Baby Scars. [Lashton] translated to Hebrew *בהקפאה*

פרק 21

"הזמן מאט בתוך חור שחור, ואני חושב שזה יהיה המקום הטוב ביותר להתאהב בו במישהו." - S.K

•••

צנחתי על מיטתי לאחר שבוע ארוך של לימודים, ועצמתי את עיניי בעייפות. אבל אז דלת חדרי נפתחה לרווחה. "אשטון?" התיישבתי במהירות, רואה שזה היה אבי. "הנה." הוא חייך בעצב. הוא התיישב על ראש המיטה שלי ונתן לי מעטפה.

לקחתי אותה ופתחתי, בלבול מתפשט על פניי. אלו היו הציונים שלי, היה לי 4.0 (ה/מ - ממוצע של 90-100) ונוכחות מושלמת. הייתי בטור הכבוד כבר שנתיים ברציפות, לכן הייתה לי תעודה קטנה בפנים.

עדיין הייתי די מבולבל, אז משכתי בכתפיי והעברתי לו את המעטפה בחזרה. כבר ידעתי שיש לי ציונים טובים, אבל לא ידעתי למה הוא מראה לי את זה. "אף פעם לא הערכתי אותך על הסוג הזה של הדברים, בגלל שפשוט הנחתי שיש לך ציונים גרועים אבל האמת היא שהייתי ממש גאה כשראיתי אותם.״ הוא אמר, מעביר לי קופסא קטנה. קימטתי את מצחי. האם זו סוג של בדיחה חולנית? הרמתי את מבטי אליו בבלבול. "קדימה, תפתח את זה." הוא חייך.

פתחתי את הקופסא בחשד, והיה בה אייפון. הפלתי את הקופסא על המיטה בחיוך. הייתי כל כך המום שצעקתי, אך לא יצא קול מפי. אבי טפח על גבי והלך לכיוון הדלת. "כל עוד אתה מצליח בבית הספר, אתה יכול לשמור את זה." הוא אמר בחומרה.

הנהנתי במרץ בזמן שהוא הלך, אלוהים יודע לאן. הרמתי את הטלפון שלי וחיכיתי שהוא יידלק. כשהוא נדלק, התחברתי לווי פיי וקראתי את כל ספרי האינטרנט שיכלתי להספיק, לפני שנרדמתי איתו על החזה החשוף שלי.

•••

משהו דיגדג את צווארי, לכן התהפכתי וזזתי בשנתי. הרגשתי משהו רך ועטפתי את ידי סביבו... אבל אז הבנתי שזה היה שיער. הזזתי את ידי למטה כדי לגלות אף... ושפתיים... קפצתי מחוץ למיטה שלי ורצתי כדי להשיג כלי נשק, מוצא רק עיפרון מחודד. הדלקתי במהירות את האור. ליבי התחיל לפעום בחזי אפילו יותר מהר כשראיתי שזה היה לוק שהתכרבל בין הסדינים שלי. הוא גנח, מנסה להרגיל את עיניו אל האור. נעלתי את הדלת, רק למקרה שאבא שלי יחזור והלכתי אל לוק, מנער את ידו. "מה?" הוא ילל.

הצבעתי אליו ואז אל החלון הפתוח, מגלגל את עיניי. הוא נאנח והתיישב. "באתי לכאן כדי להפתיע אותך... וזרקתי אבנים על החלון שלך אבל לא ענית, אז טיפסתי ואתה היית ישן. ונראתך כל כך חמוד שלא רציתי להעיר אותך, ואז נרדמתי בטעות..." הוא הסמיק והשפיל את מבטו.

תפסתי את מחברת השרטוטים שלי ורשמתי. הו... אוקיי. אבל אבא שלי כאן, ואני לא רוצה להסתבך בצרות.

הוא גיחך ומשך אותי לחיקו. "אנחנו לא נסתבך בצרות, הוא לא יישמע אותנו אני מבטיח." הוא מילמל, קובר את ראשו בצווארי.