ליאם pov:
אני לא מאמין שקניתי את מה שהמיקיילה הזאת מכרה לי אני כזה מטומטם שהאמנתי לה ולא לאשלי. ואני בדקתי ואני די בטוח שאין לי שום אח אבל במה שאני הכי בטוח זה שיש לי רגשות לנערה הזאת ששמה אשלי ולא אכפת לי מה המיקיילה הזאת אומרת.
"בחייך ליאם לא הייתה לי דרך אחרת ל-" מיקיילה התחילה להגיד בזמן שתפסה אותי והשתחררתי ממנה
"פשוט תסתמי כבר את הפה שלך! את לא יודעת כלום את לא מכירה אותי בכלל ואת יכולה לחלום רק שאני אי פעם אסתכל לכיוון שלך יש מישהי אחת שאני אוהב והיא ממש לא את!" אמרתי היא עמדה במקומה ולא זזה משפילה את ראשה. יצאתי משם לתוך המועדון הרועש והתקדמתי לעבר רחבת הריקודים לחפש את אחד הבנים.
"זאין!" קראתי לו בקול כשזיהיתי אותו הוא היה צמוד למישהי קצת יותר מידי ולפי מה שידוע לי יש לו חברה שמחכה לו בבית.
התקדמתי אל זאין ותפסתי אותו בכוח
"תגיד אתה נורמלי?! יש לך חברה! אני הולך הביתה ממש נמאס לי כבר מהמקום הזה" אמרתי והוא התנדנד וצחקק
"ואתה בא איתי אתה שיכור ואתה תעשה טעויות שאין חזור מהן" אמרתי ומשכתי אותו איתי החוצה
תפסתי מונית ואמרתי לנהג את הכתובת
לא יאמן שגם כשאין לי זיכרון ואמורים לשמור עלי אני זה ששומר עליהם.
"הגענו" הנהג אמר חייכתי הבאתי לו את הכסף, הודתי לו יצאנו מהמונית לקחתי את היד של זאין וסחבתי אותו למדרגות הכניסה של הבית.
דפקתי בדלת.
"מי זה?!" קולה המתוק של אשלי שאל
"אמ.. אני(?)" אמרתי או יותר נכון שאלתי
"שנייה" היא אמרה ולאחר כמה שניות הדלת נפתחה ואשלי עמדה בפתח.
"מה אתם עושים פה?! לא מזמן יצאתם" אשלי אמרה ודחפה אותנו פנימה וסגרה את הדלת אחריה.
"ואיפה השאר!?" היא שאלה שוב לא נותנת לנו לענות
"סתם המקום הזה לא משהו" אמרתי
"אני דווקא נהנתי" זאין אמר מצחקק ומגהק.
"ומה קרה לו?" היא שאלה מצחקקת
"הוא קצת שתה יותר מידי והעפתי אותו משם לפני שהוא יעשה משהו שהוא יתחרט עליו" אמרתי והיא הנהנה
"ליאם מה אתה מקשקש אני ראיתי בדיוק מה אתה עשית ואתה אומר לי משהו שאני אתחרט עליו?!" הוא אמר שוב פעם מגהק ואז שם יד על הפה ורץ למעלה אני מניח שלשירותים.
"על מה הוא מדבר?" אשלי שאלה והשפלתי את ראשי
"סתם.. מישהי עבדה עלי ואמרה לי כל מיני דברים וניסה לנשק אותי" אמרתי עם ראש מושפל
"ידעתי! ידעתי שזה יקרה! ידעתי שלא הייתי צריכה לתת לך ללכת" היא אמרה ודמעה ירדה לה על הלחי היא ניגבה אותה ועלתה למעלה בריצה.
נאנחתי ורצתי אחריה
"אשלי תפתחי את הדלת לא שמעת את הכל!" אמרתי צועק מבעד לדלת
"לך מפה ליאם!" היא צעקה ומשכה באפה.
"תפתחי לי אשלי לא סיימתי לספר לך!" אמרתי מתחנן היא פתחה את הדלת והכניסה אותי פנימה
"מה אתה רוצה ליאם?!" היא צעקה פניה אדומות ומבריקות מהדמעות.
"אשלי בבקשה תשמעי את מה שיש לי להגיד לך" אמרתי והיא התיישבה על המיטה.
"תדבר" היא אמרה והנהנתי
"כשהיא ניסתה לנשק אותי זה הזכיר לי משהו" אמרתי והיא הרימה את פניה
"מה זה הזכיר לך?!" היא אמרה מעט עצבנית
"זה הזכיר לי אותך. אני לא יודע בדיוק מה ראיתי אבל אני יודע שאני זוכר אותך" אמרתי והיא הסתכלה עלי עם ניצוץ בעיניה.
"אשלי את זוכרת שאמרת שיש משהו שרצית להראות לי שיעזור לי עם הזיכרון?" שאלתי
"כן אני יביא את זה" היא אמרה קמה מהמיטה לעבר המגירה שלה והיא הוציאה קופסאה קטנה וחזרה למיטה.אלי.
"מה זה?" שאלתי היא פתחה את הקופסאה והוציאה משם טבעת
"זאת טבעת הבטחה. שאתה הבאת לי לפני שנסעת לסיבוב הופעות כדי שלא נשכח אחד את השני" היא אמרה וירדה לה דמעה מהעין לקחתי את האבעת מידה והרגשתי סחרחורת חזקה פתאום.
"ליאם אתה בסדר??" אשלי שאלה אותי אבל לא יכלתי לענות ראיתי שחור והרגשתי את עצמי מונח על המיטה.
"ליאם!!" שמעתי את אשלי צועקת ומנערת אותי
"קום בבקשה!" היא צעקה נשמתי עמוק והצלחתי לפתוח את העיניים.
"ליאם!" היא אמרה מתנשפת
"אני זוכר" אמרתי
"את מה?" היא שאלה
"את הכל" אמרתי והיא חייכה והתחילה לבכות מאושר