The Rebel - Chapter 17

885 64 7
                                    

עמדתי אל מול המראה. היום יום החתונה. עבר חודש מאז שהייתי בפעם האחרונה בספרייה. אבל בכל יום אני נחושה יותר להשיג את המידע שלי. ואני יודעת שאוכל להשיג זאת רק על ידי נישואים עם ריצ'ארד.

השמלה הלבנה והארוכה שלי הייתה תפוחה ומוכנה עבורי בתפירת יד של כ-20 בנות. משרתות. אני שונאת לקרוא להן ככה. היחס שהן מקבלות לא מגיע להן. היום בחתונה הנשים יקבלו זכויות. סוף סוף. המטרה לשמה נולדתי התגשמה. עכשיו למטרה הבאה. לגלות מי זה ריצ'ארד הראשון, לדעת מהי האמת עליו, ואז לחסל את ריצ'ארד השני.

לא שמעתי מהארי המון זמן. הוא בא ונעלם. כשהוא בא הוא לפעמים נחמד ואכפתי וחמוד ומקסים ובפעמים אחר כך הוא אכזרי וכועס.

רגע מה?!

נחמד. אכפתי. חמוד. מקסים.

ממתי אני מדברת ככה? אני חייבת להפסיק להתקרב אליו.

"את מוכנה?" אחת הבנות נכנסה לחדרי.

"כן" לחשתי וחייכתי חיוך מזויף.

היא הכניסה את 30 השושבינות שהולכות לקחת חלק בחתונה, הן נבחרו בקפידה על ידי ריצ'ארד. הוא פרסם מודעה לכל הנשים להתייצב בארמון והנשים שנבחרו היו –

בעלי חזה גדול.

בעלי תחת גדול.

דקות גוף.

בעלות שיער שטני, חום בהיר או שחור.

כולן בעלות החלקה בשיער.

מחויבות להיות בגובה 1.70 לפחות.

לשקול מתחת ל-45.

נמצאו כמתאימות כל הבנות בממלכה, אם מתחשבים בעובדה שאת כל הבנות בממלכה מרעיבים ומכריחים אותן לעשות סיליקון מגיל 18 כי ככה נראה מודל היופי המושלם עבור הגברים כאן. פתטיים. 

הן עמדו במקומותיהן והחזיקו בחלק משמלתי, ואני התהלכתי לכיוון הרחבה הגדולה ששם תערך החתונה אל מול כל הממלכה. אני אהיה מלכה. אני פאקינג אהיה מלכה. אני השגתי את הזכויות עבור הנשים. אני הצלחתי. סוף סוף הצלחתי.

עמדתי בפתח ליציאה מהארמון. היה שטיח ענק בצבע אדום. כ-20 חיילים עמדו לציידי לשמור שאף אחד לא מתכוון לפגוע בי.

"בספירה של שלוש, את תצאי לבחוץ לכיוונו של ריצ'ארד. תזכרי, תספרי עד שלוש בכל צעד שלך" אחת הבנות לחשה ואני הנהנתי.

גם אם זו חתונה מזויפת, קשה להכחיש את ההתרגשות. אני הולכת להתחתן. לעשות דבר שהמון נשים חלמו עליו אבל מעולם לא הצליחו כי הן משרתות. אין להן זכות בחירה להיות עם אהובם. הם מסורים לאדם שהגריל אותם והוא יעשה בהן כרצונו.

אני בנוסף להכל, הצלחתי להשיג את הזכויות שלי. את מה ששייך לי. לי ולעוד המון נשים אחרות שניסו ולא הצליחו להשיג זאת. אני כל כך גאה בעצמי שהצלחתי! אני נלחמתי כל כך הרבה זמן ואני הצלחתי! אני פאקינג הצלחתי!

עכשיו הארי לא יצטרך לדאוג לגבי אמא שלו ואחותו, הן יהיו מוגנות, הוא יוכל להגן עליהם כי הזכויות שלהן יחזרו. והן יחזרו אפילו יותר כשאני אפיל את ריצ'ארד ויהיה שלטון דמוקרטי ולא דיקטטורי בממלכה הזו.

"שלוש!" היא לחשה ואני עשיתי צעד ראשון.

אחד, שניים, שלוש.

צעד שני.

אחד, שניים, שלוש.

צעד שלישי.

אחד, שניים, שלוש.

צעד רביעי.

וכן הלאה עד שהגעתי לצעד ה-350 שלי. זה היה השטיח הכי ארוך שדרכתי עליו בחיי.

ריצ'ארד עמד שם לבוש חליפה שחורה בעלת עניבה תואמת. לידו עמד כומר ומסביב היו מאות ואף אלפים של נשים, גברים, ילדים, ילדות, מבוגרים ומבוגרות יחד. עומדים ושמחים עבורנו.

הנשים שמחות על כך שקיבלו את הזכויות בזכותי, אני מניחה. והגברים.. אני לא יודעת אם הם שמחים אבל אני מקווה שכן. לא באלי התנקשות או משהו כזה.

נעמדתי לצד ריצ'ארד ועיניי עברו בקהל. סורקות את הפנים שחלקן היו מוכרות וחלקן לא. לפתע בזווית העין שלי קלטתי את סברינה, זאיין והארי לידם. היד של הארי הייתה מסביב לאישה אחרת שאותה לא הכרתי.

בן זונה. הוא לא אמר שהוא אוהב אותי?

טוב. לא משנה. זה לא אמור לעניין אותי. נכון?

האישה שלידו הייתה בעלת שיער שחור פחם וכך גם עיניה היו. גוף היה דקיק עד לכמעט ולא קיים. שפתיה היו נפוחות וורודות וחיוך מזויף נח על פניה כשעיניה הביטו בשלי.

היא מפחדת ממני. כי יש לי כוח. אני נשואה לריצ'ארד.

"עלמתי?" נשמע קול. הבטתי בחזרה אל הכומר שעמד אל מול. "אמרתי, האם את מוכנה לשאת את ריצ'ארד באואר השני כבעל, וחבר לעד. להוקיר, ולאהוב, בטוב וברע, בעושר ובעוני, להקריב את חייך למענו, ולהיות לצידו עד לסוף חייך?" הוא שאל בחצי חיוך מפוחד.

זו הבטחה. זו הבטחה לעד. אני לא אוכל לצאת ממנה לאחר מכן. זה שווה להישבע בשמו של האל ולהסתכן בכך שאלך לגהנום מיד לאחר מכן? זה שווה את האמת אותה אני מחפשת? זה שווה את זה שלאחר שריצ'ארד ימות אני אהיה אלמנה? ואם ריצ'ארד ירצה ילדים?

זאת לא שאלה. הוא ירצה. זה ברור שהוא ירצה. הוא ירצה מישהו שימשיך את השושלת. אלא אם כן אני אעצור אותה. אבל מי אמר שאעצור אותה בזמן?

הבטתי בפניו של ריצ'ארד שנראו כועסות במקצת. ואז בפניו של הכומר שחיכו לתשובה אך לא האיצו בי. הבטתי בזאיין שהתעסק בפלאפון שלו. סברינה הביטה בזונה של הארי. ופניו של הארי הביטו בי. מלאות תקווה, ייאוש, אכזבה. היה שם ניצוץ קטן, ניצוץ קטן שלא יכולתי לפענח מה המשמעות שלו.

אולי זה ניצוץ של אהבה?

מה אתן חושבות על הפרק?????? ומה אתן חושבות שהיא תענה כתשובה?? 
כן או לא

שאלה גורלית בעלת המון משמעות והשפעה על המשך הפרקים :>

The RebelWhere stories live. Discover now