בפרק הקודם:
נקודת מבט של קייטי
"אני, אני, פשוט, אני מצטערת"-אמרתי רצה למחוץ הבית.
אני שונאת את סטפן, הוא שוב הרס הכל והפעם לתמיד.
____________
המשך נקודת מבט של קייטי
יצאתי מהבית ממהרת לברוח מהמקום שעד לפני 6 שעות היה בשבילי המקום המגן והמוגן מכל מי שמנסה לפגוע בי, אבל כנראה טעיתי.
וטעיתי בגדול.
"תעצריייי"-נשמעה צעקה. ונשמתי נעצרה ביחד עם גופי.
לא רציתי להסתובב, ברגע שאני אעשה את זה סטפן יפוצץ את הבית.
"תסתובבי"-הפעם שמעתי את קולו לידי, ממש מאחוריי.
הסתובבתי לכיוונו ולפתע קול של טעינת אקדח נשמע. הרחוב היה שקט וריק מכל איש ורק את נשמותיי שמעו.
הרמתי את עיניי ומבטי נתפס בו, בסטפן.
"תזוז ממנה או שאני יורה"-אמר.
"
מאז גיל קטן עשית טעויות"-אמר לו שון.
אוטומטית עיניי עלו לכיוונו ונפגשו בעיניו.
הן היו אדומות ומבטו חדר לתוך עיניי, מה שגרם לי לא להרגיש בנוח. השפלתי את מבטי, פגושת בידיו האוחזות בי והמלאות בדם.
"אני לא אחזור על זה עוד הפעם, תשחרר אותה"-אמר סטפן בלי סבלנות ומצמיד יותר ויותר את האקדח לראשו של שון. סטפן הוציא מכיסו כפתור ועיניי ישר עלו מעלה וליבי החל להעיץ יותר ממקודם.
"אני אהרוג אותך"-קבע סטפן בקול לחוץ ורק אני עומדת קפואה ולא יכולה להוציא הגה וצליל מפי.
דמעותיי מצאו את דרכם החוצה ולא יכולתי לעשות עם זה כלום. איך כל זה קרה וקורה איתי?
"לא למדת שום דבר?"-אמר שון "אתה לא תוכל לעשות שום דבר, הפצצה שהיתה מוצמדת לבית כבויה. אתה לא תוכל לבצע את מה שתכננת, תפרוש"-הוסיף שון וחיוך קל עלה על פניו.
"איך ידעת עליה?"-שאל סטפן בקול קר ועבה.
"אני אחזור על זה שוב, מעל גיל קטן עשית טעיות"-אמר שון בגיחוך קל ואני פשוט הבטתי בהם.
שון מביט בי וסטפן מביט בו ורק אני בוהה בשניהם לא יודעת מה לעשות.
"נו ו.. אתה רציני? אתה מודע לכך שאני יכול לירות בך בכל שניה?"- אמר סטפן צוחק.
"תנסה"-ענה לו שון ועיניי נפערו והתחלתי להלחץ יותר ויותר.
"לא, לא"-מילמלתי מביטה בסטפן שבא ללחוץ על ההדק.
"לאאאאאאאאאאאאאאאאא"-צעקתי בפחד דוחפת את שון ואת האקדח וקול ירי נשמע מאחוריי.
"לאאאאאא"
נקודת מבט של שון
"תפתחי את העיניים שלך קייטי תפתחי"-ניערתי אותה. למה היא דחפה אותי? למה היא זו שמקבלת הכל??
"אתה מרוצה?"-צעקתי לכיוונו. הוא קם במהירות מהריצפה וכיוון את אקדחו שוב עלי.
"אתה עשית את זה, אתה הרגת את אהבת חיי"-אמר סטפן בוכה ומצביע עם ידו השניה על קייטי ששכבה בתוך ידיי.
"אתה חולה שומע, חולההה"-צרחתי תופס את ראשה של קייטי ומצמיד את מצחה למצחי.
"היא לא נושמת"-צעקתי ובמהירות שם את ידי על החזה שלה מנסה למצוא תפוקת לב.
"גם אתה"-אמר סטפן בקול כועס ומבטי יש הופנה לכיוונו. כל מה שראיתי ברגע הזה...זה אותו לוחץ על ההדק ומשם שחור.
________________
היי לכולן!
העלתי פוסט על ההמשך של הסיפור וחצי אמרו להמשיך וחצי לא.
אז התחשבתי בכולם והכנתי פרקים כולל פרק אחרון ואפילוג.
יש לי 4 דפים שרשמתי בכתב קטן דו צדדי ועכשיו כל מה שנשאר לי להעתיק לפה ולהעלות.
יהיו בערך עוד 3 פרקים משהו כזה אם לא פחות.
תודה לכולכם על הכול. מקווה שאהבתם 💓 💓
ותודה לכל מי שקרא עד לפה 💓
נ.ב.
עלה הסיפור your'e mine
ועלה פרק אשמח שתקראו
(יש בנתיים 12 פרקים)