ליאם pov:
"ליאם אנחנו צריכים לדבר" המילים האלה רצו בראשי כל יום איך אני לא ראיתי את זה בא? אני סוף סוף ראיתי אותה אחרי חמישה חודשים של הטור ועכשיו אנחנו הלכנו לארוחת ערב אחרי שחזרנו מסרט.
אני חשבתי שהיא רוצה לדבר על לוחות הזמנים שלנו ומתי ניהיה רחוקים אחד מהשני.
לא היה לי שום מושג למה שהולך לבוא.
אז הינה אנחנו, בננדוס אוכלים את מנת העוף שהזמנו והיא אומרת לי שאנחנו צריכים לדבר,
מה שעורר פעמוני הזהרה בתוך הראש שלי.
"בטח סופיה על מה את רוצה לדבר, לאב?" שאלתי
היא נשכה את שפתה, משהו שהיא עושה כשהיא לחוצה ,
"אני לא חושבת שזה הולך לעבוד." היא אמרה
"מה את חושבת שלא הולך לעבוד?" שאלתי, וגבותיי עלו ויצרו קמטים על המצח שלי ,מנסה להבין על מה היא מדברת יחסים, נכון?
היא תופפה עם האצבע שלה קדימה ואחורה בין שנינו,
"זה , אנחנו. אני לא יכולה לעמוד ביחסים האלה יותר. זה ניהיה יותר מידי. אני לא יכולה לעמוד בזה כשאתה רחוק, והשינאה ואיך שאנחנו אף פעם לא ניראים ביחד בשביל דברים.
אני לא יכולה לשאת את זה יותר." היא אמרה והסתכלתי עליה המום לא מאמין שהמילים האלה יצאו מהפה שלה .
אמי מתכוון אני ידעתי שזה היה גדול עליה,
אבל זה גם היה גדול עלי, ליראות את כל הבנות האלה שמזכירות לי אותה,
שהבנות האלו מסביבייותר מאשר החברה שלי, זה הרג אותי מתי שהיינו בטור.
אני חשבתי שדיברנו על זה, שאנחנו נתאמץ כדי להחזיק את היחסים האלה.
אבל טעיתי, כל כך טעיתי.
"אני ידעתי שזה קשה בשבילך סופ, אבל זה היה קשה גם בשבילי! את יודעת כמה לילות וימים אני ביזבזתי בטור רק כדי לקוות שתיהיה איזו דרך שאני יוכל לטןס בחזרה הביתה, אפילו אם זה רק לשעה , רק כדי ליהיות איתך?
אני רציתי ליהיות איתך כל יופ כדי שניהיה ביחד.
אני חשבתי שאת רוצה שזה יעבוד!
אני חשבתי שאמרת שאת אןהבת אותי מספיק כדי להתמודד עם זה!" אמרתי ודמעות לא איחרו להיראות בעיניי
אני לא יכולתי לדמיין חיים פה בלונדון בלעדי סופ לחלוק איתה.
עדיין יש לי את הבנים , אבל אני לא יכול להתכרבל איתם במיטה או להתנשק איתם כמו שעשיתי עם סופיה. אני לא יכולתי לדמיין חיים בלעדיה
אני הסתכלתי לעברה ודמעות יצאו מעיניה.
היא רק לחשה לי סליחה קמה ועזבה את המסעדה, ואת החיים שלי, זהו סופיאם נגמרו רישמית.