Baby Scars. [Lashton] translated to Hebrew *בהקפאה*

פרק 30

"לכל הדברים הטובים יש סוף, דבר לא מחזיק לנצח. אז אל תיקשר למשהו או מישהו שאתה לא יכול לשלוט בו." - K.M

•••

בדרך כלל אני לא בוכה את עצמי לשינה. לא משנה עד כמה גרוע דברים הופכים להיות.

אבל זה קרה בלילה שעבר.

לוק לא חזר, בדיוק כמו שהוא אמר. הוא אמר שהוא לא יחזור ואני לא האמנתי לו.

הוא הבטיח שהוא לעולם לא יעזוב אותי.

ירדתי מהספה באיטיות ועטפתי את השמיכה סביב כתפיי, הולך אל המטבח. מזגתי לעצמי קצת מים וניגבתי את כתמי הדמעות היבשות מלחיי.

הדלקתי מוזיקה כדי להסיח את דעתי מלוק. תלשתי חתיכת נייר והתחלתי לשרבט. זה הזכיר לי שמחברת השרטוטים שלי עדיין הייתה בכיור.

הלכתי אליו בהיסוס, מפחד ממה שאני עלול לראות. הוצאתי את זה מהמים המלוכלכים והרגשתי דמעות נוצרות בעיניי שוב.

לא, אני לא אבכה.

אני לא פאקינג אבכה על ציורים מטופשים.

היא הייתה ספוגה במים, וכל הציורים הגמורים שלי היו מרוחים והרוסים.

תוך כדי בכי על העבודות ההרוסות שלי, הטלפון החל לצלצל כמו משוגע. בהתחלה התעלמתי ממנו, בגלל שזה ברור שאני לא יכול לענות. אך אז כבר נמאס לי מהצלצולים הבלתי פוסקים.

עניתי לטלפון לבסוף, לא טורח לומר משהו. זו בטח הייתה סתם איזו שיחת אגרה. (ה/מ - כן... לא הבנתי את זה.) "שלום, זו סתיו (Autumn -_-) מהמרכז הרפואי של אוקספורד, אנחנו מתקשרים בקשר ללוק המינגס."

הלב שלי צנח. "שלום? יש שם מישהו?"

ניקיתי את גרוני. "כ-כן, 'ני כאן," מילמלתי.

"אתה האפרוטופוס החוקי של לוק?" היא שאלה.

ידיי החלו לרעוד ובקושי יכלתי להחזיק את הטלפון. "ל-לא, אני החבר ש-שלו," אמרתי בשקט.

"הו..." היא נאנחה. "אני מצטערת להודיע לך, אבל לוק עבר תאונה, א-אתה יכול לבוא לבית החולים בהקדם האפשרי?"

תאונה? איזו סוג של תאונה? אלוהים! אני כל כך פאקינג מטומטם! פשוט נתתי לו לעזוב, שיכור מהתחת, מבלי אפילו לחשוב על ההשלכות. "אדוני?" האישה אמרה בדאגה.

פי לא הצליח ליצור את המילים, מחשבתי הייתה ריקה ולא באמת היה אכפת לי יותר מכלום. הפעם הזאת היא באמת באשמתי.

ניתקתי את הטלפון ומיהרתי לשירותים, מושך עליי סווטשירט שחור ומכנס ג'ינס שחור. תפסתי את הטלפון שלי והזדרזתי לצאת מהדלת.

חיפשתי את הכתובת של בית החולים והוא היה במרחק שלי חצי שעה הליכה.

על אף שלא הלכתי, אני רצתי. ולא שמתי לב שלא היה לי מעיל עד שהיה מאוחר מדי, וכבר הייתי בחצי הדרך לשם, רץ בזהירות ברחובות מלאי הקרח.