"למה את עדיין ערה?" קולו הצרוד נשמע מפתח האוהל.
עיניי עלו למעלה מביטות בו. מבטו היה חסר הבעה ואז השתנה למבט רחמני. "למה את בוכה?" הוא לחש.
"לך" התעצבנתי. לא היה לי מצב רוח אליו. טוב שהוא נזכר בי. כנראה שהוא סיים את מה שיש לו לעשות.
"די, אני מצטער על מקודם" הוא לחש.
"לך" חזרתי על מילותיי.
"אל תהיה קרה איתי עכשיו" קולו נשמע מעוצבן.
"לך" חזרתי על מילותיי שוב, הפעם, בלחש.
"את מפחדת ממני?" הוא לחש.
"אני לא יודעת" השתמשתי באותו טון שהוא השתמש.
אני מפחדת ממנו?
"סקיי, א.." "אל תקרא לי ככה" קטעתי אותו.
"אפשר להשתמש בשמך הפרטי?"
"לא"
"אז באיזה שם להשתמש?"
"אל תשמש"
"אז איך אני ידבר איתך?"
"אל תדבר"
"אבל אני רוצה"
"רצון זה דבר טוב"
"אל תהיה מעצבנת"
"אל תהיה חופר"
"אני חופר לך?"
"מאוד"
"חופר שאת אוהבת"
שתיקה.
"למה שתקת פתאום?"
אין תגובה.
"סקיי?"
לא עניתי.
"סקארלט?"
מבטי ננעל על נקודה מסוימת באוהל, לא מרימה אליו את מבטי. אני לא רוצה לענות לו. הוא השתמש בקלף שלא משתמשים. לא משנה מה. בין אם אני אוהבת אותו או לא, הוא התנהג אליי מגעיל וציפה שאחזיר לו אהבה כמו טיפשה? אני ממש לא כזאת. והוא יודע את זה. כנראה שהוא מבין את זה רק כשמתעלמים ממנו, או כשמתנהגים אליו ברשעות, רק אז הוא יבין שאני אט אט נוזלת לו בין הידיים בדרכי לשנוא אותו במקום לאהוב אותו.
הבעיה, שגם אם אני אשנא אותו, אני עדיין אדע עמוק בפנים שאני מרגישה כלפיו משהו. כי אהבה לא נגמרת, היא לא עוברת או חולפת כמו מחלה, והבנתי את זה בשלושת השנים האחרונות שהייתי נשואה לריצ'ארד.
עם כמה שניסיתי לאהוב אותו, זה לא צלח לי. לא הצלחתי 'להידבק' בזה. אולי כי כבר הייתי חולה? אם כן, המחלה הזאת לא עוברת כי אני עדיין אוהבת אותו, אני אוהבת את זה שהתעלמתי ממנו כל התיכון. כי עכשיו? הוא לא שם עליי. הוא חושב שאני כבר שלו.. אני מקווה שלא עשיתי טעות בכך שברחתי.
"סקיי, אני מצטער על מקודם אוקיי? פשוט.. אני יודע שאת אולי מתחרטת שבאת איתי, ואני .. אני פוחד שתרצי לברוח ממני, אני לא רוצה לאבד אותך כי עד שהשגתי אותך.." הוא עצר. מבטי עלה לעיניו בחזרה, הן היו שקועות בנקודה על הריצפה. "עד שהשגתי אותך, אני מפחדת לאבד אותך יותר מכל דבר בחיים שלי" הוא לחש את החלק האחרון.
"למה?"
"כי את החיים שלי" הוא הביט בעיניי. מבטו חדר עמוק לתוך הלב שלי. "ואני רוצה לספר לך על האמת" את המשפט האחרון הוא לחש.
"איזו אמת?" הבטתי בו במבט שואל.
אני יודעת שהפרק קצר, סליחה. מחר יש לי מבחן ענק במתמטיקה ובקושי התכוננתי ולמרות זאת רציתי להעלות פרק.
בשבועות הקרובים יהיו פרקים קצרים אם בכלל בגלל שעכשיו זה התקופה של העבודות הגשה וכל יום אני לא בבית בכלל עד ה-10/5 לפי מה שידוע לי כרגע. אבל אני אמורה לקבל עוד עבודה במדעים וגיאוגרפיה אז יכול להיות גם ליותר מאוחר.. עד אז הפרקים יהיו קצרים למרות שאני מקווה אולי לסיים עד אז את הסיפור :)
YOU ARE READING
The Rebel
Fanfictionכאשר נשים הם חפץ, תמיד תהיה אחת שתהיה מורדת. אחת שתעמוד על שלה, ולא תהיה מוכנה לתת לגבר להחליט עבורה. מה קורה כאשר אותה מורדת מוכרחה לעשות דברים בניגוד לרצונה, ובניגוד לכל הערכים עליהם גדלה. האם תצליח למרוד אל מול כולם ולהוכיח לכולם שהגברים לא יותר...
