Baby Scars. [Lashton] translated to Hebrew *בהקפאה*

פרק 39

הפרק מוקדש ל: @111Talshajar - ממה שדיברנו עד עכשיו בתגובות לא קשה להבין שאת מקסימה, את תמיד מחמיאה ותומכת, מצביעה, מגיבה וקוראת את רוב הספרים שלי (3/4, נכון?). אם אני לא טועה את גם מלווה אותם, ואותי, די הרבה זמן, אז רק רציתי להגיד תודה 3>

"אהבה היא רגש שאי אפשר לתאר במילים, אלא אפשר רק להרגיש ולחשוק בו בליבנו." -K.M

•••

כשהתעוררתי הייתי עטוף בשמיכות ולוק ישן שינה עמוקה לידי, ידיו ממוקמות בצורה איתנה סביב מותני.

השעון המעורר צילצל והוא גנח וחיפש אחר הטלפון שלו באיזור השולחן, נרתע מהאור הבוהק.

התעוררנו ממש מוקדם בזמן האחרון ונמאס לי מזה, רק רציתי להישאר בבית פעם אחת, למרות שזה לא היה הבית בשבילי. עצמתי את עיניי והתכרבלתי בחזרה עם השמיכות בתקווה לעוד חמש דקות של שינה, ולאט לאט התחלתי להירדם בחזרה.

זה עד שהרגשתי את לוק מטפס על הצד השני של המיטה כך שהוא היה עם הפנים אליי. אבל התעלמתי מזה, בטח פשוט לא היה לו נוח.

"אש הגיע הזמן לקום." הוא לחש אך אני התעלמתי ממנו והמשכתי לישון. אז, הרגשתי את שפתיו נלחצות כנגד שתי לחיי ואז על מצחי. צחקקתי כשהוא נישק את האף שלי ואז עפעפיי רפרפו ועיניי נפקחו. לוק חייך מטה אליי.

"מה?" שאלתי בשקט. דיברתי לפעמים, אבל אף פעם לא יותר מדי. זה גרם לי להרגיש ממש לא בנוח, ועשיתי את זה רק כשלוק ואני היינו לבד. אני לא אוהב את איך שהקול שלי נשמע.

לוק חייך. "כל כך יפה." הוא הסמיק, מבריש קווצה משיערי אל מאחורי אוזני. חייכתי ונשענתי קדימה, מנשק את שפתיו.

לוק עשה ניסיון להיות רומנטי וניסה למשוך אותי מעליו. אבל הוא טעה בהערכת גודל המיטה ושנינו נפלנו מעבר לקצה ועל הרצפה.

פרצנו בצחוק ואני שפשפתי את אחורי ראשי אחרי שדפקתי אותו כנגד הקיר. "היי זוג יונים, יש לנו פגישה עם מר האריזין בעוד עשרים דקות, תתארגנו." מייקל אמר, מציץ דרך הדלת. גיכחתי על הכינוי שבו השתמש, מייקל ממש לא אהב את מר האריסון.