השטן שלא ברא אלוהים

♠️רומי♠️

"אני יודעת את זה, ותפסיק להכאיב לי עם היד שלך כי אני אצעק." ניסיתי שוב להשתחרר מהאחיזה האיתנה שלו והבטתי בשניר, כי פחדתי שהוא יעשה איזו שטות ויקום לעבר שולחננו. הרגשתי שזה מה שיעשה. הוא היה דרוך, אני ראיתי זאת בעיניו ובלסת ההדוקה שלו. כאילו והיה מוכן לנטר ממקומו ישירות אלינו.

"את תצעקי?לא. זה לא יקרה עכשיו, זה יקרה בהפתעה."

"אתה מאיים עלי?!" הרמתי את קולי ומשכתי מספר מבטים אל כיווננו.

"לא, אני מבטיח לך." הוא אמר, קם מהכיסא שלו, אסף את חפציו ועזב את המקום. לאחר חמש דקות שבהן ניסיתי להרגיע את החרדה שבה נתקפתי, לקחתי את הסיגריות שלי ויצאתי מהבית קפה של דוד. שלפתי סיגריה מהחפיסה ברעד מוחלט, לא הצלחתי לנשום, גם אחרי דקות שבהן ניסיתי לנשום עמוק, אך גם נשימותיי רעדו. כל כולי הייתי בהיסטריה, עטופה בפחד מהאיום של לידור.

"רומי."

"שניר..." הקול שלי יצא כה נואש, כאילו וזעקתי לו שיציל אותי מהידיים של לידור. הוא התקרב אלי ונעמד מולי, עיניו היו רציניות ובחנו את כל כולי.

"למה את רועדת ככה?" הוא שאל, רציני ביותר וגם בביטחון, שכאילו הכל בסדר ואין לי סיבה לדאוג. כאילו והיה המגן האנושי שלי.

"הוא איים עלי."

"אני ראיתי." נעצתי את עיניי באלו שלו, עיני בכו, בלי סוף והוא הצליח להישאר אדיש לכאב שלי. כאילו והרגש לא היה קיים בו. ידעתי זאת, אך היה לי קשה לקבל את זה שבן אדם יכול היה לחיות בלי רגש. אך הוא תמיד הצליח להוכיח לי את זה.

"אני אמרתי לך. את החלטת להקשיב לי רק עכשיו?" הוא שאל אותי כאילו והיה אחי הגדול. נופף בעובדות שלו מול פניי. לא הבנתי, הוא ציפה שאטפח על כתפו בתור אות של גאווה?הוא יכול היה לשכוח מזה.

"אתה לא אח שלי שתגיד לי שצדקת. לא הוכחת לי שום דבר בזה. אתה פשוט מופיע בכל מקום שאני נמצאת בו ויוצא אחרי ו...מה אתה רוצה ממני?!" פלטתי את הרעל עליו, על כל כולו והוא חייך חיוך כמעט ובלתי נראה וחזר למעטפת הקשיחה שלו.

"חס וחלילה שאני אהיה אח שלך. זה לא מתאים לרצון שלי..." הוא עצר את עצמו מלהמשיך את המשפט. הבנתי מה היה ההמשך ושמחתי שעצר את עצמו, אחרת הסטירה הייתה מצתלצלת על הלחי הגברית שלו.

"עזוב...גם ככה אני לא לרמה שלך. תודה לאל." לבסוף הצלחתי להצית את הסיגריה, שאפתי ממנה ונתתי לגופי להירגע מעט. הוא רק נעץ בי את המבט שלו כשידיו היו תחובות בתוך כיסי מכנסיו.

"את כזאת תמימה שזה הורג אותי, גוזל."

"לא קוראים לי גוזל, שכחת שהשם שלי הוא רומי?" הוא הצתחקק במקצת, צחקוק שגרם לגופי להגיב באי נוחות. כי אהבתי את הצליל שלו, כן. אהבתי ושנאתי אתהעצמי על כך, שנאתי.