Baby Scars. [Lashton] translated to Hebrew *בהקפאה*

פרק 26

"רק תאמין בעצמך שאת ימייך האחרונים תחיה נכון, אל תבזבז אותם בהתאבלות על דבר שלא יוכל להיות מתוקן." - K.M 

•••

נקודת המבט של לוק. 

•••

"פאק בייבי-" נהמתי בין הנשיקות. אהבתי לראות את אשטון במצב הזה, כל כך תמים וסמוק. זה היה כל כך לוהט אבל אז האזעקה החלה להרעיש בכיסי, מזכירה לי שאני צריך ללכת לעבודה.

הוא התרחק עם פנים זעופות, ואני נאנחתי. "אני מצטער, אולי נוכל להמשיך עם זה כשאני אחזור." גיחכתי. ירדתי מהמיטה ונעמדתי, שם את חולצתי הלבנה בחזרה.

אשטון נעמד והתמתח. עכשיו כשאני רואה אותו בלי חולצה, אני מתכוון, בדרך כלל הוא לא מוריד את החולצה, אבל דאמט. הוא ממש רזה, הוא תמיד היה כזה קטן? משכתי בכתפיי ועזבתי את זה, לוקח את התיק שלי מהרצפה.

אשטון עקב אחריי אל הדלת. מתי אתה חושב שתחזור? הוא כתב, מסובב אליי.

גנחתי, נזכר ששכחתי לשלם. "אל תדאג, אני אדאג שזה יתוקן בהפסקה שלי או משהו, ביי אש!" חייכתי, נותן לו נשיקה חטופה על הלחי. חיוכו נפל והוא נופף לי לשלום. נאנחתי וסגרתי את הדלת, הלוואי שלא הייתי צריך ללכת.

הלכתי לטנדר הישן שלי והכנסתי את המפתח באנקה. אני ממש שונא לעבוד.

•••

"אוקיי, ותביא לי עוד קפה בזמן שאתה על זה ליאם. תעשה את זה מהר, יש לך 10 דקות." הבוסית שלי, לנה, אמרה. גילגלתי את עיניי לאישה הברונטית והינהנתי.

"זה לוק," תיקנתי, יוצא מהמשרד שלה והולך אל המעלית. העבודה הזאת דפוקה, אבל משלמת כסף טוב. זה לא פייר שאני צריך לעבוד שעתיים יותר כמעט כל ערב, בגלל שהחברה המטומטמת הזאת לא יכולה לשמור על הדפים שלה ביחד. ירדתי למטה אל חדר הצוות, וחיפשתי מסביב אחר מכונת הקפה. אם לא העבודה הזאת, אפילו לא הייתי שותה קפה. אבל עכשיו זה הדבר היחיד שמחזיק אותי ער בשעות המאוחרות האלו.

אחרי שהכנתי את הקפה שלה עם שתי הקצפות וסוכר כרגיל, הלכתי בחזרה למעלית בחופזה. בעוד שמיהרתי להגיע אל המעלית, התנגשתי במישהו וכל הקפה הרותח נשפך עליי. "פאק-"

"אה, טעות שלי." הבחור אמר בסימפטיות. הוא משך בכתפיו והתרחק. הוא אפילו לא טרח לומר סליחה! גנחתי וניקיתי את הקפה עם כמה מפיות. מעולה, עכשיו החולצה שלי הרוסה. זרקתי את כוס הקפה הקודמת והכנתי חדשה, רואה שנשארו לי רק עוד כמה דקות. ברגע שמכונת הקפה סיימה, מזגתי את הקצפת והסוכר פנימה והלכתי ברוגע למעלית, מוודא שלא אתנגש במישהו שוב.

לחצתי על הכפתור לקומה העליונה והתפללתי שאף אחד לא יכנס, אם לא יהיו עצירות אני אצליח להגיע בזמן. הסתכלתי בעוד שהמעלית עצרה בקומה התשע עשרה, כשהייתי צריך להגיע לקומה העשרים. קיללתי ונשענתי כנגד הקיר.