Baby Scars. [Lashton] translated to Hebrew *בהקפאה*

פרק 15

הערת המתרגמת: הפעם אני תרגמתי את הפרק ביצ׳ס! (זה מופנה בעיקר לשר בר) ואני רק אומרת שהמתרגמת הקודמת הרבה יותר טובה אז נדפקתן, סורי. ולפרק!

התכנים עלולים להיות קשים לקריאה לחלק מהאנשים.

"לא באמת אכפת לך מהשבילים של מחר, אתה תעדיף לשכב ער במיטה מלא בצער." - k.c

•••

"ל- ל..." גנחתי בתסכול. "לו- לוק, לוק, לוק." חזרתי, הקול שלי היה צורם ועמוק בהרבה מאז הפעם האחרונה שדיברתי.

לוק חייך, מחבק אותי בחוזקה. "הקול שלך מושלם." הוא מילמל לתוך הסוודר שלי. הוא התרחק, מחייך. "אני כל כך גאה ב-בך אש." הוא הודה בביישנות.

חייכתי והמשכתי לצפות בסרט.

לאחר שצפינו בסרט, הוא הפציר בי לומר את זה שוב ושוב. עשיתי זאת רק כי הוא חייך חיוך אמיתי, והוא אף פעם לא באמת עשה את זה.

•••

זה היה ערב השנה החדשה, ואבא שלי לא היה בבית, הוא לא היה כאן מאז חג המולד. זה לא כאילו שהוא היה קונה לי משהו בכל מקרה.

זה היה די מדכא, לראות את כולם משחקים בחוץ בשלג, בזמן שאני ישבתי לבד בלי לעשות כלום.

חשבתי על החלום הגדול ביותר שלי, כמו שלוק שאל אותי. אני יודע שיום אחד זה יקרה, אבל אני לא יכול להודות בזה בפני עצמי. "ה- היי." נאבקתי להוציא את המילה החוצה. השתעלתי בחוזקה אחרי זה. ניסיתי לגרום לעצמי להפסיק לגמגם, אבל זה לא עבד. הקול שלי לא התאים לרגשותיי, ונשמעתי מאוד עצוב כל פעם שדיברתי. אולי זה בגלל שבאמת הייתי עצוב.

שמתי את האוזניות שלי והתחלתי לשמוע את קולדפליי דרך מכשיר המיני אם פי 3, מנקה את חדרי תוך כדי.

אחרי שעברתי על הבגדים בארון שלי ועל כמה סלים, מצאתי קופסא. פתחתי אותה בסקרנות וראיתי חבילת תמונות ישנות שלי ושל אמי. הסתכלתי על כל התמונות וראיתי כמה שמח נראיתי. התגעגעתי ללהיות שמח. למה אני לא יכול להיות שמח כמו שהייתי פעם?

לקחתי תמונה משפחתית וזרקתי אותה על הקיר, רואה אותה מתרסקת למיליון חתיכות קטנות בזמן ששכבתי על הרצפה. זחלתי לפינת חדרי ובכיתי את עיניי החוצה.