"די ריצ'ארד! בבקשה די!! אני לא רוצה!! אני מתחננת! ריצ'ארד.." לחשתי לאחר שעמדנו באמצע הבמה הגדולה שבכיכר העיר.
הוא חסר בגדים מביט בי במבט תאוותני ורעב. "תתפשטי" הוא ציווה.
"ריצ'ארד בבקשה" התחננתי. הדמעות החלו לזלוג ממזמן, אני בחלוק התחרה השחור שהוא קנה לי לכבוד האירוע הזה, לא שהחלוק הזה מסתיר משהו כי איתו ובלעדיו רואים אותי עם חזייה ותחתונים.
"תתפשטי או שאעשה זאת בעצמי!" הוא צעק.
לחשושים נשמעו מעבר הקהל ואני עשיתי זאת בפחד. הידיים הרועדות שלי החלישו את האחיזה בחלוק והורידו אותו אט אט ממני.
"יופי" הוא חייך מרוצה. הוא התקדם לעברי ותפס בי בחוזקה.
הוא השכיב אותי על המיטה בחוזקה כאשר אני מתפתלת מתחתיו. "תפסיקי לזוז!" הוא צעק.
"לא רוצה!" צעקתי מתחתיו.
"תביאו את האזיקים" הוא אמר בשיניים חשוקות.
שני שומרים גבוהים ניגשו לעברו והגישו לו 4 זוגות אזיקים. חיוך ענק התפרס על פניו. "תפסו אותה" הוא ציווה והם תפסו את ידיי ורגליי. ריצ'ארד החזיק בחוזקה את ידי הימנית וקשר אותה לקצה אחד של המיטה, אחר כך עבר לידי השמאלית ועשה את אותו הדבר, וכך היה גם ברגליים.
"בבקשה" התחננתי מנסה להתפתל. "בבקשה" אמרתי בקול חלוש יותר.
הרגשתי כל כך חסרת אונים. אני לא מאמינה שאני בפאקינג הלבשה תחתונה אל מול כל הממלכה. כולם. כולם רואים אותי. כולם יראו אותי מזדיינת עם הבן זונה הזה. אני שונאת את עצמי. אני כל כך כל כך שונאת את עצמי. שונאת את עצמי ואותו. למה הייתי חייבת לדעת הכל? למה ניסיתי את המעשה המטומטם הזה? למה לא השלמתי עם הגורל שלי כמו כל נקבה בממלכה הזאת?
"את הולכת להינות כרגע" הוא אמר בקול צרוד והתיישב על בטני החשופה. הזזתי את ראשי בניסיון לחלץ את ידיי מהאזיקים שרק הכאיבו לי יותר ויותר מרגע לרגע. מבטי נפל על מבטו של הארי. מבט מצטער. מבט כועס. פגוע. מאוכזב.שונא.
"תעזור לי" הזזתי את שפתיי מביטה בו מלאה בציפייה שהוא יעזור לי.
"אני לא יכול" הוא הזיז את שפתיו.
"תסתכלי עליי!" ריצ'ארד ציווה. ראיתי אותו אט אט נעלם בין ההמון שהביט בנו, בין השאר בגברים החרמנים שבאו לראות את המופע. הבטתי בו כשדמעות מטשטשות את ראייתי.
למה אני לא נערה רגילה? למה?
חיוכו גדל מרגע לרגע. הוא הושיט את ידו לעבר התחתונים שלי מוריד אותם לאט לאט ואני מתייפחת יותר ויותר עם כל תזוזה שלהם.
אני מרגישה כל כך מושפלת. כל כך מגעילה. נגועה. פעמיים. רק שעל הפעם הראשונה אף אחד פרט להארי אליי לוויליאם וזאיין אף אחד לא יודע. לעומת עכשיו, שכולם יודעים.
YOU ARE READING
The Rebel
Fanfictionכאשר נשים הם חפץ, תמיד תהיה אחת שתהיה מורדת. אחת שתעמוד על שלה, ולא תהיה מוכנה לתת לגבר להחליט עבורה. מה קורה כאשר אותה מורדת מוכרחה לעשות דברים בניגוד לרצונה, ובניגוד לכל הערכים עליהם גדלה. האם תצליח למרוד אל מול כולם ולהוכיח לכולם שהגברים לא יותר...
