו התנוסס על שפתיו כשראה אותי.
"עמיתוש, אתה מסתדר כאן?" הוא הנהן בראשו, עצם את עיניו ושר את מילות השיר בחיוך רחב. הייתי מאוהבת בו, הוא היה האור שלי.
"אני מתה עליך, עמית." הוא הרים גבות בהתנשאות ולא הפסיק לחייך. כמה בן אדם יכול היה לחייך, רק עמית יכל.
"תקשיבי, אני מוכן להעביר את כל החורף מתחת למנגל, באמא שלי יותר טוב ממזגן אחותי." הוא אמר וחטפתי ממנו את הנפנפה והחלפתי איתו תךקידים.
"חוצפנית, עכשיו יהיה לי קר בגללך." הוא התחונן והזעיף פניו.
"אני רעב, נשבע לך אכלתי חצי מהבשר בזמן שנפנפתי ועדיין רעב., לא מבין מה זה המאנצ' הקשוח הזה." הוא אמר ונישנש מהבשר, הכתי בידו והוא זייף מבט עצוב שדמה לשל ילד קטן.
"אל תיגע בבשר!אחרי זה לא יישאר לאחרים." הוא גלגל את עיניו וחטף את הנפנפה מידי. נעצתי בו מבט רצחני והוא חייך בסיפוק.
"אף אחד לא חוטף לי את הנפנפה, הבנת אותי גברת?" הוא שאל אותי והמשיך לרקוד כמו שרקד קודם לכן. צחקתי והנדתי ראשי לצדדים. לא יכולתי עם הילד הזה.
"אתה משהו מיוחד, עמיתוש. אם לא הייתי מפחדת מהמשפחה של שניר, הייתי דופקת לך בוסה בלחי." הוא פער את פיו באושר ולאחר שניה פניו התעצבו.
"אוף, שילכו. אני רוצה בוסה בלחי מהמאהבת שלי." הוא התלונן והחל להניח את הבשר על הצלחת חרסינה ונתן לי לקחת אל השולחן מלא עברייני צמרת. לאן הכנסתי את עצמי?שאלתי את עצמי ולקחתי נשימה עמוקה בדרכי אל השולחן.
"בתיאבון." צעקתי בחיוך קטן חלקם הודו לי במילים וחלקם רק בהנהון ראש ומבט מרוחק וקר.
"אולי תבואי לשבת?תני לעמית לעבוד כמו תאילנדית." שניר הציע לי והנדתי ראשי לשלילה.
"אני הולכת לעזור לגלי בפנים." שניר חייך אלי ונשק את כף ידי בהערכה.
"מלכה שלי, תודה." נשקתי על לחיו ונכנסתי אל תוך הבית פנימה. הלכתי למטבח ותפסתי את גלי ואלעד מתמזמזים על השיש של המטבח. חייכתי לעצמי וצחקוק נפלט מפי בחוסר שליטה. שניהם נבהלו וגלי נאנחה בהקלה כשראתה שזו אני.
"י'בת זונה. הלב שלי ירד לתחתונים." היא אמרה וניתרה מהשיש אל הריצפה.
"את חולת נפש, ברבור. אני אעניש אותך פעם הבאה." הוא איים אלי והרמתי גבות כלפי מעלה.
"תיזהרי ממני ברבור!" הוא הרים את הגוף שלי ולחץ על בטני כשהוא צוחק ואני אחריו כמעט ולא הצלחתי לנשום.
"תוריד אותי! י'חולה נפש!" צעקתי עליו וניסיתי להתחמק מידיו האיתנות. זה היה בלתי אפשרי, הוא היה חזק מידיי.
"אז תתחנני ותגידי אלעד אביסרור הוא מלך ויותר חתיך משניר."
"היית מת!שניר יותר חתיך ממך!" הוא המשיך להרים אותי יותר למעלה וכבר התחלתי לפחד.
"נו!בבקשה!גלי תגידי לו!" גלי רק התךרעה מצחוק והפקירה אותי.
"חברה כלבה ובוגדנית!טוב נו, אלעד אביסרור המלך ויותר חתיך משניר!עכשיו תוריד רותי כבר!" התחננתי בפניו והוא הוריד אותי. הוא צחק בקוך רם כמו גלי והרמתי לעברם אצבע שלישית.
"בואי, חיים של אלעד. אל תהיי חמוצה." הוא משך אותי לחיבוק צדדי ונשק על קודקוד ראשי. גלי המשיכה לחתוך ירקות.
"באתי במטרה לעזור לאישתך ועכשיו לא בא לי." אמרתי וסובבתי את גבי אליהם.
"לא צריך, אלעד יעזור לי." היא אמרה ואלעד התנגד.
"לא, אני לא יודע לחתוך ירקות בצורה הזאת."
"נו אלעד!רומי!"
"תיחנקי!"
"כלבה!" היא צעקה לי מהמטבח ובדיוק ראיתי את שניר נכנס אל תוך הבית ומחייך אלי את החיוך המסנוור שלו. הוא משך אותי אל הקומה העליונה ואז אל חדרו ונעל אחריו את הדלת, משך אותי אל הגוף הגדול שלו וריסק את שפתיו על שפתיי שהשתוקקו לזה כל הערב, מהרגע שמשפחתו הגיעה. הוא גמע אותי, נשם אותי וריפרף את ידיו על כל חלק בגופי.
"שניר, זה לא הזמן!" הצלחתי להשחיל משפט בין כל הנשיקות שלו.
"לא יכול!אני מכור!את מבינה אותי?מכור!" הוא אמר בקול צרוד וסקסי וגרם לגוף שלי לעלות בלהבות כתומות. הוא ידע שכל מילה שלו תכניע אותי ולא תצליח לגרום לי להתנגד. הוא היה חתיך בן זונה ששיגע את חיי.
נשכבנו על המיטה, הוא היה מעל הגוף שלי, נתמך עם ידיו על המיטה בכדי לא למחוץ את גופי הקטן. הוא הרים את חולצתי והחל לנשק כל פיסת עור בה. גנחתי בשקט ומוחי כמעט והצפוצץ מהתשוקה שהרגשתי. הרגשתי עיקצוצים נוראיים בין רגליי ורציתי כל כך שיפשיט אותי ושישכב איתי כבר, אבל הוא סירב לשכב איתי בטענה שזה היה מוקדם עדיין לקשר.
"אני מתחרפן איתך, את חירפנת אותי עם הגוף הצר הזה, החלק הזה, הנשי הזה." הוא מלמל לעצמו והמשיך לקעקע נשיקות על כל פיסת עור שנחשפה למולו.
"הריח שלך, כל כך מתוק. אני מת עליך, מת!"
"שניר, אל תגרה אותי ככה. אני באמת קרובה ללהתפשט וחהפשיט אותך. דיי. בבקשה." התחננתי בפניו ברצינות והוא התרומם מהגוף שלי ומשך אותי אליו ונשך את שפתי התחתונה, זה לא תרם בכלל לכבות את התשוקה שלי.
"אני מת עליך, יפה שלי. איך את?את מפחדת מהמשפחה שלי?" הוא שאל אותי והביט בעיניי בדאגה. ליטפתי את זיפין בחיוך קטן ועצוב והנהנתי בראשי.
"פשוט...אני יודעת שאף אחד לא רוצה אןתי, אבל אני רציתי שיכירו אותי ובינתיים אני רק בורחת מהם." נאנחתי והשפלתי את מבטי.
"אמרתי לך לא לבוא, למרות שהם מתחילים לשנות את המבט העקום ולקבל אותך קצת. אל תדאגי, האחד שרק יעז לפתוח ת'פה אני דופק חו כדור בראש." הואניסה לנריע אותי באיום הזה, אך זה זיעזע אותי.
"אתה לא תירה לאף אחד בראש, הבנת אותי?הכל יהיה בסדר. בקרוב ארד ואוכיח להם שאני נאמנה ושלמילה שלי יש משמעות." הוא נענע את ראש לצדדים בחיוך רחב ומהפנט והצמיד נשיקה ארוכה על שפתיי ואחרי זה עוד מספר נשיקות קצרות ויבשות.
"את מלכה, ואני מעריץ אותך." הוא משל אותי לחיבוק ועטף אותי בידיו הגדולות. הרגשתי מאוהבת, הרגשתי שץכל כך מוכנה לומר לו שאני אוהבת אותו והתביישתי, או שחששתי שזה ילחיץ אותו ושהוא יתרחק או יברח ממני. שניר היה נכה ריגשית וכשפגש אותי זה השתנה, אך עדיין הכל היה חדש לו. לא רציתי להרחיק אותו ממני.
"תודה על התמיכה, שניר."
"תודה נסיכה שלי. לא יכולתי לבקש אישה יותר טובה ממך." הוא אמר בכנות ועיניו היו מלאות ברגש. הן נראו ככה רק כשהביטו בי. זה החמיא לי כל כך ומילא את הלב שלי בהמון המון אהבה.
ירדנו למטה, עזרתי לגלי לסיים עם הירקות שחתכה בצורות יפות ומושקעות והנחתי על השולחן. שאלתי את כולם אם היה חסר להם משהו ודאגתי שהכל יתםקד כשורה. הם הודו לי כל הזמן שעבדתי קשה רק בכדי לקנות את אמונם. לא רציתי לעבוד קשה כדי להוכיח מי אני, אבל בשביל הנחת של שניר וגם שלי, הייתי מוכנה לעשות זאת. אחרי שסיימו לאכול את הבשרים, הכנו קפה לכולם, אני גלי ואלעד וחתכתי עוגת מייפל פרווה שהכנתי והתיישבתי סוף כל סוף על הכיסא ושתיתי קםה עם כולם. הם התםלאו שדתיתי קםה שחור ועוד בלי סוכר. זה היה שובניבטי נורא לחשוב שאישה לא יודעת לשתות קפה שחור ועוד בלי סוכר, אבל לא ייחסתי לזה חשיבות. פגשתי את המבטים המופתעים האלה מהרבה גברים. לעמית הכנתי שוקו קר שהוא אהב כל כך ושתה אותו בעונג ואכל שלוש חתיכות עוגה, התענג על כל ביס הילדון הזה.
אחד בשם נריה שאל אותי שאלות על העבר הצבאי שלי והתפתחה שיחה בין כמה מהם ונדמה היה שהם התעניינו בי ולא בחנו אותי יותר. לא כולם, אבל הרוב הגדול. הרגשתי יותר בטוחה לשבת מסביב לשולחן הקשוח הזה ונפתחתי קצת יותר. אחרי שלוש שעות, כולם התפזרו לביתם ונשארו רק רואי, בן דוד של שניר, התאומים ועמית.
"תקשיבי, את וגלי שיחקתן אותה היום." רואי אמר וחייך אלי חיוך רחב וחשף את שיניו הבריאות והלבנות.
"בכיף גדול, באמת." השבתי לו ושיר נשק על קודקוד ראשי.
"אשת חיל יש לי." שניר החמיא לי וחיבק אותי חיבוק צדדי.
"וואלה בהתחלה היא הייתה אישתי ואז חטפת אותה ממני. י'זין בלי חור." עמית אמר והצית פייסל. שאף מספר שאיפות והעביר לרואי. איך ייתכן היה שכל משפחת אביסרור נראו טוב?אפילו האחים של אביו של שניר היו נראים טוב בגילם הגבוה. היו להם גנים טובים, ללא ספק.
"סתום סתום י'דביל. לך לשתות שוקו." שניר השיב לעמית ועמית הוציא לו לשון.
"אתה מת לי על הטבעת, אל תשחק אותה עכשיו."
"יש בינהם אהבה קשוחה." אחד מהתאומים אמר ועמית גלגל את עיניו.
"הוא סתם מקנא שרום רום אוהבת אותי ומחבקת אותי כל הזמן." עמית המשיך להתגרות בשניר ושניר זרק עליו שקית של מזלגות מפלסטיק.
"תיזהר ממני." עמית התפקע מצחוק ושלח אליו נשיקות באוויר. שניר נכנע לו וחייך ליוך קטן. שניר לא יכול היה על עמית, תמיד הוא הצליח להישבר ולצחוק אחריו.
"אין אני מת עליך, באמא שלי." עמית אמר ושניר הניד ראשו לצדדים.
"חומר טוב החרא הזה." רואי אמר והעביר לעמית את הפייסל בחזרה.
"חומר לבנוני, בטח שטוב." עמית הסביר ושאף מהפייסל. רציתי גם לנסות, אך ידעתי ששניר ישתגע אם אגיד דאני רוצה.
"שניר, בא לי לנסות." לחשתי לו, הוא פער את עיניו וחשב על זה.
"אבל אל תגזימי." נעצתי בו מבט המום ומחוייך. תפסתי בפניו ונישקתי אותו בכל חלק בפניו.
"תעביר לי את הפייסל!" פקדתי על עמית בהתלהבות ועמית לא האמין וחייך חיוך רחב ומסטולי.
"אני לא מאמין. שניר הסכים לך לעשן." הוא אמר, קם מהכיסא והתיישב על ידי. העביר לי את הג'וינט ושאפתי ממנו כמה שאיפות. כשהרגשתי את הסחרחורת פוקדת את גופי, החזרתי לו את הג'ויינט וכולם הביטו בי וחיכו לראות מה ההשפעה של זה עלי. היה שקט מספר שניות ואז התפרצתי בצחוק רם. כולם התחילו לצחוק אחריי ואלעד וגלי יצאו אל החצר בדיוק.
"מה מצחיק את כולכם ככה?" אלעד שאל בהתעניינות וזה הצחיק אותי עוד יותר וזה הצליח לגרום לכולם לצחוק אחריי. אפילו גלי ואלעד צחקו ולא הבינו על מה.
"היא עישנה מהג'ויינט של עמית וזאת התגובה." רואי הסביר לאלעד והוא פער את עיניו מופתע, כמו גלי.
"גם אני רוצה!"
"שקט את." אלעד אמר לה והתחלתי לצחוק שוב, כמו מטורפת. הרגשתי שהייתי חייבת להשתין, קמתי בדרמה מהכיסא כשאני צוחקת כמו מי שאיבדה את השפיות שלה ורצתי לשירותים. גם בשירותים צחקתי, לא הצלחתי לעצור את ההתקף צחוק שהיה לי. שמעתי אותם צוחקים עוד בחוץ וזה היה כל כך משחרר. לצחוק כל כך הרבה. חוץ מהצחוק, הרגשתי גם חמה מאוד, רציתי סקס יותר מהרגיל. הסמים האלה זו תופעה נחמדה והתכוונתי לנסות מזה עוד.
כשיצאתי מהשירותים, שניר חיכה לי מחוץ לשירותים, נישק את שפתיי קצרות, נתן לי את הנייד שלו ונכנס אחריי לשירותים.
"אחרי זה אנחנו עולים לחדר. אין לך מושג כמה שזה גרם לי להרגיש לוהטת."
"אנחנו נעלה." הוא צעק לי ונשכתי את שפתיי וחיכיתי שיצא כבר.
ניידו לפתע רטט על ידי והבטתי על ההודעה שהופיעה על המסך.
שילת: מתי נשב שוב כמו אתמול?