הוא עצר אל מול בית די גדול. "הגענו" הוא חייך לעברי. לא ניסיתי לחייך חזרה ופתחתי את הדלת. יצאתי לבחוץ וסגרתי אותה אחריי מתקדמת בשביל הגישה לעבר הדלת. נעצרתי ליד הדלת מחכה לו שיבוא לפתוח את הדלת.
"אתה איטי לבן" מלמלתי אחרי שהוא הגיע.
"ואת מהירה לבת" הוא גיחך ואני גלגלתי עיניים.
הוא פתח את הדלת ונכנסתי לפניו דוחפת אותו מעט. "איפה אני ישנה?" הגעתי לעיקר. מה שבטוח, באותה מיטה איתו, אני לא ישנה.
"איתי" הוא משך בכתפיו וחיוך ערמומי עלה על שפתיו.
"אתה מצחיק אתה יודע?" גיחכתי ואילצתי צחוק מזוייף וחסר כל הומור. "עכשיו רציני, איפה אני ישנה?".
אני יודעת שאני מתנהגת ביצ'ית אליו, למרות שהוא מנסה להיות נחמד אליי, אבל אני לא סומכת עליו. אני לא סומכת על שום גבר פה. הוא בדיוק כמו אבא שלי. כל אחד בממלכה הזאת כמו אבא שלי. חרמן מת שרוצה להיות הגבר עם הכי הרבה נשים שיש.
אבא שלי היה מאוהב באמא שלי כשהיו נערים. אמא שלי, גם אהבה אותו אבל לא ידעה מי הוא באמת. היא באמת ובתמים חשבה שהוא באמת אוהב אותה. יצא שהוא זכה בה בהגרלה בפוקס. אחרי כמה חודשים הם רצו להביא ילדים לעולם, הם שכבו ואמא שלי ניסתה להיקלט כל פעם מחדש מה שלא צלח.
הבנאדם שאני מתביישת לקרוא לו אבא שלי לקח אותה לבית החולים. הם הזריקו לה מן חומר שאמור לגרום לה להיקלט אחרי 24 שעות. הם חיכו וכך היה. היא נקלטה בי. כמה שנים לאחר מכן, כשהייתי בת 4, הם ניסו שוב. כמו בפעם הראשונה, לא הלך להם. הם הלכו לבית החולים וגילו שאמא שלי עקרה. היה לה גידול ברחם והיא הייתה צריכה לעבור ניתוח לעבור אותו אם לא היא תמות.
לטענתו של אבי, "אם אין ביכולתך להביא לי ילדים, אני לא מעוניין בך יותר." כך הוא אמר והשאיר אותה למות. מידי שנה ושנה הוא עומד בתור ביחד עם שאר הנערים וכל שנה לוקח לעצמו עוד אישה ועוד אישה ועוד אישה ועוד אישה.
היום כשאני בת 18, יש לו כבר 13 נשים. היום הוא קיבל את האישה ה-13 שלו.
ניתקתי איתו קשר ממזמן, אני חיה לבד עם עצמי, ואני לא רוצה קשר עם שום גבר. אני אהיה בתולה עד סוף ימי חיי אם צריך. אני לא אמכור את הגוף שלי והבתולין שלי בשביל שום מלך מזורגג שכתב שאני וכל שאר הנשים בממלכה חייבות לעשות את זה על חתיכת בד מטונפת.
"למה את כל כך קשה?" הוא גנח בכעס.
"כי זאת אני. בעיה שלך שנתקעת איתי". אני בטוחה שאם אני אתנהג אליו ככה עוד קצת הוא יעשה הכל כדי להיפטר ממני, ואז אני אהיה חופשיה ואברח מכאן.
"אני לא נתקעתי איתך. סקארלט תתני לי צ'אנס. את לא מכירה אותי ואני רוצה להכיר אותך" הוא לחש עם מבט מתחנן.
"יש לי פה בעיה"
"והיא?" הוא שאל עדיין מביט בי עם אותו מבט מתחנן.
"שאני לא רוצה להכיר אותך. עכשיו תגיד לי איפה החדר שלי אני רוצה לישון" אמרתי בקול כועס. מבטו הפך לקשוח. הוא מנסה להפחיד אותי. הבעיה, שאני לא מפחדת מכלום. מעולם לא פחדתי ולעולם לא אפחד. פחד זה חולשה. לי אין חולשות. אני חזקה. אני לא אפול לשום גבר. ובמיוחד לא למישהו בממלכה הזאת.
הוא התקדם לעברי ותפס במותניי בחוזקה. "אני הולך לנשק אותך, ואת הולכת לזרום עם זה. הבנת?" הוא לחש.
"לא" עניתי בקצרה. "תוכל לחזור על זה שוב?".
"אני. הולך. לנשק. אותך. ואת. הולכת. לזרום. עם. זה. הבנת?" הוא עצר אחרי כל מילה במעט עצבנות.
"תוכל לאיית לי את זה כדי שאני אבין יותר טוב?" מבטי הפך למשועשע.
"סקארלט!" הוא נהם.
"כן?" עניתי עדיין משועשעת מכך שאני מצליחה לשגע אותו.
"תזרמי איתי כבר!" הוא לחש והצמיד את שפתיו לשלי. לא עברה שנייה והיד שלי נחה על הלחי שלו מעיפה אותו ממני. הרעש של הסטירה היה חזק מידי, והשאיר סימן של כף ידי על הלחי שלו, אופס?
"לעזאזל איתך סקארלט! אי אפשר לעשות איתך שום דבר ברוגע נכון?!" הוא המשיך לנהום.
"אל תצעק עליי" דרשתי.
הוא צחק צחוק חסר הומור והביט בי. "ומי את שתגידי לי מה לעשות?" הוא הביט בי לא משועשע מהעניין. חבל שאני כן.
"אני סקארלט ג'ונסון, לא נעים להכיר בכלל" עניתי בגלגול עיניים ושילבתי את ידיי על החזה שלי.
הוא תפס בי בחוזקה והצמיד אותי לקיר. הוא הרים את הידיים שלי מעל לראשי ותפס אותם בידיים שלו. "עכשיו אני אנשק אותך שוב, ואת תנשקי חזרה, מובן?" הוא לחש וכעס נשמע בקולו. קולו היה עמוק ומזהיר. אבל שוב, אני לא מפחדת ממנו.
"לא" גיחכתי.
הוא הצמיד את שפתיו לשלי ואני הזזתי את ראשי כך שהוא נישק את הלחי שלי.
"אתה פתטי אתה יודע?" מלמלתי. "עד כמה אתה נואש לנשיקה אומללה" גיחכתי מושכת בכתפיי.
אחיזתו בידיי התחזקה. הוא החזיק עכשיו את ידיי ביד אחת שלו, והוריד את ידו השנייה לתפוס בפני כדי שלא אזיז אותם.
"עכשיו אין לך ברירה" הוא גיחך מרוצה מעצמו. הבטתי בו בשעשוע בגלל שהוא לא יודע עדיין למה אני מסוגלת לעשות.
הוא נישק אותי שוב ואני נתתי לו בעיטה בביצים הוא גנח בתסכול מתקפל. העפתי לו סטירה ודחפתי אותו לאחור. רצתי אל הדלת ופתחתי אותה. התחלתי לרוץ לכיוון שאין בו שומרים. הסתכלתי לאחור וראיתי שהוא עדיין לא יצא. זה לא היה כ"כ חזק, וגם אם כן, מקסימום הוא לא יוכל להביא ילדים לעולם. במקרה שלו, העולם יהיה אסיר תודה אליי.
המשכתי לרוץ והחזרתי את מבטי קדימה. פתאום נתקעתי במשהו ועפתי לאחור וכך גם הוא. הבטתי מקדימה וזה היה..
טם טם טם.......
עכשיו לא תדעו מי זה ותישארו במתח כי אני אוהבת להשאיר אתכן במתח.
YOU ARE READING
The Rebel
Fanfictionכאשר נשים הם חפץ, תמיד תהיה אחת שתהיה מורדת. אחת שתעמוד על שלה, ולא תהיה מוכנה לתת לגבר להחליט עבורה. מה קורה כאשר אותה מורדת מוכרחה לעשות דברים בניגוד לרצונה, ובניגוד לכל הערכים עליהם גדלה. האם תצליח למרוד אל מול כולם ולהוכיח לכולם שהגברים לא יותר...
