אני והארי כבר התחתנו, ואנחנו מצפים לילד הראשון שלנו. הארי השתנה מאז הפעם האחרונה וזה טוב כי הבהרתי לו שאם הוא לא ישתנה אני פשוט אקום ואלך מבלי להודיע כי אני לא מוכנה לסבול את שינויי מצב הרוח שלו.
ריצ'ארד משום מה החליט לתת זכויות לנשים, והן קיבלו אותן היום בחצות. האושר שהיה בי היה עצום כל כך על השגת המטרה שלי. וזאת גם הייתה הפעם הראשונה שלי. התמסרתי להארי בפעם הראשונה.
בפעם הראשונה מישהו לא הכריח אותי לעשות את זה. בפעם הראשונה עשיתי זאת בעצמי.
זה היה קשה בהתחלה אבל התרגלתי ודי נהניתי מזה כשזה בא מרצון. זה היה קשה כי כשעצמתי את העיניים לפעמים הפרצוף של ריצ'ארד או וויליאם נח אל מולי ולא יכולתי לשקר שפחדתי. אבל כשפקחתי אותם בחזרה ידו החמימה של הארי ליטפה את פניי ושפתיו שתלו נשיקות עדינות על המצח שלי כדי לנסות ולהרגיע אותי, וזה עזר.
"את מתרגשת גברת סטיילס?" הרופא חייך בחמימות כשהתיישב אל מול המחשב שלו והקליד מספר דברים.
אני והארי עברנו למדינה בקצה השני. נטשנו הכל ועברנו יחד. כולל את המשפחות וההורים, אבל זה היה בלית ברירה. אם אני אחזור אני איענש ואחזור להיות בובת הצעצועים של ריצ'ארד. ואם הארי יחזור ריצ'ארד יענה אותו עד שיספר איפה אני.
"האמת, מאוד" לחשתי בזמן שידו החמימה של הארי ליטפה את שלי. "אבל הוא מתרגשת יותר ממני" לחשתי מצביעה על הארי.
"אני לא יכול להכחיש, אני בשנה אחת קיבלתי 2 מתנות שלהן הכי ציפיתי" הוא לחש מחייך חיוך שחשף את גומותיו.
הרופא חייך ואז הקליד עוד מספר דברים עד שחיוכו נפל.
"מה קרה?" הארי שאל בלחץ.
"אהמ, אמ.. הזוג סטיילס, יש לי הודעה קצת.." הוא נעצר. "מצערת" הוא לחש את החלק האחרון.
"את זוכרת שרק הגעת לכאן ואמרת שאת לא מרגישה טוב ואמרנו לך שכל התסמינים הם שאת בהיריון, ואז הכחשת ואמרת שאת עקרה בכלל?" הוא שאל ואני הנהנתי מפחדת מהמשך המשפט. "כנראה שהרחם שלך נפגע והיה לו דימום ולכן לא קיבלת גם את המחזור שלך באופן סביר. העובר שלכם חיי והוא יהיה חיי אם תרצו להשאיר אותו אבל חשוב שתדעו שהסיכוי שהוא ייוולד עם מום הוא 99.9 אחוזים. שזה כמעט וודאי" הוא לחש משחק עם ידיו. הדמעות עלו לעיניי ואני הבטתי בהארי. מבטו היה מופתע אבל הוא היה נינוח ורגוע. הוא הביט בי ומשך אותי לחיבוק.
"תירגעי, הכל בסדר לאב. אני מבטיח לך שהכל בסדר. את לא צריכה להרגיש אשמה. זה לא באשמתך" הוא לחש בדיוק את המילים הנכונות כדי לגרום לי להיזכר מה הסיבה שבחרתי בו ולא בלברוח. הוא היחידי שיודע מה להגיד לי בזמן הנכון.
"את צדקת. את בכלל לא היית אמורה להיכנס להיריון, כי רחם שנפגע בדרך כלל לא מסוגל להכיל היריון אבל הוא הכיל. ולכן, יכול להיות שאם תפילי הרחם שלך יפגע עוד יותר וכתוצאה מכך באמת תהיה עקרה" הרופא המשיך עם טון מצטער.
"הארי, אני כל כך כל כך מצטערת. זה לא מגיע לך" לחשתי מתייפחת לתוך החזה שלו. אני והוא מחובקים. זרועותיו כרוכות סביבי ולא נותנות לי לזוז ממנו, כאילו מפחד שאברח.
הוא התנתק מעט מהחיבוק והביט בעיניי. "לאב, תירגעי. הכל בסדר. אם את מוכנה לקחת את הילד הזה, גם אני. ואם לא, לא נורא. העיקר שאת איתי ושאנחנו יחד. זה מה שחשוב לי. לא אכפת לי אם את עקרה או לא, אני אוהב אותך בכל מצב" הוא לחש מנגב את הדמעות שלי.
"אני כל כך אוהבת אותך, הארי" לחשתי והוא חייך חיוך קטן ושתל נשיקה עדינה על שפתיי.
"יש לכם יומיים להחליט את זה וביום השלישי כבר נצטרך לעשות את הניתוח אם לא זה יהיה מאוחר מידי ולא תהיה לך ברירה אלא להשאיר אותו" הוא לחש ואני הנהנתי.
"החלטתי. הוא נשאר. אני לא מוותרת על הילד היחידי שיש לי" לחשתי בולעת גל של רוק שהיה בפי.
הוא הנהן והקליד עוד מספר דברים במחשב, לאחר מכן הוא אמר שאנחנו משוחררים וכך יצאנו משם.
היייי בנות, סליחה שלא העלאתי פרק אתמול פשוט כל הדודים שלי מחיפה באו אלינו והייתי צריכה להעסיק את הילדות הקטנות ... :/
אני מקווה שאהבתן את הפרק, ואני חושבת שהפרק הבא הוא הפרק האחרון ומיד אחריו אני אעלה סיפור חדש.
היום למי שלא ראתה גמרתי את העונה השנייה של הסיפור - P.S I Love you.
לאלה שכן קוראות את הסיפור הזה (נ.ב אני אוהבת אותך) אני ממש מקווה שאהבתן את הסיפור ולאלה שקוראות את הסיפור הזה (המורדת) , אני מקווה שאתן אוהבות אותו ושתאהבו את הפרק האחרון שיעלה בעזרת ה' מחר ;)
YOU ARE READING
The Rebel
Fanfictionכאשר נשים הם חפץ, תמיד תהיה אחת שתהיה מורדת. אחת שתעמוד על שלה, ולא תהיה מוכנה לתת לגבר להחליט עבורה. מה קורה כאשר אותה מורדת מוכרחה לעשות דברים בניגוד לרצונה, ובניגוד לכל הערכים עליהם גדלה. האם תצליח למרוד אל מול כולם ולהוכיח לכולם שהגברים לא יותר...
