"סקיי? סקיי תתעוררי! בבקשה סקיי" שמעתי את קולו. אני מדמיינת. אני חייבת לדמיין.
פקחתי את עיניי לאט לאט והוא עמד מולי. רעמת תלתליו הייתה מפוזרת וחצי חיוך היה פרוס על פניו.
הבטתי בשעון הגדול שהורה על השעה 15:25. עוד 35 דקות ריצ'ארד אמור לבוא.
"סקיי, תדברי איתי, בבקשה לאב" הוא לחש.
"א.." ניסיתי להוציא הגה מהפה שלי מה שלא צלח כל כך.
"אני מצטער שהקשבתי לשיחה שלך עם ליאם ועם 'ייסון פשוט אני כל כך מפחד שמישהו ירח לי אותך, תביני אותי סקיי, בבקשה" הוא לחש.
"אני אוהבת אותך" לחשתי והדמעות שוב צפו בעיניי.
"גם אני אוהב אותך" חיוכו גדל בשנייה שהבין מה אמרתי. אך שלא כמוהו, לא יכולתי לחייך. כאב לי יותר מידי.
"מחר יבואו המורדים שוב, אנחנו נברח ונהיה יחד שוב" הוא חייך מלטף את הלחי שלי ומוחא מספר דמעות שזלגו. "למה את בוכה?" פרצופו הפך לדאגני.
"אני לא אבוא, הארי. תבטל הכל. תברח. תברחו. אין לי סיכוי. תלכו. בבקשה. תלכו. תשאירו אותי פה לבד" לחשתי ממשיכה לבכות בתוך זרועותיו.
"אל תדברי שטויות, ריצ'ארד טס היום, הוא טס כבר אם להגיד את האמת. לפני שעה. הוא הלך והוא יחזור מחר בערב. זה הסיכוי היחידי שלנו, סקיי. בבקשה, אל תהרסי אותו" הוא לחש ומוחא את דמעותיי.
"אני לא מסוגלת הארי. כואב לי. כל כך כל כך כואב לי. אני אוהבת אותך כל כך ואתה אפילו לא יכול לדמיין עד כמה, אתה לא מבין כמה זה קשה לי וכמה אני מנסה לעשות את זה בשבילך, אני מנסה באמת שכן, אבל הכאב הזה עבר גבול מסוים. אני לא מסוגלת. אם יתפסו אותי שוב אני אמות מכאבים אפילו יותר. ואני לא מדברת על זה ששלושה גברים אנסו אותי בפומבי. זה היה כלום לעומת מה שאני חווה עכשיו. אני הפכתי לכמעט חסינה ואז נשברתי. זהו הארי. אני שבורה. ריצ'ארד קיבל את מבוקשו. אני שבורה. אני לא מסוגלת יותר להמשיך. אני לא רוצה לברוח. אני רוצה את אמא שלי. אני רוצה לחבק אותך חזק ולשאול אותה מה עשיתי שכל הרוע הזה נטפל אליי. אני רוצה להכניס את הראש מתחת לכרית ולהתחבא עמוק בתוך הסמיכה כך שאיש לא יראה אותי ולהתחבא שם לנצח. זה מה שאני רוצה. וויתרתי על הכל, הארי. הכל" סיימתי את מילותי כשדמעות לא מפסיקות לרדת מעיניי.
"אל תדברי ככה" הוא לחש מוחא דמעה שזלגה. אני מניחה שהוא חושב שלא ראיתי שירדה לו דמעה מהמהירות בא הוא עשה זאת.
"אני לא יכולה הארי. אני וויתרתי. וויתרתי על החלומות, העקרונות, המשאלות, החזונות, השאיפות. על הכל וויתרתי" לחשתי.
"ל.. למה?" הוא כבר לא הסתיר את הדמעות.
"כי הוא שבר אותי. אמרתי לך שהוא שבר אותי. הוא גמר כל פיסת תיקווה שהייתה בי. הוא לקח אותה וניפץ אותה למאות אלפי חלקים קטנטנים כך שלעולם לא אוכל לחבר אותם ולהחזיר את התקווה ששהתה בי" לחשתי מבהירה את דבריי.
"סקיי, בבקשה, הזדמנות אחרונה. תתני לי צ'אנס אחרון להציל אותך, בבקשה סקיי, בבקשה.." הדמעות שלו כבר ירדו כנהר.
"אוקיי. אני אתן לך ואז מה? אם אתפס ריצ'ארד יחמיר את העונשים שלי. אתה יודע שכל שעה הוא בא ועושה בי כרצונו? ואז הוא נותן לי שעה הפסקה, ואז חוזר מיד לאחר מכן. אתה יודע שזה מה שהוא עושה? אני הפכתי לבובת מין, בובת משחק, משרתת, זונה, הכל יחד. בנים באים ונוגעים בי איפה שהם רוצים מתי שהם רוצים. אני זונה. אני זונה. אני זונה. מה שנגד לכל העקרונות שלי קרה. גברים שולטים בי הארי." לחשתי את המילים האחרונות.
"סקיי, תקשיבי, הוא לא יגע בך יותר בחיים. תתני לי צ'אנס אחרון, בבקשה סקיי. צ'אנס אחרון. אחרת.. אני נשבע לך אני יהרוג את עצמי. אני לא מסוגל לחשוב על זה שאת פה. בבקשה סקיי, תתני לנו צ'אנס אחרון" הוא לחש.
מה אתן חושבות?
וקראתי בתגובות שנמאס לכן מהקטע שקשה לה ושהיא מסכנה וכל הדברים האלה, אז אני רוצה להגיד למה אני מתארת כבר כמה פרקים שקשה לה.
אני מתארת את זה כדי להראות שקשה לה ולהראות כמה היא מסכנה ואומללה *עכשיו*, אני לא עושה לכן ספויילר ומגלה שאחר כך יהיה לה יותר טוב כי, טוב לא יכול להיות טוב למישהי שהיא עקרה והיא כלואה נכון?
אבל לאט לאט אנחנו מתקדמים לסוף הסיפור שאני מניחה שיגמר עוד שבוע-שבועיים. אני לא יודעת כמה פרקים בדיוק, אבל זה בערך.
YOU ARE READING
The Rebel
Fanfictionכאשר נשים הם חפץ, תמיד תהיה אחת שתהיה מורדת. אחת שתעמוד על שלה, ולא תהיה מוכנה לתת לגבר להחליט עבורה. מה קורה כאשר אותה מורדת מוכרחה לעשות דברים בניגוד לרצונה, ובניגוד לכל הערכים עליהם גדלה. האם תצליח למרוד אל מול כולם ולהוכיח לכולם שהגברים לא יותר...
