השטן שלא ברא אלוהים

♠️רומי♠️

"את יכולה לנחור עד מחר, אבל בפנים את מתפוצצת מהרצון שאני אגע בך, גוזל ואהפוך אותך לאישה." עיניי נפערו וגם פי מהחוצפה שבדבריו. זה היה מטריד ומיני. הוא לא פחד מכלום הבחור הזה שבדיוק החל להרוס לי את החיים וידי בדיוק התעופפה לכיוון לחיו הימנית וידו האיתנה עצרה אותי בכך שתפס בה ונעץ בי את מבטו הקודר.

"לא כדאי לך להרביץ לי."

"אבל אתה לא נוגע בנשים, לא?" עקצתי אותו וחייכתי חיוך ציני.

"אני לא, אבל יכול לסדר כמה שיחנכו אותך קצת, גוזל. ואף אחת לא נוגעת לי בפנים. זה חוק ראשון אצלי. הבנת?"

"אז בחיים אף אחת לא נישקה אותך או נגעה בך?"

"זה מעניין אותך, גוזל?" הוא השיב לי בציניות שבה השתמשתי שניה לפני בחיוכי וגלגלתי את עיניי.

"את חצופה ואני אוהב את השילוב החצוף עם הילדה הטובה, עושה לי את זה ברמות. רק חבל שאת תקועה על לידור."

"דווקא חשבתי שאתה קולט אנשים מהרגע הראשון." הוא כיווץ את גבותיו כשחיוך קטנטן נח על פניו בסקרנות רבה.

"אני קולט אותך ממרחקים, גוזל. מכיר אותך כל כך טוב שאין לך מושג אפילו." הוא הצליח להחזיר אותי לעמדת הפחד. עצם העובדה שיש לו ידע עצום עלי, הפחידה אותי מאוד. הוא ידע להשיג את המידע הכי פרטי ואינטימי של האנשים שרצה באופן כה מהיר ופרטני. כמו שגילה על כל האנשים שאני מכחרה ואוהבת.

"את מפחדת ממני, אני שמח. לילה טוב." הוא לפתע שינה את הגישה שלו לקרה ומרוחקת ויצא מהמועדון. השאיר אותי פעורת פה ועצבנית ומבולבלת. גלגלתי את עיניי וניסיתי לראות מה קורה עם גלי והיא ישבה שם עם אלעד ודיברה איתו, צחקה איתו ועוד שניה התמזמזה איתו על הבר. שוב גלגלתי את עיני, אספתי את הדברים שלי ויצאתי מהמקום הזה. התחשק לי לחזור הביתה וללכת לישון, בתקווה שאמא ישנה ולא תעצור אותי ותתחיל להשתמש בי כשק החבטות שלה.

בחוץ היו מפוזרים כמה אנשים בכמה חבורות וגם כאלה שעמדו לבד וחיכו למונית. זיהיתי את הרכב של שניר שעמד בחוץ עם החלונות השחורים והמספר רכב שלו. היה לי זיכרון צילומי והתפללתי שיתעלם ממני. העדפתי לשלם למונית מאשר לחזור אליו. אך החלון השחור נפתח ופניו הרציניות של שניר נחשפו.

"תעלי." התעלמתי וחיפשתי בעיניי מונית.

"אני לא אחזור על עצמי פעמיים, רומי. תעלי." נעצתי בו מבט בוחן כשקרא בשמי וידעתי שאין לי עם מי להתווכח כל כך, אך בכל זאת רציתי לבחון את רמת הזעם שלו והתעלמתי ממנו שוב וחיפשתי מונית, לא רציתי לוותר לו כל כך מהר. הייתה שם משטרה שטיילה וסרקה שיכורים שלא עולים לרכבים שתויים וידעתי שאני מוגנת. גם היו חלק מהשוטרים שהכרתי, אז בכלל.

"אני יודע שאת בוחנת אותי, כנסי כבר. בלי משחקים." הוא אמר בנימה רגועה יותר וידעתי שהוא לא באמת הלך לוותר לי, הוא לא היה זז משם עד הרגע שבו הייתי עולה לרכב שלו. המון זוגות עיניים היו נעוצים בסיטואציה הזו בנינו וגלגלתי את עיניי מהעצבים שביעבעו בדמי כי לבטח חשבו שלשניר הייתה מישהי חדשה. מישהי שאיתה שיחק ולא רציתי שיחשבו עלי דברים או יפיצו שמועות שהן לא נכונות. עליתי לרכבו, כי לא הייתה אופציה אחרת. חגרתי את עצמי ולאחר מכן הוא נהג אחורנית ולאחר מכן עלה על הכביש הריק באופן כה מהיר ומקצועי. הוא היה אלוף בנהיגה. אהבתי את החלק הזה בו, בכללי גברים שיודעים לנהוג, תמיד זאת נקודה אצלי. הוא נהג במהירות שיא ועקף רכב שנסע באיטיות ופלט מספר קללות תחת אפו.