השטן שלא ברא אלוהים

♣️שניר + רומי♠️

"בחיים שלך אל תיגע בי!בחיים שלך!"

"בואנה!שניר, תירגע ומהר!" אלעד הזהיר אותי, קם מהכיסא וזה הצליח לעצבן אותי עוד יותר.

"אתה אל תתערב!" הטחתי בו בקול זועם והוא הניח את ידו על כתפי והעפתי אותה ממני.

"אני אחיך הגדול. תתחיל להירגע. תשב עכשיו על הכיסא או שתצא החוצה." אלעד ניסה להרגיע את המצב ולהנחית אותי שניה למציאות שהרמתי את ידיי על אבא שלי. על הדם שלי וידעתי שאבי לא ציפה לזה. הוא ציפה שאתקפל, אך לא יכולתי לסתום לו. לא יכולתי יותר. זין שלי המשפחה הזאת, זין שלי כולם. אם הם לא יודעים להתנהל כמו שצריך,  שלא יבנו עלי יותר. החלטתי עם עצמי.

"אני הלכתי, אל תעז להתקשר אלי כדי להציל לך ת'תחת הכפוי טובה שלך. אתה מטיף פה על כבוד המשפחה, איפה הכבוד שלך היה כשהכנסת את הבן שלך, את הדם שלך לכלא?אה?טפי!" הוא נאנח ברוגז עם פה סגור, נשף אוויר מתוך אפו בזעם ושמחתי על כך שזה אכל אותו, הלוואי וזה היה אוכל אותו לשנים ארוכות. רציתי שיסבול בדיוק כמו שסבלתי.

"זדיינו כל המשפחה הזאת." פלטתי תחת אפי, בעטתי בכיסא שעליו ישבתי ויצאתי מהמשרד המזדיין של אבי.

"סעמק ערס!" נזעמתי כל כך, הגוף שלי גרד מרוב זעם. עצרתי באמצע המסדרון ודפקתי את הראש בקיר מספר פעמים, רק כדי לא לחזור למשרד ולגמור אותו. לא יכולתי להירגע. שנאתי את אבא שלי, רציתי להכאיב לו, רציתי להכאיב לו ולגעת בנקודה הכי רגישה שלו, אבל זאת הייתה אמא, בחיים לא אפגע בשמה,מי שרק היה מעז להתחיל לדבר עליה, הייתי יורה לו כדור בראש. חשבתי לעצמי שעדיף שאף אחד לא ייתקל בדרכי. כי זה יכול היה להיות הסוף שלו.

רומי:

הפעלתי שיר של להקה עתיקה משנות השמונים והתחלתי לנקות את הבית שהעלה אבק נוראי, עד לכדי שאפשר היה לחטוף קוצר נשימה. מתן בקושי בילה בבית, גם אני וגם העבודה שחקה אותי. עבדתי בשתי עבודות וזה היה קשה. שטפתי את הכוס שהייתה בתוך הכיור ולאחר מכן עשיתי אבק וטיטאתי את הבית. ניקיתי את כל החדרים, את השירותים והמקלחת ולבסוף שטפתי את הריצפה. הייתי חייבת את היום חופש הזה, בשביל הנפש שלי והגוף שלי שכמעט והתמוטט עקב החוסר הפסקה מעבודה תמידית. אהבתי לנקות את הבית ועוד יותר לבשל. אחרי המקלחת הכנתי ארוחת ערב למתן וגם לחברתו שאותה הסתיר ממני. לא הבנתי מדוע, מה הייתה הסיבה ושנאתי את מתן המסתורי. אך נתתי לו את זמן שלו, אחרי הכל, הוא לא ידע שיצאתי עם שניר ואם היה מגלה...ידעתי שתהיה בעיה גדולה הרבה יותר ממה שחשבתי.

הנייד שלי צלצל את צליל ההודעה והרמתי לבדוק מי זה היה לאחר שעירבבתי את הפסטה בתוך הסיר עם המים הרותחים.

שניר: אני בדרך.

חיוך ענקי התרחב על פניי והלב שלי פעם באופן מטורף. התרגשתי לקראת בואו ושמחתי שהייתי כבר אחרי המקלחת. האוכל גם היה כמעט ומוכן ולבטח הוא היה רעב, הכל היה מוכן והייתי רגועה.