"אני לא יכול להוציא אותך מכאן עכשיו. תהיה תוכנית. יש לנו מורדים בתוך הארמון. הם כבר ידברו איתך" הוא לחש בארסיות. הוא הסתובב ויצא מבלי להגיד מילה נוספת.
יבבות בכי יצאו מפי.
"למה אני כל כך מטומטמת? למה?" לחשתי. התפרקתי על המיטה בוכה את הנשמה שלי החוצה. אני כל כך שונאת את עצמי. למה אני מטומטמת?
הוא צודק. שמתי את האגו שלי והכבוד שלי לפניו. אבל הוא לא יכול להאשים אותי, זו הפעם הראשונה שלי. נכון?
*כעבור מספר ימים*
לא שמעתי מזכר להארי אבל המורדים דיברו איתי. התוכנית כרגע היא לגרום לי להגיע לגג. בגג יחכו לי המורדים והמסוק שלהם. אני יצטרך לעלות על המסוק ונברח.
אני אמורה להגיע לגג בלילה. דניס עובד באגף של המצלמות והוא נמצא בערב במשמרת לילה לבד. אז בשעה הזאת הוא ינטרל את כל המצלמות ואחד המורדים יבוא אליי. אנחנו נברח לגג וככה נעוף מהמקום הזה. עכשיו השעה 00:00 לפחות על פי השעון הגדול שבקיר שלי.
המבצע אמור להיות בשעה 02:00. אני אנוח שעתיים ואז בטח המורדים יעירו אותי.
הנחתי את הראש על הכרית ובהיתי בקיר.
אתם מכירים את ההרגשה הזאת, שאתם מתים לדעת למה אתם מרגישים את מה שאתם מרגישים?
אני מעולם לא הכרתי את הארי, ואם להגיד את האמת בחיים לא חשבתי שאני אכיר. אבל זה פשוט קרה ברגע. הבטתי בעיניו הירוקות בהירות שלו. וכששפתיו המלאות התעגלו לחצי חיוך כובש שגרם לשתי גומות לצוץ בקצה שלו, אני חייבת להודות פשוט התאהבתי. וזה היה עניין של שניות איך שזה קרה, ואני בחיים לא חשבתי שאני אתאהב ובטח שלא בו. אבל זה קרה. ואני לא מסוגלת להכחיש את זה. ואני כל כך רוצה להרגיש את מגע שפתיו על שלי.
למרות שזה אסור. כי אני נשואה והוא ארוס. אני רוצה. אני כל כך רוצה.
יש רגעים שאני עוצמת את עיניי למספר רגעים ומדמיינת אותו שם ואני לצידו ואנחנו שוכבים בדשא, הראש שלו נח על הרגליים שלי ואני מביטה בפניו המעוטרות כשאור הירח מאיר עלינו בחצות בזמן שרוח עדינה מלטפת אותנו מידי פעם באביב החמים-קריר.
אני בוחנת את פניו וקצות אצבעותיי נוגעות-לא נוגעות בפניו. מנסה להבין אם זה אמיתי ואם האדם ששמו הארי סטיילס באמת קיים או שהוא פשוט מלאך שבא לביקור וישוב בחזרה למקומו אי שם למעלה.
והוא אכן קיים, לפחות כך אני מקווה. ואז כשהוא יפתח את עיניו הירוקות ויביט בשלי ואני אתאהב בו שוב מחדש, ויגיד משפט שיגרום לשנינו לצחוק, רק מהטיפשות שלו. ואז אוכל להביט בגומותיו הבולטות. ואגע בהן ואגרום לו לצחוק שוב מה שיגרום לי לצחוק וכך נעביר לילה מלא בחיוכים וצחקוקים. שהוא יחזיק את היד שלי חזק ויניח אותה על הלב שלו.
"את מרגישה את זה?" הוא ישאל ואני יהנהן, "ככה הלב שלי דופק כשאני לידך" הוא ילחש ואני יסמיק. הוא יקום ויניח נשיקה קלה על מצחי. הוא יחבק אותי חזק ואז כשהוא יתנתק הוא יביט בעיניי וירכון לעברי. ואז כששפתינו ירפרפו אחד על השנייה..
"את באה?" קול קטע את מחשבותיי. קמתי מהמיטה במהירות לראות מי עומד בפתח הדלת. אחד מהמורדים — ליאם שמו אני חושבת. אלוהים דווקא בקטע הזה של הפנטזיה?
נאנחתי בכבדות והבטתי בשעון. השעה 02:05. אנחנו חייבים לצאת. יצאתי מהמיטה והתקדמתי לעברו. חצינו את כל המסדרון ועלינו במדרגות. אפשר ללכת שם בנינוחות מוחלטת. אין שומרים, פרט לאבטחה אין איש ששומר באשמורת התיכונה (הערת הכותבת — השעות הקטנות של הלילה).
"על מה חלמת?" הוא הביט בי.
"אה מה?" שאלתי וחום התפזר בגופי.
"על מה חלמת בהקיץ?" הוא גיחך למראה שלי.
"סתם" לחשתי משפילה את ראשי.
"בטוח?"
"כן"
"אוקיי" הוא לחש. "את יודעת שהארי לא באמת מתחתן עם איך שלא קוראים לזנזונת שלו?" הוא שאל מביט בי.
"למה?" זה באמת עניין אותי לדעת למה.
"אני לא יודע, הוא לא אוהב אותה" הוא משך בכתפיו.
כי הוא אוהב אותי.
"קצת חבל לא?"
"כן מאוד"
על מי אני עובדת, יש! הוא לא יתחתן! יש לי עוד סיכוי.
הרגשתי את הצורך לחפש אותו ולחבק אותו חזק עם זרועות פתוחות ולבקש סליחה על אירועי אמש ולהגיד לו שאני אוהבת אותו ושאני שלו ורק שלו ושלא אהיה שייכת לאף אחד אחר פרט אליו. אבל הנה הבעיה בסיפור — האגו שלי לעולם לא ייתן לי להוציא הגה לידו. למה? אתם בטח שואלים, כי אני מטומטמת.
"את אוהבת אותו?" הוא שאל בפתאומיות.
"כן" לחשתי חסרת קול.
אולי יעזור לי לפרוק הכל לבחור שנמצא לצידי, לא כך?
"למה את לא אומרת לו?"
"הוא יודע. הוא לא מאמין, אבל הוא יודע" לחשתי בעצב גלוי.
"בטח עשית משהו שגרם לו לא להאמין לזה, כי הארי פתי גמור" הוא גיחך.
"גם נכון" לחשתי משחקת עם ידיי.
"את יודעת, הוא ממש אוהב אותך" הוא לחש .
"אני יודעת. אבל אני הרסתי הכל. אני מטומטמת. אני אוהבת אותו אבל מרחיקה אותו. מעולם לא הרגשתי ככה לאף אחד אני נשבעת לך. זה כזה מוזר בשבילי והכל חדש עבורי ו.. אני מניחה שהוא לעולם לא יבין את זה" נאנחתי.
הכל יהיה בסדר, אני בטוח" הוא לחש מניח את ידו על הכתף שלי בניסיון לעודד אותי.
"תעיף את הפאקינג יד מזדיינת שלך ממנה" קול נשמע.
מה אתן חושבות על הפרק??????????
ומי אתן חושבות שזה היה?
ומה אתן חושבות שסקארלט חושבת על ליאם????
היא תתחרט שסיפרה לו או שהם יהפכו לחברים טובים?
ВЫ ЧИТАЕТЕ
The Rebel
Фанфикכאשר נשים הם חפץ, תמיד תהיה אחת שתהיה מורדת. אחת שתעמוד על שלה, ולא תהיה מוכנה לתת לגבר להחליט עבורה. מה קורה כאשר אותה מורדת מוכרחה לעשות דברים בניגוד לרצונה, ובניגוד לכל הערכים עליהם גדלה. האם תצליח למרוד אל מול כולם ולהוכיח לכולם שהגברים לא יותר...
