אלינור pov:
אני עדיין בבית החולים לא זזה מטר ממיטתו של זאין אני מפחדת שיקרה משהו כמו החלום אני מפחדת לאבד אותו שוב גם אם זה היה חלום זה הרגיש אמיתי כאלו איבדתי אותו באמת ופה הבנתי מה אני מרגישה אליו אני חושבת שאני אתן לנו הזדמנות אני לא יכולה להסתיר את זה יותר
בזמן שנשאבתי במחשבות שלי הרגשתי לחיצה בידי מיד הרמתי את ראשי והסתכלתי על זאין החזה שלו עלה למעלה ולמטה נושם בקצב רגיל שמתי לב לכל תזוזה שלו הסתכלתי על ידי שהייתי משולבת עם ידו הגדולה של זאין היא זזה מעט פני האירו משמחה הסתכלתי על פניו שוב הפעם הראש שלו זז לצד השני כאילו מנסה לפתוח את עיניו עזבתי את ידו וליטפתי את הלחי שלו לאט
"זאין בבקשה תתעורר אני פה" לחשתי לו קרוב לפנים נאנחתי כשלא הייתה תגובה ותפסתי את ראשי בידי נותנת לדמעות ליפול במהרה שיחררתי הכל כל מה ששמרתי מלא זמן בפנים יצא פה אף פעם לא יכול לקרות לי משהו טוב בחיים לא זה כל כך מעצבן שהלב שלי סופג את כל זה הוא כבר עמוס יותר מידי המשכתי לבכות משכתי באפי
"אל תבכי" שמעתי קול צרוד ומוכר
הרמתי את ראשי מסתכלת על זאין
"אתה ער!" קמתי ממקומי בשמחה והדמעות של האושר הפעם יצאו
"כן אני ער עכשיו תפסיקי לבכות לפני שאני יתחיל"הוא אמר מנסה לחייך אליי התיישבתי שוב על הכיסא הצמדתי אותו קרוב יותר למיטת בית החולים זאין החזיק בידי וליטף עם אגודלו את ידי
"אין לך מושג אפילו כמה היית חסר לי" אמרתי משפילה את ראשי הוא גיחך מנסה לדבר
"כל הזמן הזה חשבתי על איך אני יוצא מזה כדי להיות איתך" זאין אמר עם חיוך אמיתי אני באמת מרגישה אליו משהו חזק השפלתי את ראשי מסמיקה הוא עדיין ליטף את ידי לא שמתי לה לשעה בכלל כבר בוקר הסתכלתי דרך החלון ופתאום נשמעה דפיקה בדלת ואז היא נפתחה אלה היו הבנים ג'סטין ואלינור של לואי
"אומייגוד זאין!" לואי צרח וקפץ על זאין
"וואו תרגע הוא עכשיו קם מתרדמת תיהיה עדין" אמרתי מצחקקת
"אני לא מאמינה אמרתי לך שזה יקרה!" אשלי אמרה השמחה וליאם חיבק אותה מחוייך
"אני אוהב אתכם חברה התגעגעתי כל כך יש משהו שאני צריך לעשות אתם תוכלו להשאיר אותי לבד עם אלינור" זאין אמר כולם הנהנו בשמחה ויצאו מהחדר זאין התיישר התמתח מעט ואז התחיל לדבר
"אלינור אני אוהב אותך ואני רוצה שתיהי שלי" הוא אמר וקפאתי