Baby Scars. [Lashton] translated to Hebrew *בהקפאה*

פרק 43

*אזהרת תוכן - מי שלא מרגיש/ה בנוח יכול/ה לדלג לשלוש הנקודות האחרונות של הפרק*

הפרק מוקדש לאהובתי, Malswife ליום הולדתה. מזל טוב, ברנדי! את כבר כל כך גדולה... *מנגבת דמעה* הפרק יצא הכי קרוב למושלם שאפשר לסיטואציה, באופן אירוני. גם השיר שמצורף מוקדש לך, אני אוהבת אותך 3>

"אתן לך את כל מה שיש לי, אחבר את שפתיי אל מול שלך, הנשימות שלנו מתערבבות והנשמות שלנו נפגשות בלי מאמץ עם כל ליטוף של אצבעותיך. אני נותן את עצמי לך באופן מוחלט, כיוון שאתה כל שיש לי וכל שאני צריך." - K.M

•••

כשחזרתי הביתה כמה ימים לאחר מכן, דברים החלו להשתפר עבורי. למרות שמעולם לא נשארתי לבד, אבי היה מוכן לעשות כל שנדרש כדי לשמח אותי.

המשמעות של זה היתה שלא היה לו אכפת מכך שלוק ואני היינו ביחד. לא ראיתי את לוק מאז שיצאתי מבית החולים לפני כמה ימים. אני חושב שהוא מפחד לבוא לביתי בגלל אבא שלי. ממש רציתי לראות אותו, נמאס לי לצפות בטלוויזיה כל היום וללכת לפסיכולוגית. האישה היתה נחמדה והכל, אבל לא באמת הייתי צריך מטפל. מעולם לא התכוונתי להרוג את עצמי. לא רציתי לעשות זאת.

במשך סוף השבוע עברתי על כל הציורים הישנים של אמי. אני מניח שזו היתה הסיבה לכך שרציתי כל כך להיות אמן, כי רציתי להיות כמוה.

אבל לעולם לא אוכל להיות טוב כמוה, היא היתה מדהימה. ברגע זה ניסיתי להעתיק את אחד מהציורים הממוסגרים שלה, אבל זה היה קשה מדי. הלוואי שהיא היתה כאן כדי ללמד אותי.

מלוקי: מ'תה עושה?

חייכתי והתגלגלתי על המיטה שלי, מרגיש את הטלפון רוטט מתחתיי.

ללוקי: סתם מצייר :) מה אתה עושה?

מלוקי: אממ, אני סתם הסתובבתי עם קאלום ומייקי.

ללוקי: הו. איפה אתה עכשיו?

לוק לא השיב אחרי זה. נאנחתי בשיעמום ונעמדתי, יורד במדרגות. "אני הולך לחנות, יש משהו שאתה צריך?" אבא שלי שאל כשצנחתי לידו על הספה.

הנדתי בראשי לשלילה והתמתחתי, מדליק את הטלוויזיה. "כדאי לך להתלבש בקרוב למקרה שתרצה ללכת לאנשהו," אבי הציע. השעה היתה חמש אחר הצהריים ועדיין לא הייתי לבוש, אבל זה לא שהיה לי מקום כלשהו ללכת אליו. הטלפון שלי היה פחות או יותר מת אחרי שמחקתי את כל אפליקציות המדיה החברתית שהיו לי עליו. לא רציתי לדעת איך אנשים הגיבו ליציאה שלי ושל לוק מהארון בתור זוג.