Baby Scars. [Lashton] translated to Hebrew *בהקפאה*

פרק 41

הפרק מוקדש לנימי (@anonimit21 אבל אתם יכולים לקרוא לה נימי) כי היא כזו מותק ומגיע לה (והיא כותבת מדהים, אז אתם יותר ממוזמנים ללכת לבדוק!). גם השיר מוקדש לך (;

*אזהרת תוכן - הפרק כולל תכנים מיניים. אם אתם לא רוצים לקרוא אותם, תפסיקו איפה שאתם מרגישים לא בנוח ודלגו לשלוש הנקודות*

"כולנו נולדים בשביל לסבול, כולם. כל אחד ואחד מאיתנו. לא משנה אם עשיר או עני, כולנו דואבים וכולנו מרגישים שסיימנו בנקודה מסוימת." - K.M

•••

"אז, אתה יוצא למסע הופעות?" אבי שאל בהתרגשות. הנהנתי בשמחה. היינו במכונית בדרכנו לספריה. סיפרתי לו על הלהקה כל היום. ההופעה הראשונה שלנו בטלוויזיה תשודר בעוד כמה ימים.

אפילו הראתי לו כמה קאברים שלנו ביוטיוב מאחר שהאלבום הראשון שלנו עמד לצאת רק כמה חודשים מאוחר יותר. "וואו, לאן אתם נוסעים?" הוא שאל.

הוצאתי את מחברת השרטוטים שלי. אממ, רק כמה מקומות באנגליה ואולי אמריקה. ההנהלה שלנו עדיין לא החליטה כמה זמן זה ימשך. אנחנו עוזבים בעשרה במאי. כתבתי, מסובב את המחברת לכיוונו.

הוא הנהן. "זה מדהים. אתה עדיין רוצה ללכת לבית ספר?" הוא שאל.

בית ספר? כתבתי. הוא החנה את המכונית בחנייה של הספריה ואני יצאתי החוצה, מראה לו את מה שכתבתי.

הוא חייך. "אשטון, הם היו כל כך מורשמים מהכישורים האקדמיים שלך שהם שמו את המילגה שלך בהשהייה. אתה עדיין יכול ללכת לייל."

"מ-מה?" חייכתי, התרגשות מציפה אותי. אני עדיין יכול ללכת לקולג' חלומותיי? חשבתי שהכל נגמר. למרות שלהיות בלהקה זה דבר מדהים בעצמו, אני עדיין רוצה את ההשכלה שלי, במיוחד אם אני זוכה ללכת לאמריקה!

"הסמסטר מתחיל בספטמבר, אנחנו יכולים לבדוק את זה אם אתה רוצה." הוא הציע. הנהנתי בלהט ונכנסתי לספריה. "'ני הולך לחפש את הקורסים האפשריים במחשב, אתה יכול להסתובב אם אתה רוצה." הוא אמר, מחווה על המחשבים.