השטן שלא ברא אלוהים

♠️רומי♠️

"את לא רוצה לקחת ג'קט?כבר ניהיה קריר כשמחשיך." הוא הציע לי את הג'קט שלו, הוא התניע את הרכב והחל בנסיעתו לכיוון העבודה שלי.

"לא, יש לי שם ג'קט זרוק במחסן. תודה בכל זאת."  הודתי לו והצתתי סיגריה. הנסיעה לעבודה שלי לקחה לפחות עשר דק', אז עד אז ידעתי שאסיים את הקפה ואת הסיגריה ואשתה לי עוד קפה כשאגיע. חשבתי לעצמי.

"לאסוף אותך בחזור?" הוא שאל אותי ופנה ימינה.

"אני כבר אהיה איתך בקשר." השבתי לו וחייכתי חיוך קטן לרגל הדאגה שלו. שמחתי שהיה לי אותו, אחרת הייתי משתגעת.

"עוד מעט היום הולדת שלך, מה את רוצה שאני אקנה לך?" הוא שאל אותי ונדתי ראשי לשלילה.

"כלום. רק אותך, איתי. באמת שזה מה שאני רוצה." הוא גלגל את עיניו וידעתי שהוא כבר יקנה לי משהו. הוא בכל שנה מחדש היה משקיע לכבוד היום הולדת שלי. ככה היה גם כשאבא היה בחיים, כולם היו חוגגים לי יום שלם והתייחסו אלי כאל מלכה. הייתי נותנת הכל בכדי לחגוג יום הולדת עם אבא ואמא ומתן. כל המשפחה בהרכבה. אבל הייתי חייבת לקבל את זה שזה יותר לא יקרה, שירדנו לשני אנשים, אני ומתן. זה העציב אותי, אך גמעתי את העצב הזה ולא רציתי להרוס את הבוקר הזה עם מחשבות מהעבר, שגם ככה לא הועילו לי בדבר חוץ מלכרסם את הלב שלי עוד קצת.

"אחות קטנה, אני איתך." הוא מלמל בשקט ונאנח גם כן בשקט.

"שיהיה לך יום טוב יפה שלי, תשמרי על עצמך. אם משהו, תתקשרי ואגיע לאסוף אותך." הוא אמר ונשק, על לחיי.

"תודה מתן, על הכל. אם כבר אתה צריך לשמור על עצמך, לא אני. בכל מקרה...שיהיה לך יום טוב ושקט. אני אוהבת אותך."איחלתי לו בחיוך קטן והוא הנהן לעברי ויצאתי מהרכב והתקדמתי לעבר המסעדה. היו לי כוחות בלתי מוסברים לעבוד, מזמן לא ישנתי כל כך טוב. חשבתי לעצמי.

"או, טוב לראות אותך, רומי." המנהל שלי בירך אותי בחיוך רחב שיניים והרמתי את גבותיי בפליאה. הוא נראה כאילו וראה הילה של מלאך.

"עד כדי כך המקום קרס כשלא הייתי כאן?" שאלתי אותו והוא גלגל את עיניו והלך לעמוד על יד אורין שהייתה אחראית על הקופה וקבלת הלקוחות. היא ספרה את הכסף, לפני פתיחת המסעדה.

"כן, את איך שהוא יודעת להרים את הכל כאן." הוא מלמל ואורין נעצה בו מבט פגוע.

"אני כאן, יוסי." היא זרקה לעברו והוא נאנח.

"אני יודע אורין, אבל מה לעשות שהיא באמת באה לעבוד ולא להתעסק בנייד כל המשמרת?" היא הוציאה לעברו את לשונה וחייכה לאחר מכן. הוא הניח כוס קפה שחור, חם וחזק כמו שאני אוהבת על הבר. הוא ידע שזה השוט אנרגיה שלי לפתיחת המשמרת שלי.

"תודה יוסק'ה." הודתי לו ולגמתי מהקפה הטעים שרק הוא ידע להכין.

"מקווה שבאת עם אנרגיות, כי הולך להיות יום קשה, יש לנו חוסר." הודיע בעייפות ובייאוש והנהנתי לעברו. הייתי רגילה לכל החוסרים כמעט בכל משמרת.