"אתה אמיץ, בן. אני מבין למה אופיר מתעקש שתהיה מעורב יותר. אתה לא פחדן כמו חלק מהגברים במשפחה. עכשיו אני מבין. אבל אני מציע לך שתתרחק מרומי. אף אחד לא נוגע בה. הבנת?לא אתה ולא אף גבר בעולם הזה. היא הייתה שייכת לי וכאן זה נגמר."
"סליחה?מי אתה חושב שאתה?אתה נפרדת ממני. אתה לא תקבע מי יצא איתי ומי לא. חוצפן!אני שונאת אותך!עלק האישה שאני אוהב. שקרן מסריח!זה מה שאתה!" התחלתי לצעוק ולהכות אותו כמו משוגעת. שניר לא התנגד, הוא נתן לי להוציא עליו את כל המירמור שהיה בי. בן רק הביט בי מהצד ולא ידע כיצד להגיב.
"רומי..." שמעתי את קולו של בן קורא לי, אך התעלמתי וברחתי משם, רצתי כמו משוגעת אל הכביש הראשי בכדי לתפוס מונית, אך יד איתנה תפסה את הגוף שלי והרימו אותי.
"שניר!תעזוב אותי!כני שונאת אותך!" ניסיתי להשתחרר מידיו החזקות, אך לא הצלחתי, הוא היה חזק ממני ולא באמת היה לי סיכוי.
"תפסיקי לבכות ולהיות ילדה קטנה. דיי, את עדיין גוזל. תתבגרי כבר." הוא אמר באדישות וסחב אותי אל עבר החניה. הןא הכניס אותי אל הרכב שלו ונעל אותנו בפנים.
"מה אתה רוצה ממני?!" צעקתי עליו צעקה של משוגעת וחטפתי מידו את הסיגריה שלו כי הזדקקתי לסיגריה בכדי להירגע. לא עניין אותי שזה היה שלו.
"שניר ישב ונעץ בי מבט רציני ועצבני. הוא היה מלא זעם שהיה מופנה כלפיי, אך הוא היה צריך להפנות אותו לעצמו.
"אתה לא תחליט מי יצא איתי. אתה לא תחליט על החיים שלי כלום יותר. אתה כלום בשבילי, שניר. אתה הטעות הכי גדולה שהייתה לי בחיים. בגללך החיים שלי נהרסו!הכל בגללך!" צעקתי את הכל והתפרצתי בבכי. הייתה כל כך נסערת שזרקתי מילים שהיו שוות לעשרות סכינים.
"אני הטעות הכי גדולה שהייתה לך?" הוא אמר לאחר שתיקה ארוכה בקול צרוד, נעץ בי מבט שונה לחלוטין מהקודם. זה נדמה כאילו הצלחתי לפגוע בו. אך לא האמנתי יותר למבטים שלו, הוא היה שחקן טוב. יותר מדיי טוב.
"כן, ואל תשחק אותב נפגע עכשיו. אתה לא אוהב אותי, אתה משקר לבן רק כדי להרחיק אותו ממני. אתה שחקן גדול שניר. לא מסוגלת יותר להאמין לך."
"שחקן?" קולו היה שקט, אך הבחנתי בכך שהתחמם מבפנים.
"אני אוהב אותך!אוהב!אם כמה שקשה לך להאמין אבל גם אני בן אדם!גם לי יש לב פועם!אפילו שרוב הזמן הוא כבוי. אבל בגללך הוא פועל 24/7 ואת עם הפוזות שלך קובעת דברים כמו ילדה קטנה. אני אוהב אותך, רומי. לצערי הרב, אני אוהב אותך. אבל אני מבטיח לך שאם לעקור לעצמי את הלב היה אפשרי, הייתי עושה את זה. אני מבטיח לך." שפתיי רעדו מהמילים הקשות שננעצו לי בלב כמו אלפי סכינים. הוא הסיט את מבטו ממני, בזמן שהכל התטשטש לי בגלל הדמעות, הבכי לא איחר להגיע וכיסיתי את פניי עם שתי ידיי.
"אני לא בגדתי בך-"
"שקר!סעמק זה שקר!" הוא צרח עלי והכה בהגה מספר פעמים כמו חיה טורפת. פחדתי ממנו באותו הרגע, אך לא עשיתי דבר כדי לברוח.
"אני נשבעת לך באבא שלי שלא בגדתי בך!אני לא!" התיישבתי על רגליו. זה השאיר אותו קפוא, הגוף שלי על שלו והוא נלחם עם שתי ידיו שלא יגעו בי. הוא הסניף את הריח שלי בניכר ולאחר מגן פלט שאגה זועמת. זה חירפן אותו המגע שלי.
"תרדי ממני, אני לא מסוגל ככה." הוא אמר בשקט והשפיל את המבט שלו. אהי חושבת שזאת הייתה הפעם הראשונה שהבנתי שהוא חלש מולי. מול העיניים שלי.
"שניר...תסתכל עלי." התחננתי בקול רועד והוא ניסה להתחמק מידיי מבלי להסתכל עלי.
"אני לא בגדתי בך. אני נשבעת לך. לעזאזל שניר, אני לא. אם תסתכל בעיניי אתה תראה את האמת!אני נשבעת לך!" הוא הידק את לסתותיו ונלחם עד הטיפה האחרונה.
"בחיים שלי לא התנהגתי ככה בגלל בחורה. את שינית אותי. לרעה. הפכת אותי לרכרוכי." רציתי להניח את ידיי על פניו, אך ברגע שבאתי לשים אותן, הוא תפס בהן בחוזקה והרים מבט מנותק וקר כקרח לעברי.
"אל תגעי לי בפנים."
♠️רומי♠️
Start from the beginning
